בראיון מרתק עם אבי שושן, חושף נתי לוי את הצדדים האפלים בקריירה המפוארת שלו. מהשירים ששנא, דרך הפספוס הגדול עם אתניקס ואייל גולן, ועד להתמודדות הקשה עם התמכרות לאלכוהול במהלך הקורונה. לצד הקשיים, מספר לוי גם על יחסיו המורכבים עם אחיו ישי, הקשר עם בתו הבכורה, והמפגשים המרגשים עם זוהר ארגוב.

אבי שושן: "איך הייתה הילדות בראש העין בשנות ה-70?"

נתי לוי: "אהבתי מאוד את הפשטות. זכור לי שאיפה שיש היום ספייס, היה עץ. היה עולם אחר לגמרי. היינו משפחה של שבעה אחים. בשבת היה זמן של ליכוד משפחתי, אבל בשאר השבוע לא – כל אחד בפינה שלו ובעיסוק שלו."

אבי שושן: "אתה פרצת בגיל מאוד צעיר. תספר על רגע הפריצה הזה."

נתי לוי: "ציון שרעבי איתר אותי דרך זמרת מראש העין. הייתי אז בן 17. הקלטנו יחסית מהר ואני כבר בהתחלה הייתי אמור להתגייס. עכשיו הקלטת מוכנה כבר ואני בורח כדי להופיע. בסוף הסגרתי את עצמי, אבל לפני שהסגרתי את עצמי הקלטתי את 'סוכר'. זה היה השיר האחרון בקלטת 'שלום נערתי'."

אבי שושן: "אבל אתה לא אוהב את השיר הזה, נכון?"

נתי לוי: "עד היום אני לא אוהב את השיר הזה. אני אומר את זה בכל מקום. מה שהוקלט בסוף זה לא שירה סופית, כי הקלטתי וברחתי מהאולפן."

אבי שושן: "ואיפה אתה נמצא אחרי זה?"

נתי לוי: "סגרתי את עצמי והייתי בכלא. תבין, אני בכלא וזה נהיה להיט היסטרי. אני הולך לעבודות בחוץ ואני שומע את עצמי באיזה משרד של פקידים שיושבים שם, והם לא יודעים שזה אני. להיט היסטרי!"

אבי שושן: "כמה זמן היית בכלא כשיצא הלהיט?"

נתי לוי: "חודש. אחרי חודש אני יוצא, ומישהו אוסף אותי ואומר לי 'אתה מודע למה שקורה?'. אמרתי לו 'מה?', והוא אומר 'כל העולם סוכר עכשיו, אתה כוכב על'. איך אני יכול לאכול דבר כזה? עד שהבנתי שאני זמר וכוכב עבר עוד חצי שנה."

אבי שושן: "בזמן הזה אתה מופיע בכל הארץ עם 'סוכר'?"

נתי לוי: "מה זה מופיע בכל הארץ! ואני עדיין לא סובל את השיר. גם היום אני לא סובל אותו."

אבי שושן: "ואז נכנסת לכלא שוב?"

נתי לוי: "כן, לחצי שנה."

אבי שושן: "אז איך האמרגן התמודד כשפנו אליו ונתי לוי 'תפוס'?"

נתי לוי: "יום אחד התקשר אליו איזה מישהו קצת קשוח ואמר 'תקשיב טוב, אם נתי לוי לא יגיע לבת מצווה של הילדה שלי, אתה בבעיה'. אז המארגן גילה שאני בכלא. אבל בינתיים שהייתי בכלא זה העצים את הפופולריות שלי, נהייתי תוך זמן קצר כוכב בכל המדינה."

אבי שושן: "ואחד הסיפורים המרתקים בקריירה שלך זה הקשר עם אתניקס. זאב נחמה ותמיר קליסקי רצו לעבוד איתך, להקליט לך, ובמקום זה עבדו עם אייל גולן. איפה זה יכל היה לקחת אותך בחיים?"

נתי לוי: "קודם כל מי שהביא אותי להליקון זה זאב נחמה. הוא שמע אותי במסבאה, מועדון לילה שאומנים היו באים לבלות אחרי ההופעות. החלפנו טלפונים ומה שהיה אמור להיות הליקון, אתניקס ונתי לוי – משהו קרה בדרך. הליקון ואתניקס לא הסתדרו על משהו כספי."

אבי שושן: "ואז זאב לא אמר לך 'תקשיב בוא איתנו'?"

נתי לוי: "לא זכור לי שהוא הציע לי דבר כזה. אם היה אומר לי 'בוא', הייתי הולך."

אבי שושן: "כשאתה רואה את אייל גולן ומה קרה לו, איך הקריירה שלו התפוצצה, לא עובר לך בראש 'וואלה, זה יכל להיות אני'?"

נתי לוי: "ברגע שאייל בא למשבצת שלי, אז ברור שזה צובט. זמר שאומר לך שהוא לא מקנא והוא לא תחרותי – הוא שקרן. זה צבט בכל פינה. הייתי שומע אותו והשירים שלי בהליקון לא הצליחו. זו הייתה תקופה קשה."

אבי שושן: "בואו נדבר על הקשר המורכב שלך עם ישי לוי, אחיך."

נתי לוי: "תקשיב, לפעמים השלום הכי טוב הוא מרחק. אתה תהיה שם, אני אהיה פה. אין פה שום שנאה, לא הייתה אף פעם שנאה. מה שהוא עושה שיעשה, לא מתערב, לא מתעניין."

אבי שושן: "כמה שנים אתה לא מדבר עם ישי?"

נתי לוי: "הרבה שנים כבר, 4-5 שנים."

אבי שושן: "בוא נדבר על הילדים שלך. יש לך כמה ילדים מהנישואים השלישיים שלך?"

נתי לוי: "שניים. מאיר וטליה."

אבי שושן: "ויש לך מהראשונה והשנייה עוד בת?"

נתי לוי: "מהשנייה בת, כן. היא גרה בדרום. היא גם תהיה חיילת כבר השנה."

אבי שושן: "בקשר?"

נתי לוי: "כן, היא מסמסת מדי פעם."

אבי שושן: "כמה קשה שיש לך בת גדולה שכבר עומדת להתגייס ואתה לא הרגשת אבא?"

נתי לוי: "לא קשה לי. אני שמח שיש ילדה ושהיא מתגייסת. הבית פתוח, הטלפון שלי זמין."

אבי שושן: "מתי התחלת לשתות?"

נתי לוי: "מגיל 16, כשהתחלתי להופיע. וודקה לימון זה היה בזמנו. שותה עד שהייתי מאוזן. לא כל יום, גם לא יכולתי."

אבי שושן: "מתי זה השתלט עליך?"

נתי לוי: "מהקורונה. חמש שנים. זה לא יותר, אבל נראה כאילו נצח."

אבי שושן: "מה קרה בקורונה?"

נתי לוי: "קודם כל, אני כבר נשוי עשר שנים, פעם שלישית. באה לי ילדה ובא לי עוד ילד. אני כל החיים רגיל להיות מפונק. ישן באלכסון, בלי אחריות, בלי כלום. פתאום ילדים צורחים, צועקים, אין לך את הפינה שלך. כשהגיעה הקורונה, שאתה חייב להיות בתוך הבית, אני מוצא את עצמי עם בקבוק ערק ברכב."

אבי שושן: "כמה פעמים ירדת לאוטו?"

נתי לוי: "כל יום. בשעות הערב. יורד, נשאר שם לפעמים 4 שעות."

אבי שושן: "אשתך לא שאלה אותך איפה אתה?"

נתי לוי: "היא הבינה שאני משתגע בתוך הבית, רעש, אין לי פרטיות, לא יכול לכתוב שירים."

אבי שושן: "המחלה שלך, ערק?"

נתי לוי: "רק ערק. וזה המקום להגיד – לי, זה סם המוות. מי שזה עושה לו טוב, אני לא שופט. אני בכוונה באתי לפה לחשוף את עצמי, לשים את הגאווה בפח כדי להציל אנשים."

אבי שושן: "היית מכור?"

נתי לוי: "מכור! אלכוהוליסט לכל דבר. זה היה לתקופות. חודשיים וחצי, אבל למוות. עד רעידות פשוט. והייתי מתנקה כמה חודשים. עוד פעם. אתה מגיע למצבים שאתה מחוק מסטול לגמרי. גמור."

אבי שושן: "מתי יצאת בפעם האחרונה?"

נתי לוי: "הפעם האחרונה זה היה פסח האחרון, אז עוד מעט שנה. אמרתי לאשתי 'קחי אותי לאימא שלי עכשיו'. התנפלתי על אמא שלי, התחלתי לבכות. אני לא יודע איך היא לא קיבלה התקף לב. לקחו אותי למעלה, לחדר בו גדלתי, שלא הייתי שם 40 שנה. השפלה."

אבי שושן: "מה אתה מאחל לעצמך?"

נתי לוי: "אני מאחל לעצמי קודם כל את הניקיון, גם בגוף גם בנפש. לגדול בקטע של אמונה. זה מעל הכל – אמונה. לקבל את החיים איך שהם, לאהוב את היש. שניפגש רק בשמחות, נקיים וטובים ואוהבים".