השבוע זוכה המשבר ההומניטרי בעזה לתשומת לב בינלאומית חסרת תקדים, כאשר תמונות הכאוס ברצועה מזעזעות את דעת הקהל העולמית. אך מאחורי הסצנות הקשות מתגלה מציאות מורכבת יותר בחסות המלחמה הארוכה בארגון חמאס, שבה ארגון חמאס מנצל במכוון את סבל האוכלוסייה לצרכים אסטרטגיים.
המדיניות הישראלית בעזה, כפי שמתוארת במקורות זרים, זוכה לביקורת חריפה. הצמצום בהספקת הסיוע ההומניטרי, שמיוחס להשפעת שרים מהימין הקיצוני, הוביל לגינוי בינלאומי נרחב. למרות זרימת משאיות סיוע רבות בימים האחרונים והצנחת סיוע רב ממדינות שונות, רק חלק זעום מהאספקה מגיע בפועל למחסנים ומופץ לאוכלוסייה, כך על פי מאמר ב"אטלנטיק".
סיוע הומניטרי (צילום: דובר צהל)
הבעיה המרכזית: משלוחי הסיוע נתפסים על ידי אזרחים נואשים, כנופיות חמושות וגורמים פליליים ברצועה. הנוף הקשה ברצועה מתואר כ"אפוקליפטי" ברחבי העולם. בשיחות של ה"אטלנטיק" עם עשרות תושבי עזה, מתגלה תמונה מפתיעה של כעס עמוק המופנה כלפי חמאס. "אנחנו כועסים על המוני האנשים האנוכיים שתוקפים שיירות סיוע באופן נורא", מתאר אחד מהתושבים, "אבל הכעס העיקרי שלנו מופנה לחמאס שהכניס אותנו למצב הזה".
תושבי הרצועה מביעים תסכול עמוק מסירובו של הארגון לסיים את המלחמה. "היטלר נלחם בבונקר שלו עד שהתאבד במלחמת העולם השנייה," השווה אחד מהמרואיינים, "חמאס יושב במנהרות ומוכן לראות את עזה נהרסת עד הילד האחרון".
האסטרטגיה הנסתרת: רעב כנשק פוליטי הטענה המרכזית שעולה מהדיווח היא שחמאס למעשה מעוניין בהעמקת משבר הרעב בעזה. לפי הניתוח, יצירת מוות המוני מרעב מהווה את "המהלך האחרון" של הארגון – התקווה האחרונה לסיום המלחמה בתנאים המתאימים לו. האסטרטגיה פועלת בשני מישורים: ראשית, התנאים הקטסטרופליים יוצרים זעקה בינלאומית שמחמירה את מעמדה הגלובלי של ישראל. שנית, הלחץ הבינלאומי מכריח את ישראל לשנות מדיניות ומעניק לחמאס יתרון במשא ומתן.
תומכי הארגון ברשתות החברתיות פועלים באופן עקבי נגד מאמצי הסיוע, כולל התנגדות לשיירות מזון והטלות סיוע אוויריות. הרצון להעמיק את המשבר מסביר, כך נטען, את קריסת הסיבוב האחרון של משא ומתן להפסקת אש.
נקודת מפנה: הקול הערבי מתעורר האירוע המשמעותי ביותר בזירה הדיפלומטית הוא ועידת פתרון שתי המדינות שכינסו צרפת וסעודיה באו"ם. בהצהרה חריגה, שזכתה לתמיכת האיחוד האירופי והליגה הערבית, גינו המשתתפים את התקפות ה-7 באוקטובר וחטיפת החטופים.
המהלך החשוב ביותר: קריאה מפורשת לחמאס "לסיים את שלטונו בעזה ולמסור את נשקו לרשות הפלסטינית". זהו שינוי משמעותי במדיניות של מדינות ערביות רבות, שבעבר היססו לגנות את חמאס בפומבי מחשש לתגובות פנימיות. הוועידה מציגה חזון של סיום פעולות האיבה, הקמת משימה בינלאומית בעזה והחזרת הרשות הפלסטינית לשלוט ברצועה.
הפתרון המוצע: הצפת עזה במזון המסקנה המרכזית שמציג הדיווח היא שעל ישראל לשנות את מדיניותה באופן קיצוני. במקום להמשיך במה שמתואר כ"מדיניות מוטעית ובלתי אנושית" של לחץ על האוכלוסייה, ההמלצה היא "להציף את עזה במזון". הרציונל הוא שאם חמאס מאמין שסבל תושבי עזה מחזק את מטרותיו, הדרך הטובה ביותר לסכל את האסטרטגיה הזו היא דווקא להקל על הסבל. שיפור התנאים ההומניטריים יערער את עמדתו של הארגון ויחסל את יכולתו לנצל את המצב לצרכים פוליטיים.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.