תחזית הכנסות המדינה ממיסים הכתה את כל הפרשנים – וזו הסיבה

המלחמה שמתנהלת זה 21 חודשים עדיין לא תמה. היו לה רגעי הפוגה ורגעי שיא: בהתחלה מול עזה, אחר כך מול חיזבאללה וסוריה בצפון – ואך לפני כמה שבועות מול איראן. אך גם ברגעים שבהם התנהלה על “אש קטנה" היא גבתה את מחירה – לא רק בנפש, גוף ורכוש, אלא גם בהוצאות כבדות.

מלחמה כזאת אמורה הייתה לרוקן לחלוטין את הקופה ולכלות את רזרבות המט"ח שבמרתפי בנק ישראל. בפועל זה לא קרה. לא רק שאלה לא פחתו דרמטית – תחזית הכנסות המדינה ממיסים הכתה את כל הפרשנים. יש לכך כמה סיבות, אבל אנחנו נתמקד באחת מהן: עלייתו של ההייטק בתור ענף היצוא המוביל במשק.

קל להסביר יצוא של סחורות, מתפוזים (למשל) ועד לטילים נגד טילים. קשה יותר להסביר יצוא של שירותי הייטק: איך מייצאים טכנולוגיה? מעבירים נוסחה סודית לידי משתמש בחו"ל? מטפלים באבטחה של מידע עבור לקוחות בחו"ל? לא נשחית זמן בלנסות ולהסביר איך זה עובד, ונסתפק בידיעה שזה עובד. עובדה.

מה שרע לאירופה
רוב היצוא מישראל בשנים האחרונות הוא של שירותים ולא של סחורות. מדובר בנתון ייחודי ודרמטי, ולא תמיד רק בגלל הביקוש העולמי לטכנולוגיות מתוצרת ישראל. אם ניקח לדוגמה את תוכנית המכסים של טראמפ, שטלטלה את הכלכלה העולמית, הושעתה ושבה לככב בראש סדר היום הכלכלי־עולמי, נגלה שהשפעתה הרעה על ישראל (הגם שהיא קיימת) היא פחות חריגה. למה? כי אין מכסי מגן על שירותים. ענקיות טכנולוגיה אמריקאיות שנסמכות על אבטחת סייבר מתוצרת ישראל ימשיכו לצרוך את השירות מבלי לשאת בעלות המכסים שהוטלו על שוק הסחורות או להשית חלק מהם על הספק, כך שייפגעו רווחיהם של הישראלים.

זו הסיבה שכאשר נודדת שנתו של כורם בצרפת, שתלוי לחלוטין ביצוא יין לשוק האמריקאי, וכאשר תעשיין גרמני מסורתי מתפלל להסכם סחר סביר בין אירופה לארה"ב, ההייטקיסט הישראלי הולך למסעדה בתל אביב ומשלם בקלות חשבון של אלפי שקלים, לא כולל תשר נדיב.

מפתה לפתוח כאן דיון על השלכות המצב הזה על המשק הישראלי – מהטובות ביותר ועד לרעות – ויש גם כמה כאלה (למשל: מחירי נדל"ן באזורי ביקוש, שנקלעו לקיפאון ואף ירידה ועתה חוזרים להאמיר, שוק שכירות שמחיריו נוסקים – ובכלל השפעה על יוקר המחיה). אנחנו לא נתפתה, ואחרי שהזכרנו חלק מהן בראשי פרקים, נבקש מראשי המשק, ובעיקר משר האוצר – הראשון ליהנות מהגידול המפתיע בהכנסות המדינה ממיסים – לזכור רק שלוש מילים: לא לעולם חוסן.

געגועיי לבנט
ההייטק הישראלי הוא תולדה של הראש היהודי הגלותי שממציא לנו פטנטים – זה שנאלץ להתחכם כדי לשרוד, עם הצבר ששונא לעמוד בתור ומבקש תמיד לקצר תהליכים (ע"ע “אני רק שאלה" בקופת החולים), שקלטו אליהם באהבה את גל העלייה הגדול מברית המועצות, שהביא ארצה לא רק אוכלוסייה משכילה, אלא גם כזאת שדוחפת את ילדיה להשכיל כדי להצליח. הוסיפו לכך את השירות הצבאי המאתגר ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל, וקיבלתם לא רק שכל, השכלה ומוטיבציה – אלא גם מעבדת מו"פ נדירה.

במילים אחרות, ממשלה שפויה הייתה אמורה לשמור על האוצר הנדיר הזה ולעודד ציבורים נוספים להצטרף אליו, למשל את ילדי הפריפריה, ילדי החרדים, הערבים, ועוד מיעוטים שידם אינם משגת מורים פרטיים ומימון שיעורי העשרה על ידי הורים עשירים.

תקופה מסוימת היה נדמה שזה אכן המצב: הבה נחמיא לנתניהו על כך ששר החינוך שמינה בתבונה, נפתלי בנט, בעצמו מצליחן ומתעשר הייטק, דחף כבולדוזר את תוכנית לימודי המתמטיקה והמדעים במערכת החינוך, והביא לשיפור הישגיהם של תלמידי ישראל. ילדיי, למשל, ששנות לימודיהם חפפו (חלקית) את ימי בנט במשרד החינוך, ירשו ממני את הנטייה המצערת למקצועות שמכונים “הומניסטיים", אבל הוסללו דרך מערכת חינוך תומכת ללימודים מוגברים של מקצועות ריאליים. לא אעיד כאן על כישוריהם (בעיניי הם כמובן הכי מוצלחים בעולם – עוד תכונה יהודית קלאסית), אלא אציין שזה בדיוק מה שנדרש לחברות הייטק (בהכללה כמובן) – דור שמשלב לימודי מדעים מדויקים עם נטייה טבעית למדעי החברה והרוח.

בכייה לדורות
ומה עושה הממשלה הנוכחית? מחריבה את המפעל המפואר הזה מתוך שיקולים קואליציוניים. המימון הבלתי פוסק (ואף מתגבר!) למי שמשתמטים – לא רק מעולו של שירות צבאי אלא גם מלימודי מקצועות ליבה – הוא לא רק פצע בנפש ובכיס של הציבור העובד והמשרת, אלא בעיקר בכייה לדורות. ממש כשם שכל שקל שתשקיע המדינה בחינוך (אמיתי, לא כזה שמעודד בינוניות בחסות ועדי העובדים של המורים) יחזור אליה בעתיד בצורת שטר של 20, הרי שכל שקל שמושקע היום בתלמידי החינוך החרדי עוד יהפוך בעוד 20 שנה לשטר של 100 שנצטרך להוציא כדי לתמוך במי שהוסללו אל מעגל העוני.

עם כל הכבוד לאמונה ולתפילות, הצמיחה במשק הישראלי אינה בחסדי שמיים, ההייטק אינו מתת אל, ותפילות, שתמיד טובות לבעלי אמונה, אינן מגדילות את הכנסות המדינה ממיסים. וכפועל יוצא מכל אלה, הממשלה שמשקיעה בהישרדותה מחבלת בהישרדותנו. מוזר, כי דווקא ממי שכה דואגים לעולם התורה הייתי מצפה להכיר טוב יותר את משנתו של שלמה המלך, החכם באדם, כפי שהיא מתבטאת בפסוק כ"ד בפרק כ"ז בספר משלי: “לא לעולם חוסן".