דמארי, תושבת שכונת הצעירים בכפר עזה ובעלת אזרחות בריטית, נחטפה מדירתה במהלך הטבח. ממידע שנאסף בכלי תקשורת שונים עולה כי היא הספיקה לשלוח הודעה אחרונה לבני משפחתה סביב השעה 10:20 בבוקר הטבח, ובה סיפרה על ירי מחבלים ליד ביתה. גלי ברמן, שכנה וחברה הטוב, הגיע אליה כדי להיות איתה ברגעים המפחידים. לאחר מכן דמארי נורתה ונחטפה כשהיא פצועה, וכך גם ברמן, בעוד הכלבה שלה, צ'וצ'ה, נורתה למוות במהלך הטבח. יחד עם דמארי נחטפו עוד 18 בני אדם מכפר עזה.

אמילי שבה לישראל לאחר 471 יום ברצועת עזה, לאחר שחזרה עברה סדרת ניתוחים בבית החולים שיבא לטיפול בפציעות הקשות שנגרמו לה. אמילי נורתה בידה השמאלית וברגלה הימנית מטווח קצר. כתוצאה מהירי, איבדה שתי אצבעות וסבלה מפציעות חמורות שהגבילו את תנועתה. "אני מקבלת לחלוטין את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות. עבורי, הן מסמלות חירות, תקווה וכוח", אמרה דמארי בבית החולים.

במהלך השבי, חמאס לא העניק לה טיפול רפואי, למעט בקבוק יוד פג תוקף ותחבושות. למרות הסיכון לזיהום מסכן חיים, היא שרדה את התנאים הקשים ללא טיפול רפואי מינימלי או גישה למים נקיים. מנדי, אמה של אמילי, סיפרה שבתה "נתפרה כמו כרית" על ידי חמאס, ושהפציעות הותירו אותה בכאב בלתי נסבל במשך חודשים רבים. לדבריה, העובדה שלא מתה בזיהום קטלני היא בגדר נס רפואי.