לא ברור איך יסתיים הביקור של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן בוושינגטון. האירועים האחרונים מלמדים שלא כל מה שעולה בשיח מול המצלמות וההכרזות הפומביות הן באמת המהלכים שנדונים, נבחנים והם הכיוון לפעילות של הממשל האמריקאי וממשלת ישראל.
כרגע ישנם שלושה נושאים עיקריים שבהם יש לדון. הראשון הוא הפסקת המלחמה בעזה. השני הוא היום שאחרי באיראן וכיצד מנגנון פיקוח וטיפול מול ניסיונות של איראן לבנות מחדש את היכולות בתחום הטילים והגרעין. הנושא השלישי הוא סוגית הסכמי "אברהם". כל שלושת הדברים עומדים באופן עצמי אבל הם קשורים האחד בשני והשלישי.
בנימין נתניהו עומד בראש ממשלת ימין על מלא, אבל היא ממשלה לא הומוגנית. יש בה פערים קיצוניים בין חלקיה והם משפיעים על כלל הסוגיות הנידונות כעת בארצות הברית אבל גם במערכת הביטחון. הצד הימני קיצוני של ממשלת ישראל לא נואש. הוא פועל לקדם הקמת ממשל צבאי במרחב דרום רצועת עזה, בין ציר מורג לציר פלדלפי על חורבות העיר רפיח.
הרמטכ"ל אייל זמיר מבין את הדברים. הוא יודע שהממשלה מנסה להכניס לו "עז" ברפיח. זה הרקע לעימות השבוע בקבינט בין השר בצלאל סמוטריץ' לרא"ל זמיר. עיר האוהלים שתאכלס 600 אלף, אולי אפילו מיליון עזתים, שיועברו לשם מצפון הרצועה, מהעיר עזה, מהאזור ההומניטרי, יימצאו בפועל תחת אחריות של צה"ל. המטרה של העיר ליצור הפרדה בין חמאס לאזרחים העזתיים, כך לפחות טוענת ישראל הרשמית.
הרמטכ"ל אייל זמיר בחאן יונס (צילום: דובר צה"ל)
אומנם שר הביטחון ישראל כ"ץ מעריך כי מי שינהל את הפעילות האזרחית בשטח יהיו ארגונים בינלאומיים וצה"ל רק יאבטח מסביב, אבל הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל מבינים כי לאבטח את המרחב הזה נדרש כוח צבאי ענק של לפחות שתים שלוש חטיבות, אולי יותר. הם גם מבינים כי כמו שאת חלוקת האוכל במתחמים לא באמת מחלקים באופן מסודר, אלא ההמון בוזז את המנות במהירות שיא בכל יום. כך שגם את עיר האוהלים לא באמת ינהלו ארגונים בין לאומים אלא יותר כוחות האנרכיה.
מבחינת שרי הימין הקיצוני מדובר ב"מחנה מעבר", שממנו יצאו העזתים לחיים חדשים ביעדים שונים בעולם. בינתיים ההמלצה כדאי לרכוש את המניות של חברות עבודות העפר והתשתיות. הן הולכות לעשות קופה ממשרד הביטחון שאפילו "קו ברלב" ייחשב "קופה קטנה". משרד הביטחון נדרש השבוע להתחיל ולהקים בעלות של עשרות אולי מאות מיליוני שקלים את עיר האוהלים הגדולה בעולם על חורבות רפיח.
כרגע לישראל אין תכנית לצאת מעזה, לא באופן מלא וכנראה גם לא באמת באופן חלקי. הנושא השני הוא הפיקוח על איראן וזה כולל הרבה מאוד פעילות מול סין ורוסיה כדי להוציא מהן את המוטיבציה לסייע לאיראן. המהלך המשלים הוא למנוע את שיקום מפעלי ייצור הטילים, המשגרים והמנהרות. איראן, כך מעריכים בישראל, תבנה את התעשייה הצבאית שלה מתחת לאדמה היא הבינה כי היא חשופה ללא מערך הגנה אווירי.
עבודת הפיקוח דורשת את הגיבוי האמריקאי ולכן זה עלה אתמול על הפרק במפגש. ישראל תידרש לתת לאמריקאים מתנות במרחב עזה כדי לקבל את הכרטיס לטוס מעל איראן, אבל גם את הכרטיסים להרחבת הסכמי אברהם עם השכנות הקרובות והקרובות יותר. רק בימים והשבועות הבאים נדע מה נסגר בחדר הסגלגל שישפיע על המציאות הביטחונית של ישראל.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.