השבוע צה״ל נתן את הפרומו לאיראן ולמה שהוא מכין, לקראת עימות עתידי. לא רק חיל האוויר לבדו אלא ההבנה כי ישראל זקוקה לזרוע ימית משמעותית, שתדע לא רק להגן על הגבולות הימיים, אלא גם תדע להתמודד מול זירות רחוקות, כמו המפרץ הערבי והים התיכון כמו איראן ותימן. בתפיסה החדשה של צה״ל, אותה מוביל הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר, חיזוק זרוע הים כזרוע משלימה לחיל האוויר במעגל שני ושלישי.
כרגע חיל הים בנוי יותר כזרוע הגנתית עם צי סירות דבורה, צרעה ושלדג, שאמונות על הבטחון השוטף בגבול הימי של ישראל ושמירה על אסדות הגז ומתקנים. משהו בסגנון של משמר חופים משודרג. אלא שההבנה בישראל היא כי חיל הים חייב לבנות צי התקפי שיודע להפליג רחוק עם כח אש עוצמתי לניהול קרבות ים-ים וקרבות ים-קרקע.
סיירת חיל הים מול חוף זיקים (צילום: REUTERS/Amir Cohen)
לשם כך הוא זקוק לספינות גדולות, עם יכולות התקפיות הכוללות תותחים וטילים. וכן יכולות הגנה כמו מערכות כיפת ברזל, מגן אור ואמצעי לוחמה אלקטרונית. ספינות הטילים של חיל הים מחולקות לשלוש קבוצות: סע״ר 4.5 המכונות ניריות אשר יוצרו בשנות השמונים במספנות ישראל בחיפה, ספינות סע״ר 5 שהובאו בשנות ה90 והאלפיים מארצות הברית וספינות סער 6 שנרכשו מגרמניה.
השנה שעברה הזמין משרד הביטחון חמש ספינות טילים חדשות מסוג ״רשף״ שיחליפו את הניריות. מדובר בעסקה הבטחונית הגדולה ביותר שהעביר משרד הביטחון לתעשייה הישראלית בשנים האחרונות. הספינות הראשונות יגיעו בשנתיים הקרובות ואולי גם לפני. ההערכה כי למרות הגעת הספינות החדשות, חיל הים לא יוציא את הניריות מהשירות והדרג הביטחוני עשוי להכפיל ואף לשלש את ההזמנה. על כל זה יש להוסיף את שש הצוללות שישראל רכשה מגרמניה ותפקידן, על פי פרסומים זרים, להפליג רחוק אבל גם לשמש ״כמכה שניה״ אם ישראל תותקף בנשק לא קונבנציונלי.
בצה״ל מבינים כי זירת הים השתנתה מקצה לקצה: הצי ההתקפי הסורי כבר לא קיים. ישראל נדרשת להתמודד בזירות הרחוקות עד מיצרי באב אל-מנדב, במפרץ הערבי וכן הוא גם יכול למצוא עצמו בזירות חדשות. צה״ל מחויב להעירך גם לאתגר שכזה. סביר להניח שחיל הים ידרש לצד הספינות והצוללת לאמצעי לחימה הכוללים טילים ארוכי טווח, מערכות תצפית ויכולות להתמודד עם איומים מהקרקע, מהים ומתחת לגלים.
רק בחודש דצמבר האחרון פרסמנו ב"מעריב" כי צה"ל השמיד בסוריה את טיל השיוט המתקדם "נור", שפותח בהשראת טכנולוגיה סינית. הטיל, בעל טווח של 170 ק"מ ודיוק של 98%, נועד לתקיפת ספינות ונחשב לאחד הטילים המתקדמים ביותר מייצור איראני, לזירה הימית.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.