"הוא כמו היטלר בבונקר": העזתים המיואשים זועמים – ולא על ישראל

השבוע זוכה המשבר ההומניטרי בעזה לתשומת לב בינלאומית חסרת תקדים, כאשר תמונות הכאוס ברצועה מזעזעות את דעת הקהל העולמית. אך מאחורי הסצנות הקשות מתגלה מציאות מורכבת יותר בחסות המלחמה הארוכה בארגון חמאס, שבה ארגון חמאס מנצל במכוון את סבל האוכלוסייה לצרכים אסטרטגיים.

המדיניות הישראלית בעזה, כפי שמתוארת במקורות זרים, זוכה לביקורת חריפה. הצמצום בהספקת הסיוע ההומניטרי, שמיוחס להשפעת שרים מהימין הקיצוני, הוביל לגינוי בינלאומי נרחב. למרות זרימת משאיות סיוע רבות בימים האחרונים והצנחת סיוע רב ממדינות שונות, רק חלק זעום מהאספקה מגיע בפועל למחסנים ומופץ לאוכלוסייה, כך על פי מאמר ב"אטלנטיק".

הבעיה המרכזית: משלוחי הסיוע נתפסים על ידי אזרחים נואשים, כנופיות חמושות וגורמים פליליים ברצועה. הנוף הקשה ברצועה מתואר כ"אפוקליפטי" ברחבי העולם. בשיחות של ה"אטלנטיק" עם עשרות תושבי עזה, מתגלה תמונה מפתיעה של כעס עמוק המופנה כלפי חמאס. "אנחנו כועסים על המוני האנשים האנוכיים שתוקפים שיירות סיוע באופן נורא", מתאר אחד מהתושבים, "אבל הכעס העיקרי שלנו מופנה לחמאס שהכניס אותנו למצב הזה".

תושבי הרצועה מביעים תסכול עמוק מסירובו של הארגון לסיים את המלחמה. "היטלר נלחם בבונקר שלו עד שהתאבד במלחמת העולם השנייה," השווה אחד מהמרואיינים, "חמאס יושב במנהרות ומוכן לראות את עזה נהרסת עד הילד האחרון".

האסטרטגיה הנסתרת: רעב כנשק פוליטי
הטענה המרכזית שעולה מהדיווח היא שחמאס למעשה מעוניין בהעמקת משבר הרעב בעזה. לפי הניתוח, יצירת מוות המוני מרעב מהווה את "המהלך האחרון" של הארגון – התקווה האחרונה לסיום המלחמה בתנאים המתאימים לו. האסטרטגיה פועלת בשני מישורים: ראשית, התנאים הקטסטרופליים יוצרים זעקה בינלאומית שמחמירה את מעמדה הגלובלי של ישראל. שנית, הלחץ הבינלאומי מכריח את ישראל לשנות מדיניות ומעניק לחמאס יתרון במשא ומתן.

תומכי הארגון ברשתות החברתיות פועלים באופן עקבי נגד מאמצי הסיוע, כולל התנגדות לשיירות מזון והטלות סיוע אוויריות. הרצון להעמיק את המשבר מסביר, כך נטען, את קריסת הסיבוב האחרון של משא ומתן להפסקת אש.

נקודת מפנה: הקול הערבי מתעורר
האירוע המשמעותי ביותר בזירה הדיפלומטית הוא ועידת פתרון שתי המדינות שכינסו צרפת וסעודיה באו"ם. בהצהרה חריגה, שזכתה לתמיכת האיחוד האירופי והליגה הערבית, גינו המשתתפים את התקפות ה-7 באוקטובר וחטיפת החטופים.

המהלך החשוב ביותר: קריאה מפורשת לחמאס "לסיים את שלטונו בעזה ולמסור את נשקו לרשות הפלסטינית". זהו שינוי משמעותי במדיניות של מדינות ערביות רבות, שבעבר היססו לגנות את חמאס בפומבי מחשש לתגובות פנימיות. הוועידה מציגה חזון של סיום פעולות האיבה, הקמת משימה בינלאומית בעזה והחזרת הרשות הפלסטינית לשלוט ברצועה.

הפתרון המוצע: הצפת עזה במזון
המסקנה המרכזית שמציג הדיווח היא שעל ישראל לשנות את מדיניותה באופן קיצוני. במקום להמשיך במה שמתואר כ"מדיניות מוטעית ובלתי אנושית" של לחץ על האוכלוסייה, ההמלצה היא "להציף את עזה במזון". הרציונל הוא שאם חמאס מאמין שסבל תושבי עזה מחזק את מטרותיו, הדרך הטובה ביותר לסכל את האסטרטגיה הזו היא דווקא להקל על הסבל. שיפור התנאים ההומניטריים יערער את עמדתו של הארגון ויחסל את יכולתו לנצל את המצב לצרכים פוליטיים.