תחקיר אופקים: תושבי העיר מספרים על רגעי הלחץ והאימה

בוקר שבעה באוקטובר 2023, בשעות הראשונות של מתקפת חמאס על יישובי עוטף עזה, הפכה גם אופקים, עיר בת כ-40 אלף תושבים, לחזית עקובה מדם. מחבלים חדרו אליה, פשטו על הרחובות השקטים, פתחו באש ורצחו אזרחים. במשך שעות ארוכות העיר נותרה לבדה, מנותקת ומותקפת. כוחות הביטחון הישראליים בוששו להגיע.

27 מתושבי אופקים נרצחו באותו בוקר בתחומי העיר עצמה, לצד שישה שוטרים שנפלו בקרב מול המחבלים. 20 תושבים נוספים של אופקים נרצחו במקומות אחרים בעוטף. רק כעת, שנה ותשעה חודשים אחרי הטבח, פורסמו ממצאי תחקיר צה"ל שמשרטטים את רצף האירועים ובעיקר את רצף המחדלים באותו בוקר נורא באופקים.

בתוך התוהו ששרר שם, מול אש המחבלים, עמדו אזרחים שהפכו בן רגע ללוחמים. אלה שהבינו שההגנה על הבית, במובן המילולי ביותר, תלויה עכשיו רק בהם.

אין גרוע מזה

“ההתרשמות היא שצה"ל עשה תחקיר מאוד מקצועי ויסודי", אמר הרב שחר בוצחק, תושב אופקים שנלחם במחבלים. “התחקיר מדייק ברמה של דקות ומיקומים, וזה נתן למשפחות השכולות סגירת מעגל מסוימת, אפשרות לגלות על הרגעים האחרונים של יקיריהן ויקירותיהן שנרצחו ונהרגו. בתחקיר בולטת ההבנה שהקרב נבלם על ידי התושבים, האזרחים, וגם על ידי שוטרים וחיילים שקפצו מהבתים ומנעו בגופם את התפשטות המחבלים. היו אמורים להגיע לשדרות עוד 100 מחבלים מאזור מסיבת הנובה, אבל לאחר שהמחבלים שבאופקים דיווחו להם בקשר שיש פה התנגדות חזקה של כוחות מקומיים – הם החליטו שלא לבוא".

בוצחק, שבבוקר שמחת תורה שהה בביתו עם אשתו, ששת ילדיהם ושני אורחים שהגיעו לחג, קיבל הודעה מהרבש"ץ של כיתת הכוננות במושב מבטחים, שבה הוא היה חבר, על חדירת מחבלים לעוטף. “הוקפצתי על ידו, התלבשתי, התארגנתי ויצאתי, כשאני עדיין לא יודע שמחבלים הגיעו לאופקים", הוא שחזר.

“כשיצאתי מהבית שמעתי יריות, אז הבנתי שמדובר באירוע משולב. אמרתי לאשתי שלא תצא מהממ"ד ושאני יוצא לקרב. שניים מהילדים שלי, בני 10 ו-11, הלכו למטבח והתחמשו בסכין מטבח ובפטיש שניצלים כדי להגן על המשפחה במקרה שהמחבלים ינסו לפרוץ לממ"ד".

בוצחק נקלע לקרב מול שלושה מחבלים, במרחק 200 מטרים מביתו, ונפצע מירי ברגלו: “אחד החבר’ה צעק לי שיש מחבלים שמגיעים לכיוון שלי, וכשראיתי אדם לובש מדים, לא ידעתי אם הוא חייל צה"ל או מחבל. בסוף הוא ירה בי. זה האירוע הכי קשה ומורכב שיכול להיות, כשמחבלים לבושים במדי צה"ל מסתובבים בקרב אוכלוסייה אזרחית. אין יותר גרוע מזה. תוך כדי שאני פצוע התחלתי להרים טלפונים ולשלוח וואטסאפים לאנשי הקהילה באופקים, שיוודאו שכל האזרחים נכנסים למרחב מוגן. כמה שעות אחרי כן כוחות צה"ל הגיעו".

לדבריו, כחצי שנה לפני שבעה באוקטובר הוא ביקש להקים באופקים כיתת כוננות. “ידעתי שאם תהיה חדירת מחבלים לעיר יהיו הרוגים ברחובות. פניתי לחבר שלי, משה אוחיון, פעיל חברתי באופקים", הוא מספר. “נפגשנו והתחלנו את התהליך, אבל בסוף זה התמסמס. בשבעה באוקטובר משה ובנו אליעד, שיצאו להילחם במחבלים, נהרגו בקרב. אז זה טוב שהצבא התעורר, ושיש עכשיו כיתת כוננות, וגם עזרתי בהקמתה, אבל עדיין קשה לעיר לדבר בשפה של צבא. אנחנו צריכים 300 לוחמים בעיר, ולא רק בעת צרה".

על פי ממצאי התחקיר הצה"לי, בתוך 4 דקות מחדירת המחבלים לאופקים נרצחו 11 אזרחים, וכעבור 40 דקות כבר עמד מספר ההרוגים על 25 אזרחים ועוד שמונה אנשי כוחות הביטחון. צוות התחקיר, בראשות תא"ל אורן שמחה, קבע באופן חד-משמעי: צה"ל כשל בהגנה על אופקים.

הכוחות לא ידעו לאן להגיע, קיבלו הנחיות שגויות, הגיעו רגלית באיחור לזירה – ובפועל לא השפיעו כלל על הקרב שהתנהל בשטח עירוני בלב מדינת ישראל. במבחן הזמן, קבעו בצה"ל, הפיקוד המקומי, האזרחים ושוטרי התחנה הם אלו שבלמו את מסע ההרג באופקים.

כובשים את השכונה

“התחקיר לא כל כך רלוונטי פה כי באופקים צה"ל לא היה באירוע", העיד אבינועם שטיינר, אזרח נוסף שלחם במחבלים באותו בוקר. “מבחינת הפרטים והמידע התחקיר די מדויק, אבל הוא לא באמת מספר את הסיפור המטורף של מה שחווינו ברגעי האמת".

שטיינר, תושב באר שבע, חגג יומיים קודם את ברית המילה לבנו התינוק, ובמהלך החג התארח בבית חמותו וחמו באופקים. “אני תמיד מחזיק עליי אקדח", הוא סיפר. “אני אוהב לחוש את עצמי איש ביטחון, למרות שאני לא עוסק בזה באמת. באותו בוקר שמענו אזעקות, וכיוון שלא היה אצלנו ממ"ד, יצאנו למקלט הציבורי שנמצא בתוך בית הכנסת, כ-25 מטרים מהבית. כשיצאנו, שמעתי ירי, אבל לא חשבתי על מחבלים. הייתי בטוח שמישהו פרץ מחסום, וירו לו בגלגלים. אבל מהר מאוד הבנתי, באינסטינקט, שזה משהו אחר. הרגשתי שכובשים פה את השכונה. לא הבנתי את גודל האירוע, אבל היה לי ברור שזה לא פיגוע נקודתי, אלא משהו הרבה יותר גדול".

שטיינר מיהר לפנות את משפחתו – חמותו, חמו, אשתו, בנו בן השנה ושמונה חודשים והתינוק בן עשרת הימים – למקלט ציבורי מרוחק יותר. הוא קיווה להרחיק אותם מהסכנה, ולא ידע שגם לרחוב המרוחק יגיעו המחבלים בהמשך. “הרגשתי באותם רגעים שאני היחיד בשכונה עם נשק", הוא אמר. “כשראיתי מרחוק מחבלים, יריתי לכיוונם באקדח. ידעתי שאין סיכוי שאפגע ממרחק כזה, אבל רציתי שיבינו שיש פה פייט – להרתיע אותם, לפחות.

"הרחוב שבו היינו הוא רחוב מעגלי, והתחושה הייתה שהלחימה מגיעה מכל כיוון. נכנסתי לאחד הרחובות, ופתאום מחבל ירה לעברי צרור מקלצ’ניקוב. בנס הצלחתי לקפוץ ולהינצל. חברתי לשני שוטרים תושבי המקום ולרב שחר בוצחק. היינו אובדי עצות – הירי נשמע מכל כיוון, וכולנו, חוץ מהרב, היינו בפיג’מות ובכפכפים. ואז שמעתי ירי מרחוב התמר, שם נמצא המקלט שבו הייתה המשפחה שלי.

"הייתי בטוח שרצחו אותם. הראש שלי כבר הלך למקומות הכי קשים, אבל ניערתי את עצמי. אני בלחימה. לקחתי מהרב את האקדח שלו כדי שתהיה לי עוד תחמושת, והמשכתי לירות לכיוון המחבלים. פתאום אני רואה את יהל סוונך, לוחם מג"ב, רץ לתוך חניון שיש בו מחבלים. הצטרפתי אליו, יריתי גם אני, ונפצעתי קל מרסיסים. אבל ברוך השם, יהל חיסל את המחבלים. חשוב לציין שהיה איתנו גם סמ"ר נהוראי סעיד ז"ל, שלחם לצידנו ונהרג".

“התחקיר לא חידש לי הרבה. זה בסך הכול תחקיר צבאי שלא נועד לשקף לי את המציאות, אלא יותר בסגנון ‘אני, צה"ל הגדול, טעיתי – סליחה’, וזהו", אמר נריה כהן, תושב אופקים, שהיה בשבעה באוקטובר חייל בסדיר.

“אני זוכר שהתעוררתי לאזעקות, כמו כולם", הוא שחזר. “הטלפון שלי התחיל לצלצל בלי הפסקה, ובגלל שאני שומר שבת לא עניתי. אבל כשזה לא הפסיק, עניתי לבסוף, וחבר מהצוות שאל אותי אם אני נלחם במחבלים באופקים. אמרתי לו: ‘מה? על מה אתה מדבר?’, ניתקתי, לקחתי את הנשק ואת הרכב ויצאתי מייד לזירה".

כהן הגיע לרחוב התמר, סמוך לביתה של רחל אדרי (“רחל מאופקים"), שבתוכו כבר שהו מחבלים. “התפתח קרב יריות", הוא תיאר. “אחד האזרחים במקום סיפר לי שיש מחבלים שמסתתרים בגינה סמוכה, ברחוב החיטה, ליד בית שבתוכו נמצאת משפחה שמבקשת להיחלץ. אז יצאנו – אני, הוא ועוד שני חבר’ה – לאזור הגינה. על שולחן סנוקר בחצר ראיתי מחסניות של קלצ’ניקוב, והבנתי שהמחבלים שם".

בזמן שהחברים נכנסו לחלץ את בני המשפחה מתוך הבית, כהן ירה לכיוון המחבלים כדי לחפות עליהם. “ברגע שנשארו רק מחבלים בתוך הבית היה ברור לנו שאין דרך אחרת, אלא לחסל אותם. אספנו עוד כמה אנשים ויחד חיסלנו את המחבלים", הוא אומר. רק בשעה 2:14 בלילה פרצו כוחות ימ"מ לבית משפחת אדרי, חיסלו ארבעה מחבלים וחילצו את רחל ודוד אדרי.