בוקר שבעה באוקטובר 2023, בשעות הראשונות של מתקפת חמאס על יישובי עוטף עזה, הפכה גם אופקים, עיר בת כ-40 אלף תושבים, לחזית עקובה מדם. מחבלים חדרו אליה, פשטו על הרחובות השקטים, פתחו באש ורצחו אזרחים. במשך שעות ארוכות העיר נותרה לבדה, מנותקת ומותקפת. כוחות הביטחון הישראליים בוששו להגיע.
27 מתושבי אופקים נרצחו באותו בוקר בתחומי העיר עצמה, לצד שישה שוטרים שנפלו בקרב מול המחבלים. 20 תושבים נוספים של אופקים נרצחו במקומות אחרים בעוטף. רק כעת, שנה ותשעה חודשים אחרי הטבח, פורסמו ממצאי תחקיר צה"ל שמשרטטים את רצף האירועים ובעיקר את רצף המחדלים באותו בוקר נורא באופקים.
בתוך התוהו ששרר שם, מול אש המחבלים, עמדו אזרחים שהפכו בן רגע ללוחמים. אלה שהבינו שההגנה על הבית, במובן המילולי ביותר, תלויה עכשיו רק בהם.
שיפוץ אופקים שנה לאחר השבעה באוקטובר (צילום: ללא)
אין גרוע מזה
“ההתרשמות היא שצה"ל עשה תחקיר מאוד מקצועי ויסודי", אמר הרב שחר בוצחק, תושב אופקים שנלחם במחבלים. “התחקיר מדייק ברמה של דקות ומיקומים, וזה נתן למשפחות השכולות סגירת מעגל מסוימת, אפשרות לגלות על הרגעים האחרונים של יקיריהן ויקירותיהן שנרצחו ונהרגו. בתחקיר בולטת ההבנה שהקרב נבלם על ידי התושבים, האזרחים, וגם על ידי שוטרים וחיילים שקפצו מהבתים ומנעו בגופם את התפשטות המחבלים. היו אמורים להגיע לשדרות עוד 100 מחבלים מאזור מסיבת הנובה, אבל לאחר שהמחבלים שבאופקים דיווחו להם בקשר שיש פה התנגדות חזקה של כוחות מקומיים – הם החליטו שלא לבוא".
בוצחק, שבבוקר שמחת תורה שהה בביתו עם אשתו, ששת ילדיהם ושני אורחים שהגיעו לחג, קיבל הודעה מהרבש"ץ של כיתת הכוננות במושב מבטחים, שבה הוא היה חבר, על חדירת מחבלים לעוטף. “הוקפצתי על ידו, התלבשתי, התארגנתי ויצאתי, כשאני עדיין לא יודע שמחבלים הגיעו לאופקים", הוא שחזר.
“כשיצאתי מהבית שמעתי יריות, אז הבנתי שמדובר באירוע משולב. אמרתי לאשתי שלא תצא מהממ"ד ושאני יוצא לקרב. שניים מהילדים שלי, בני 10 ו-11, הלכו למטבח והתחמשו בסכין מטבח ובפטיש שניצלים כדי להגן על המשפחה במקרה שהמחבלים ינסו לפרוץ לממ"ד".
בוצחק נקלע לקרב מול שלושה מחבלים, במרחק 200 מטרים מביתו, ונפצע מירי ברגלו: “אחד החבר’ה צעק לי שיש מחבלים שמגיעים לכיוון שלי, וכשראיתי אדם לובש מדים, לא ידעתי אם הוא חייל צה"ל או מחבל. בסוף הוא ירה בי. זה האירוע הכי קשה ומורכב שיכול להיות, כשמחבלים לבושים במדי צה"ל מסתובבים בקרב אוכלוסייה אזרחית. אין יותר גרוע מזה. תוך כדי שאני פצוע התחלתי להרים טלפונים ולשלוח וואטסאפים לאנשי הקהילה באופקים, שיוודאו שכל האזרחים נכנסים למרחב מוגן. כמה שעות אחרי כן כוחות צה"ל הגיעו".
שחר בוצחק (צילום: פרויקט "עדות 710")
לדבריו, כחצי שנה לפני שבעה באוקטובר הוא ביקש להקים באופקים כיתת כוננות. “ידעתי שאם תהיה חדירת מחבלים לעיר יהיו הרוגים ברחובות. פניתי לחבר שלי, משה אוחיון, פעיל חברתי באופקים", הוא מספר. “נפגשנו והתחלנו את התהליך, אבל בסוף זה התמסמס. בשבעה באוקטובר משה ובנו אליעד, שיצאו להילחם במחבלים, נהרגו בקרב. אז זה טוב שהצבא התעורר, ושיש עכשיו כיתת כוננות, וגם עזרתי בהקמתה, אבל עדיין קשה לעיר לדבר בשפה של צבא. אנחנו צריכים 300 לוחמים בעיר, ולא רק בעת צרה".
על פי ממצאי התחקיר הצה"לי, בתוך 4 דקות מחדירת המחבלים לאופקים נרצחו 11 אזרחים, וכעבור 40 דקות כבר עמד מספר ההרוגים על 25 אזרחים ועוד שמונה אנשי כוחות הביטחון. צוות התחקיר, בראשות תא"ל אורן שמחה, קבע באופן חד-משמעי: צה"ל כשל בהגנה על אופקים.
הכוחות לא ידעו לאן להגיע, קיבלו הנחיות שגויות, הגיעו רגלית באיחור לזירה – ובפועל לא השפיעו כלל על הקרב שהתנהל בשטח עירוני בלב מדינת ישראל. במבחן הזמן, קבעו בצה"ל, הפיקוד המקומי, האזרחים ושוטרי התחנה הם אלו שבלמו את מסע ההרג באופקים.
כובשים את השכונה
“התחקיר לא כל כך רלוונטי פה כי באופקים צה"ל לא היה באירוע", העיד אבינועם שטיינר, אזרח נוסף שלחם במחבלים באותו בוקר. “מבחינת הפרטים והמידע התחקיר די מדויק, אבל הוא לא באמת מספר את הסיפור המטורף של מה שחווינו ברגעי האמת".
שטיינר, תושב באר שבע, חגג יומיים קודם את ברית המילה לבנו התינוק, ובמהלך החג התארח בבית חמותו וחמו באופקים. “אני תמיד מחזיק עליי אקדח", הוא סיפר. “אני אוהב לחוש את עצמי איש ביטחון, למרות שאני לא עוסק בזה באמת. באותו בוקר שמענו אזעקות, וכיוון שלא היה אצלנו ממ"ד, יצאנו למקלט הציבורי שנמצא בתוך בית הכנסת, כ-25 מטרים מהבית. כשיצאנו, שמעתי ירי, אבל לא חשבתי על מחבלים. הייתי בטוח שמישהו פרץ מחסום, וירו לו בגלגלים. אבל מהר מאוד הבנתי, באינסטינקט, שזה משהו אחר. הרגשתי שכובשים פה את השכונה. לא הבנתי את גודל האירוע, אבל היה לי ברור שזה לא פיגוע נקודתי, אלא משהו הרבה יותר גדול".
מחבלים באופקים (צילום: צילום מסך)
שטיינר מיהר לפנות את משפחתו – חמותו, חמו, אשתו, בנו בן השנה ושמונה חודשים והתינוק בן עשרת הימים – למקלט ציבורי מרוחק יותר. הוא קיווה להרחיק אותם מהסכנה, ולא ידע שגם לרחוב המרוחק יגיעו המחבלים בהמשך. “הרגשתי באותם רגעים שאני היחיד בשכונה עם נשק", הוא אמר. “כשראיתי מרחוק מחבלים, יריתי לכיוונם באקדח. ידעתי שאין סיכוי שאפגע ממרחק כזה, אבל רציתי שיבינו שיש פה פייט – להרתיע אותם, לפחות.
"הרחוב שבו היינו הוא רחוב מעגלי, והתחושה הייתה שהלחימה מגיעה מכל כיוון. נכנסתי לאחד הרחובות, ופתאום מחבל ירה לעברי צרור מקלצ’ניקוב. בנס הצלחתי לקפוץ ולהינצל. חברתי לשני שוטרים תושבי המקום ולרב שחר בוצחק. היינו אובדי עצות – הירי נשמע מכל כיוון, וכולנו, חוץ מהרב, היינו בפיג’מות ובכפכפים. ואז שמעתי ירי מרחוב התמר, שם נמצא המקלט שבו הייתה המשפחה שלי.
"הייתי בטוח שרצחו אותם. הראש שלי כבר הלך למקומות הכי קשים, אבל ניערתי את עצמי. אני בלחימה. לקחתי מהרב את האקדח שלו כדי שתהיה לי עוד תחמושת, והמשכתי לירות לכיוון המחבלים. פתאום אני רואה את יהל סוונך, לוחם מג"ב, רץ לתוך חניון שיש בו מחבלים. הצטרפתי אליו, יריתי גם אני, ונפצעתי קל מרסיסים. אבל ברוך השם, יהל חיסל את המחבלים. חשוב לציין שהיה איתנו גם סמ"ר נהוראי סעיד ז"ל, שלחם לצידנו ונהרג".
“התחקיר לא חידש לי הרבה. זה בסך הכול תחקיר צבאי שלא נועד לשקף לי את המציאות, אלא יותר בסגנון ‘אני, צה"ל הגדול, טעיתי – סליחה’, וזהו", אמר נריה כהן, תושב אופקים, שהיה בשבעה באוקטובר חייל בסדיר.
נריה כהן (צילום: פרטי)
“אני זוכר שהתעוררתי לאזעקות, כמו כולם", הוא שחזר. “הטלפון שלי התחיל לצלצל בלי הפסקה, ובגלל שאני שומר שבת לא עניתי. אבל כשזה לא הפסיק, עניתי לבסוף, וחבר מהצוות שאל אותי אם אני נלחם במחבלים באופקים. אמרתי לו: ‘מה? על מה אתה מדבר?’, ניתקתי, לקחתי את הנשק ואת הרכב ויצאתי מייד לזירה".
כהן הגיע לרחוב התמר, סמוך לביתה של רחל אדרי (“רחל מאופקים"), שבתוכו כבר שהו מחבלים. “התפתח קרב יריות", הוא תיאר. “אחד האזרחים במקום סיפר לי שיש מחבלים שמסתתרים בגינה סמוכה, ברחוב החיטה, ליד בית שבתוכו נמצאת משפחה שמבקשת להיחלץ. אז יצאנו – אני, הוא ועוד שני חבר’ה – לאזור הגינה. על שולחן סנוקר בחצר ראיתי מחסניות של קלצ’ניקוב, והבנתי שהמחבלים שם".
בזמן שהחברים נכנסו לחלץ את בני המשפחה מתוך הבית, כהן ירה לכיוון המחבלים כדי לחפות עליהם. “ברגע שנשארו רק מחבלים בתוך הבית היה ברור לנו שאין דרך אחרת, אלא לחסל אותם. אספנו עוד כמה אנשים ויחד חיסלנו את המחבלים", הוא אומר. רק בשעה 2:14 בלילה פרצו כוחות ימ"מ לבית משפחת אדרי, חיסלו ארבעה מחבלים וחילצו את רחל ודוד אדרי.
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili"
Please urgently remove this fake hotel from your website. It is a scam and it is deceiving many customers. It is advertised on all social networks as a scam! very important – report on fraud house and scam that in your website and cheat people and customers! – Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief
The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili" the name of here company is : Ltd Alpaka
405375419
Located at: Nucubidze St N57, Tbilisi, Georgia/Nucubidze Street 57, 0177 it smells terrible, The walls in the room are peeling, I took pictures, there is mold and dampness throughout the room the beds are really uncomfortable, like in a pre-trial detention center, your whole back hurts when you sleep on them and they almost break because they are so thin! the WI FI doesn't work at all, The room was very dirty and filthy, and when you ask her to move you to a room she says everything is taken, even though all the rooms are empty and open! I arrived at this horrible place, this horrible house, at 1:00 AM, after two hours of sleeplessness, I asked for my money back, a blonde girl of about 50 years old named “Anna” told me that she wanted the money in cash right away, otherwise she would not let me out of the hotel, she told me that I would not be able to sleep in their bed, at 3 AM I went to look for an ATM to withdraw money, because I could not find one, after searching for a whole hour, in the Tbilisi cold, I returned to her at midnight to look for an ATM, but she did not give me my suitcase and passport, so I came back the next day and gave me the money in cash, she did not give me an invoice either, do not come near! They are deceiving the public, booking and all hotel websites! This is not a hotel, it is a very dirty, old house and it smells very bad. Search on youtube "never go there – Hotel Delisi, Tbilisi City Georgia of Ana Chuchulashvili the house hotel from hell" , don't go " to “Hotel Delisi” on YouTube or "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia " or"HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat" He was caught on tape speaking badly and illegally taking a passport and suitcase.
That she took the suitcase by force, she also stole 3 expensive shirts from me for a total of 250 GEL, I demand compensation of 128 GEL for the two hours of hell I suffered there + 250 GEL for the shirts she stole from me
I have videos where she only wants money in cash so she doesn't pay taxes and doesn't agree that I pay her with a credit card, and she also doesn't want to give me my suitcase and passport.
1. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia
2. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Address
3. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Rooms
4. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Amenities
5. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Offers and Deals
სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო, ქურდის „ანა ჭუჭულაშვილის“
მსოფლიოში ყველაზე ცუდი სასტუმრო, საშიშია, ახლოს არ მიხვიდეთ! ეს სასტუმრო არ არის! ეს ძველი, ჭუჭყიანი სახლია, ოთახში ტარაკნები და მწერებია, სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო – ადგილის მენეჯერი თაღლითი და ყოფილი ნარკომანია, სახელად „ანა ჭუჭულაშვილი“, კომპანიის სახელია: შპს ალპაკა
405375419
მდებარეობს: ნუცუბიძის ქ. N57, თბილისი, საქართველო/ნუცუბიძის ქუჩა 57, 0177, საშინელი სუნი აქვს, ოთახში კედლები აქერცლილია, სურათები გადავიღე, ოთახში ობი და ნესტია, საწოლები ნამდვილად არაკომფორტულია, როგორც წინასწარი დაკავების იზოლატორში, მთელი ზურგი გტკივა, როცა მათზე იძინებ და კინაღამ იმსხვრევა, რადგან ძალიან თხელია! Wi-Fi საერთოდ არ მუშაობს, ოთახი ძალიან ჭუჭყიანი და უწმაწურია და როცა ოთახში გადაყვანას სთხოვ, მიპასუხებს, რომ ყველაფერი დაკავებულია, მიუხედავად იმისა, რომ ყველა ოთახი ცარიელი და ღიაა! ამ საშინელ ადგილას, ამ საშინელ სახლში, ღამის 1:00 საათზე მივედი, ორსაათიანი უძილობის შემდეგ, ფულის დაბრუნება ვთხოვე, დაახლოებით 50 წლის ქერა გოგონამ, სახელად „ანამ“, მითხრა, რომ ფული ნაღდი ფულით უნდოდა, თორემ სასტუმროდან არ გამიშვებდა, მითხრა, რომ მათ საწოლში ვერ დავიძინებდი, დილის 3 საათზე ბანკომატის მოსაძებნად წავედი ფულის გასატანად, რადგან ვერ ვიპოვე, მთელი საათის ძებნის შემდეგ, თბილისურ სიცივეში, შუაღამისას დავბრუნდი მასთან ბანკომატის მოსაძებნად, მაგრამ ჩემოდანი და პასპორტი არ მომცა, ამიტომ მეორე დღეს დავბრუნდი და ფული ნაღდი ფულით მომცა, ინვოისიც არ მომცა, ახლოს არ მოხვიდეთ! ისინი ატყუებენ საზოგადოებას, დაჯავშნის და ყველა სასტუმროს ვებსაიტს! ეს სასტუმრო არ არის, ეს ძალიან ჭუჭყიანი, ძველი სახლია და ძალიან ცუდი სუნი ასდის. YouTube-ზე მოძებნეთ "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The worse hotel in the world" , არ წახვიდეთ "Hotel Delisi"-ში YouTube-ზე ან "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia" ან "HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat". ის ვიდეოჩანაწერში მოხვდა, სადაც ცუდად საუბრობდა და უკანონოდ იღებდა პასპორტს და ჩემოდანს.
მან ჩემოდანი ძალით წამართვა, ასევე მომპარა 3 ძვირადღირებული პერანგი სულ 250 ლარად, მე ვითხოვ 128 ლარის კომპენსაციას იმ ორსაათიანი ჯოჯოხეთისთვის, რომელიც იქ ვიტანჯე + 250 ლარი იმ პერანგებისთვის, რომლებიც მომპარა.
მე მაქვს ვიდეოები, სადაც ის მხოლოდ ნაღდი ფულით ითხოვს ფულს, ამიტომ არ იხდის გადასახადებს და არ ეთანხმება, რომ საკრედიტო ბარათით გადავუხადო, ასევე არ სურს ჩემოდნის და პასპორტის მოცემა.
"ב-7.10 נחטפה כל המשפחה שלי, אני, בעלי דוד, ושתי בנותינו אמה ויולי, אז בנות 3 בלבד", פתחה את נאומה שרון, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה. "דוד בעלי, אהבת חיי, והאבא של הבנות שלי, עדיין שם. התאומות ואני חזרנו ביום החמישים ושתיים. אמה ויולי שלנו חגגו חמש, בלי אבא שלהן. בשבוע הבא הן ילכו לגן חובה, והן יודעות שאבא לא יהיה איתן ביום הזה. הן יודעות שאבא שלהן שם. לפני כמה ימים, כשהשכבתי אותן לישון הן שאלו אותי 'אמא, את בטוחה שאבא יחזור?'".
"יש הצעה לעיסקה על השולחן, שחמאס כבר אמר לה כן", המשיכה. "האמריקנים רוצים שהחטופים יחזרו. הרמטכ"ל אומר שחייבים ללכת עכשיו לעיסקה. העם, אתם, כל אחד מכם, כאן בככר, במהלך היום בצמתים, בכל מקום, במספרים אדירים, כולם צועקים איתנו, כולם רוצים את החטופים בבית. אז למה אני לא יכולה להגיד לבנות שלי שאני בטוחה שאבא שלהן יחזור?"