The exhibition |” There is still life” featuring works by the renowned Jewish painter Samuel Beck opened on April 25 at the Jewish Museum in Munich. The exhibition sheds light on the life of the artist who was born in Vilna, survived the Holocaust, and showed his talent for painting from an early age. The exhibition will be on display until the end of October.
Also in April, “Sagsoget. Alloy. Legierung,” an exhibition of the Department of Jewelry and Fashion at the Bezalel Academy of Art and Design, opened at the Pinakothek der Moderne Museum. The collection attempts to trace the spirit – the “specific alloy” – of Bezalel jewelry, created in recent years by students and graduates of the Department of Jewelry and Fashion. The exhibition will be on display until the end of July
Film
As part of the International Film Festival – Internationale Filmfestspiele Karlsruhe, “Fine,” directed by Maya Yadlin and “One last wish,” directed by Galia Ozman, were screened.
Music
On the 18th and 19th, the Guy Mintus Trio performed at the A-Trane club in Berlin with music from the album “A Gershwin Playground.”
On April 7, renowned Israeli jazz pianist Hila Kulik performed at the ZigZag Club in Berlin with the release of her debut album “More Than a Change.” The album is an impressive testimony of piano skills of the highest level influenced by swing, classical harmonies and Middle Eastern rhythms.
Eyal El Wahab’s innovative musical project – music which comes from Yemenite roots, was performed in early April in Munich, Nuremberg and Berlin. The band brings original works inspired by the golden age of music in Aden, Yemen. Eyal Wahab plays many instruments, and several years ago, he began using his skills as a carpenter to create musical instruments from discarded objects.
On April 29, a ‘Tel Aviv’ party was held at the Lounge & G3 club in Munich, celebrating Israel’s 75th anniversary. DJs Tzachi Suzanna and Anna Helta came especially from Tel Aviv and performed for the first time in Munich.
Dance
In April, Israeli choreographer Yaron Shamir presented the dance piece “Home” together with the ensemble of young dancers in Chemnitz. Also in that month, the Kamea Dance Company performed “The Passion of Mattheus 2727” in Hanover. Israeli choreographer Tamir Gintz conducted an interfaith and intercultural production. Against the background of his Jewish origins, he deals with the text of Christianity, thus reflecting a new perspective on the biblical text.
In late April, Sofe & Sound by Lee Meir was performed at the Radialsystem in Berlin. Six performers move to a rhythm that starts and stops again and again. In the percussion game of dance, gestures, voice and objects, they resist and follow the attraction of harmony, the desire for synchronicity and the temptation to “surrender to the groove.”
In mid-April, the new dance production “History was Written by the Losers: Hoedown Showdown” by Tamar Lamm and David Keren was staged at DOCK11 in Berlin in collaboration with the esteemed choreographer and dancer Tilman O’Donnell, which explores how history is created and preserved. The title of the play is based on the cliché that history is written by the winners. The losers are trying to come to terms with the fact that they will never enter the history books.
On the 5th and 6th of the month, Israeli dancer and choreographer Tzofit Simon performed her intimate solo, Passable, not Presentable, inspired by Shulamit Firestone’s biography, in Munich. In 1970, at the age of 25, Shulamit Firestone published The Dialectic of Sex, which is still considered a fundamental feminist work. Inspired by Firestone’s biography, choreographer and dancer Scout Simone solo pursues the effects that political and private conflicts can have on femininity. Economic and psychological oppression is translated into the language of dance movement.
This article is powered by Ministry of Foreign Affairs
גיא זוארץ, שחקן ומנחה “האח הגדול”, אחת התכניות הנצפות והמדוברות ביותר כיום בישראל, ינחה במהלך הערב שעשועון אינטראקטיבי שיכלול הגרלת פרסים יוקרתיים, מתנת שותפים עסקיים שהתגייסו גם הם למען המטרה החשובה. לצד זאת, חזי דין, שיאן גינס, מנטליסט ואמן אשליות מהמובילים בארץ, יעלה מופע אשליות שיערב את הקהל.
שני הכוכבים בחרו להקדיש מזמנם ומכישרונם ולהופיע באירוע בהתנדבות מלאה וללא כל תמורה כספית, מתוך תחושת שליחות ומחויבות אישית לחיזוק מערכת הבריאות ולרווחת כמיליון תושבי אזור השפלה הנהנים משירותי המרכז הרפואי קפלן.
פרופ’ טריף בדר, מנהל המרכז הרפואי קפלן ובית החולים הרצפלד, אמר: “המרכז הרפואי קפלן פועל בימים אלו בתהליך אסטרטגי של התחדשות והצטיידות, במטרה להעניק שירותים רפואיים מתקדמים וחדשניים לתושבי האזור. הקמת חדרי ניתוח חדשים היא חלק בלתי נפרד מהחזון שלנו לשפר את איכות הרפואה והטיפול. אני מזמין את הציבור לקחת חלק באירוע ההתרמה ולתמוך במטרה החשובה הזו.”
חזי דין (צילום: משה נחמוביץ')
עמוס שביט, מנכ”ל עמותת ידידי המרכז הרפואי קפלן ויוזם המופע, הוסיף: “ההתגייסות של גיא זוארץ וחזי דין, שהסכימו להופיע בהתנדבות מלאה, היא ביטוי מרגש לערבות ההדדית ולרוח הנתינה שמאפיינת את החברה הישראלית. מעבר לתרומה האישית שלהם, היא משדרת מסר חשוב על האחריות המשותפת של כולנו לחיזוק מערכת הבריאות ולרווחת הציבור.”
האירוע מופק על ידי עמותת ידידי המרכז הרפואי קפלן, והאמנים יופיעו בו בהתנדבות מלאה. מחיר הכרטיס מוכר כתרומה לצורכי מס לפי סעיף 46א’ לפקודת מס הכנסה.
"הקתדרה שהקמתי זאת הדרך שלי להתבטא", הצהירה הפסנתרנית אסתרית בלצן, שהוכרזה כאחת מזוכי פרס אמ"י. "השילוב של נגינה בפסנתר עם דיבור לפני קהל זה המקום שלי, שבו אני מתחברת לעצמי הכי עמוק. אמנם מדי פעם עולה בי מחשבת כפירה ממזרית ואז אני אומרת – 'די, אני בת 68, עשיתי די ואולי אצא כמו אחרים לגמלאות'.
"אבל זאת רק מחשבה. כי מה, שאהיה עוד פסנתרנית שמנגנת בטהובן, באך, מוצרט וצ'ייקובסקי? – ברור שאני ממשיכה בממלכה משלי, שאיננה תלויה באיש, אם כי קשה להוציא אנשים מהבית להופעות, כשמאז הקורונה אנשים מעדיפים לצרוך מוזיקה דרך יוטיוב או הטלוויזיה. אבל כשאני רואה את הקהל מחייך, או דומע מהתרגשות, אני יודעת שאני ממלאת את השליחות שלי, כשאני לפני התוכנית האחרונה של העונה ה-34 של הקתדרה".
אמרת לי בריאיון קודם שאולי יכולת להמשיך בקריירה מוצלחת של פסנתרנית מופיעה, אבל מתישהו הרגשת מחנק. מדוע? "כנראה, שבאישיות שלי הביטוי הפסנתרני לא מבטא את כולי. כמי שמסתובבת כל ימיה בין מילים לצלילים, אני זקוקה לקשר ורבלי עם קהל. כך אני זוכרת עצמי זוכה בגיל צעיר בתחרות בין לאומית בפסטיבל בקנדה, שם ניגנתי עם תזמורת ברהמס. מה יכול להיות יותר מזה? אבל זה לא סיפק אותי. רק כשפרצתי עם הסוגה, שנעמי שמר קראה לו 'הפסנתר המדבר', הבנתי שזה מה שגורם לי אושר בחיים".
בקתדרה מעורב בעיבודים ולא רק, בעלה, המלחין והמעבד פרופ' משה זורמן. "עם כל הקרבה בינינו, אנחנו מאוד שונים והניגוד יוצר את השלמות", היא העירה. שלושת ילדיהם פנו למוזיקה בעקבותיהם. הבכור, איתמר, אב לשניים ונשוי לפסנתרנית, הוא כנר שיושב באטלנטה, בארצות הברית, אך "יותר מכל הוא גר במטוסים".
הבת האמצעית, רעות זורמן, התקוממה מילדות להתמכרות המשפחתית למוזיקה קלאסית ונהייתה לזמרת רוק ופופ ויושבת ופועלת בארץ, כשבמקצועה היא עוסקת בתרפיה באמצעות מוזיקה מטפלת במוזיקה. אחותה הצעירה, עלמה, סיימה את האקדמיה למוזיקה בירושלים ועד גיל 24 הלכה בדרך של מוזיקה קלאסית. אז היא סגרה את הפסנתר והלכה ללמוד כלכלה בין לאומית. כיום, היא אשת עסקים בטורונטו שבקנדה. כמו איתמר, היא אם לשניים.
"המשפחה היא הקתדרה הפרטית שלי", ציינה אסתרית בסיפוק. "כולנו אוהבים מוזיקה ואני משתדלת להנחיל את זה לקהל שבא למופעים שלי".
לקראת צאת הסינגל החדש שלו Butterfly, הזמר שחרטבוך הגיע להתארח באולפן התוכנית "שניים עד ארבע" – וחגג את המאורע באווירה אנרגטית וייחודית, כהרגלו. במהלך השיחה, שיתף טבוך בתחושת ההגשמה האישית שלו, בזיכרונות ילדות, ובדרך שעבר מאז ועד היום.
"אני מרגיש כמו הברווזון שהפך לברבור", אמר. "בסוף אתה ילד שהחלום שלו היה לרקוד ולשיר, ובשכונה שלי הקונספט היה או כדורגל או כדור בראש. אז אמרתי לעצמי: אין ברירה. למדתי כדורגל, אבל הייתי רוקד בשער". הוא הוסיף בחיוך: "היה מדריך שאמר לאמא שלי: תקשיבי, קחי אותו מהחוג. את משלמת לי, אבל הילד רוקד בשער. הוא שם אבריל לווין ורוקד בשער".
על השיר החדש סיפר טבוך כי "זה כאילו על בחור שעושה לך פרפרים, אבל הוא בעצמו פרפר". לדבריו, מדובר ביצירה צבעונית ורגשית, עם קריצה לעולמות של תשוקה, קלילות וחיפוש עצמי. את האירוח ליווה רגע מפתיע כשאל האולפן נכנס דוד דביר (יואב כהן), שהרעיף על טבוך מחמאות חמות: "אני לא יכול להיות יותר מרגע אחד בלעדיך. כל דבר שאתה נוגע בו – עם האושר והשמחה המתפרצת שלך – זה פשוט עושה נעים בלב".
בהמשך הצטרפה גם הרקדנית רומי נוף, שותפתו של טבוך בתוכנית "רוקדים עם כוכבים", והפתיעה אותו בשידור חי. טבוך סיפר על הקשר המיוחד שנרקם ביניהם: "לפני עשר דקות שלחתי לה סרטונים חמודים של קופים – ופתאום היא פה מולי. רומי מדהימה. היא נתנה לי את הכוח לעשות את זה. לא היה לי את הידע או היכולות, והיא עזרה לי להפוך את זה לדבר אמיתי. היא לימדה אותי איך להאריך את התנועה".
נוף מצידה החמיאה לפרטנר שלה: "הוא מדהים, והוא עובד ממש ממש קשה. הוא גם קצת מפחד ממני – אבל זה בסדר", אמרה בחיוך. ההומור לא נעדר מהאולפן: דביר פנה לטבוך בצחוק ושאל: "אתה מתעטש ויוצאים לך נצנצים. מה אתה לוקח? טריפים?" טבוך השיב מיד בקריצה: "שיעורי תורה".
בהמשך, פצחו השניים בריקוד קרנבלי סוחף ומלא אנרגיה, שהביא איתו סיום צבעוני ומשמח לפרק. טבוך סיכם את האירוח בדברים מרגשים: "לשמח את עם ישראל – זה הכי חשוב". ולמנחים שלום וכהן הוסיף: "ברגעים לא פשוטים אתם מביאים את האושר – וזה עליכם. תודה".