25 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון: ילדת צד"ל שניצחה את ההגירה ואת עצמה

היום (שבת) הוא יום השנה ה-25 ליציאת צה"ל מדרום לבנון, שהובילה גם להגעתם ארצה של מעל 7,500 לוחמים מצבא דרום לבנון יחד עם בני משפחותיהם. לאחר שברחו ממולדתם נאלצו להתמודד עם קשיים רבים – החל מלימוד שפה חדשה, תרבות ומנהגים, וכלה בקשיים כלכליים, פיצול בקהילה וניכור מהאוכלוסייה הכללית. 

רבע מאה אחרי נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בני הדור השני של פליטי צד"ל עדיין נלחמים על מקומם בחברה הישראלית. "נולדתי בלבנון למשפחת צד"ל נוצרית מסורתית", מספרת אליז עיסא, שעלתה בגיל חמש עם הוריה, שניהם יוצאי צד"ל, ואחיה. "כילדה הגעתי למקום חדש, ללא משפחה מורחבת, דוברת שפה זרה ואפופת תחושת זרות". בין לילה ארזו בני משפחתה את הדברים ועזבו את מולדתם. בלילה הראשון בארץ ישנו על מזוודה שחורה לצד השער כי לא היה להם איפה להיות. לאחר מכן נקלטו בקיבוץ בחן ואז בשמרת, ומשם המשיכו לנהריה.

"בהתחלה היו קשיים – שפתיים, היה בית ספר ייעודי לילדי צד"ל בנהריה, למדנו שם, וכבר שם התקשיתי בלמידה. שנותיי הראשונות במערכת החינוך היו קשות – חוויתי קשיים לימודיים וחברתיים, ולמרות הרצון לא הצלחתי לעמוד בקצב ההתקדמות בחומר. בכיתה ד' אובחנתי כבעלת לקות למידה והפרעת קשב וריכוז ברמה גבוהה, ובכיתה ה' עברתי ללמוד בכיתת חינוך מיוחד".

עם סיום השירות הלאומי-אזרחי שעשתה במטה אשר, החליטה להגשים את חלומה ולעשות תואר, לשם כך השלימה בגרויות ונרשמה לתואר במדעי החברה והרוח עם דגש על חינוך באוניברסיטה הפתוחה. 

השבוע, רגע לפני 25 שנים להגירתם הכפויה, הצליחה אליז להגשים את החלום וסיימה את התואר. על הבמה בטקס הבוגרים הקדישה את התואר לאחיה הבכור, שהיה הראשון שעודד אותה ללמוד ומת לאחרונה ממחלה, ולהוריה, שתמכו בה לאורך הדרך, והוסיפה: " לכל מי שמתמודד עם קושי – ילד, הורה, סטודנט – אל תוותרו. כל אדם זקוק רק לאחד שיאמין בו, ומכאן השמיים הם הגבול. אין בושה בשונות. להיפך, היא זו שהופכת אותנו לייחודיים".