תשע עשרה שנים אחרי החלטת מועצת הביטחון 1701, ישראל עומדת בפני דילמה מורכבת: האם להמשיך לסמוך על יוניפי”ל בדרום לבנון, או לבטל את המנדט שלו? בעוד חיזבאללה מנהל “קמפיין אזרחי” אלים נגד כוחות השלום הבינלאומיים, ובעוד הפסקת האש הנוכחית מאפשרת לישראל להיות “המשטרה” שמדווחת ואחר כך מגיבה על כל הפרה, השאלה מתעצמת: מה מקומו של יוניפי”ל בעידן החדש?
פרופסור אמציה ברעם, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, מסביר כי “יוניפי"ל בעצם כשל במשימתו מאז 2006. הוא לא הצליח לפקח ולמנוע את פעילות חיזבאללה בשטח מדרום לליטני”. עם זאת, הוא מודה, למרות שהביצועים היו “הרבה פחות ממה שנדרש, הם בכל זאת עזרו במשהו”.
לדברי ברעם, במשך שנים "היו דיווחים שלהם, אבל גם התעלמות רבה מפעולות חיזבאללה. התוצאה: מערך אדיר שלהם בגבול הצפון. בדרך כלל חיזבאללה השתדלו לא להתעמת איתם אבל גם הם השתדלו שלא להתעמת עם חיזבאללה. היו שמועות על קבלת שוחד מצידם, והיה מקרה של פיצוץ של חיזבאללה ב-24 ביוני 2007 שבו נהרגו שלושה חיילים קולומביאנים ושלושה ספרדים בין מרג'עיון לאל-ח'יאם. זה הוריד מאד את המוטיבציה שלהם לדווח ולהתערב". המסקנה הייתה ברורה: "יוניפי"ל היה אולי טוב יותר משום דבר, אבל רחוק מאד מן המטרה שלשמה הוקם".
פעילי חיזבאללה מציתים רכב של יוניפי"ל (צילום: רשתות ערביות)
אולם כעת, לטענת ברעם, “אנחנו נכנסים לעידן חדש”. בעידן זה “אין יותר שקט תמורת שקט”. במקום זאת, “העיקרון של שקט תמורת שקט הוחלף בעיקרון של פגיעה בכל הפרה של ההסכם”. השינוי המהותי נעוץ בעובדה ש”יש קצין אמריקאי בכיר שיושב בביירות ויש פיקוח אמריקאי”, וכן “צבא לבנון שכמעט שלא היה מדרום לליטני, עכשיו נמצא שם הרבה יותר”.
המנגנון החדש, הבנוי על מכתב אמריקאי שניתן לישראל עם הפסקת-האש, מאפשר לישראל לפעול באופן שונה לחלוטין. “בכל מקום שאנחנו מגלים בכל לבנון הפרה של החלטה 1701 של האו”ם, אנחנו תוקפים”, מסביר ברעם. "הסמכות הזו נובעת כאמור לא מהחלטת האו”ם עצמה, אלא מן המכתב האמריקאי”.
ההבדל מהותי: “החלטה 1701 שהיא החלטה של מועצת הביטחון של האו”ם לא נתנה לנו רשות להיות המשטרה שמגיבה על כל הפרה". אבל עכשיו, עם הפסקת האש האחרונה, “קיבלנו מהאמריקאים, לא מהאו”ם, הסכמה שאנו נהיה המשטרה. אם צבא לבנון איננו עושה את העבודה, אנחנו עושים אותה”.
במצב החדש הזה, ברעם טוען כי “היום יוניפיל הרבה פחות נדרש. אני אפילו הייתי אומר, אולי זו רק התרשמות שלי, שיוניפיל אפילו מהווה מעמסה”. הסיבה פרקטית: “כשצריך לנקות איזשהו מתקן של חיזבאללה אם הם יהיו קרובים מדי, אם הם יהיו בינינו ובין חיזבאללה, הם יכולים להיפגע וזה יהיה רע מאוד מבחינת ישראל. היו כבר מקרים שבטעות פגענו בחיילי יוניפיל. בנוסף לתחושה הקשה שלנו, גם שילמנו על כך מחיר גבוה ביחסים דיפלומטיים." המשמעות המעשית היא ש”הנוכחות שלהם בשטח עלולה להיות מכשול ולהפריע לנו בפעילות שוטפת. הם גם מתלוננים תכופות על פעולות הסיכול שלנו". "עם זאת צריך לזכור", הוא מוסיף, "שהשרות שלהם מסוכן. בין 1978 ל-2024 היו ליוניפיל מסיבות שונות 326 הרוגים, ועוד מאות פצועים".
במצב החדש הזה, ברעם טוען כי “היום יוניפי"ל הרבה פחות נדרש. אני אפילו הייתי אומר, אולי זו רק התרשמות שלי, שיוניפי"ל אפילו מהווה מעמסה”. הסיבה פרקטית: “כשצריך לנקות איזשהו מתקן של חיזבאללה אם הם יהיו קרובים מדי, אם הם יהיו בינינו ובין חיזבאללה, הם יכולים להיפגע וזה יהיה רע מאוד מבחינת ישראל. היו כבר מקרים שבטעות פגענו בחיילי יוניפי"ל. בנוסף לתחושה הקשה שלנו, גם שילמנו על כך מחיר גבוה ביחסים דיפלומטיים". המשמעות המעשית היא ש"הנוכחות שלהם בשטח עלולה להיות מכשול ולהפריע לנו בפעילות שוטפת. הם גם מתלוננים תכופות על פעולות הסיכול שלנו".
במקום יוניפי"ל, אם פעולתו תופסק, המערכת החדשה תכלול “שני שוטרים ושופט”. השוטרים הם אנו וצבא לבנון. ה”שופט” הוא “הקצין האמריקאי הנמצא בשגרירות בביירות. הוא מקבל מודיעין משורה שלמה של אמצעים וגם מאיתנו".
יוניפי"ל בלבנון (צילום: רויטרס)
ברעם מסכם: "מאז 1978, בכל שנה מועצת הביטחון מאשרת מחדש את המנדט של יוניפי"ל. ב-28 באוגוסט 2025 מגיע הזמן לאישור. אולי יש הגיון לפנות לממשל האמריקאי להטיל וטו על החידוש. בכך יקיץ הקץ על יוניפי"ל, ואנו נישאר ישירות מול המדינה הלבנונית וחיזבאללה. עם זאת, העובדה שעדיין ביטול יוניפי"ל נדון אצלנו, ולא ביקשנו מן האמריקאים להטיל ווטו היא מאוד מעניינת, כי יש גם יתרונות בזה שיישארו. הם נהנים מתמיכה בינלאומית גדולה, הם בכל זאת משמשים כמתווכים וגם מדווחים מדי פעם, יש להם צי קטן שפעיל מאד באזור הגבול הימי, ואולי עוד יתרונות שאינני מכיר אותם”.
בסופו של דבר, השאלה לא רק טכנית אלא אסטרטגית: האם המעבר מ”שקט תמורת שקט” ל”פגיעה בכל הפרה” מחייב גם מעבר ממנגנון רב-לאומי לפיקוח אמריקאי-ישראלי ישיר? כל החלטה שתתקבל בקרוב עשויה לעצב מחדש את המציאות הביטחונית בגבול הצפון לשנים הבאות.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.