אחת המחאות המוכרות והסוערות באיראן נעורה בעקבות מותה של מהסא אמיני, צעירה איראנית ממוצא כורדי בת 22 שנעצרה ועונתה למוות על ידי משטרת הדת האיראנית האחראית על יישומן של תקנות החג'אב אותו כיסוי ראש שנשים איראניות מחויבות לעטות. יומיים לאחר מעצרה נאמר למשפחתה שמהסא מתה כתוצאה מאי ספיקת לב.
מותה בספטמבר 2022 הצית את "מחאת החיג'אב" בארצה, מחאה שזכתה להמנון מרגש Baraye ובתרגום לעברית "למענך", שחצה את גבולות איראן והפך סמל עולמי לחופש.
את השיר הנוגע ללב כתב צעיר איראני בן 25 שרווין האג'יפור. השיר מורכב מציוצים של גולשים איראנים שנכתבו בשפתם, וכתגובה לבקשתו של שרווין לכתוב בחשבון האינסטגרם שלו מה הם הדברים שהם משתוקקים אליהם, מקווים להם או מוכנים להילחם עליהם ולמענם ועוד. כאמור תשובותיהם מרכיבות את מילות השיר שנוגעות גם בביטחונן של נשים במרחב הציבורי במצבם של האנשים השקופים ועוד.
הזמרת היוצרת ואשת החינוך מיטל ברמלי יצחק, 47, נחשפה לשיר שזכה בגראמי, ונעור בה דחף עצום לתרגם את השיר לעברית ולבצעו. "אני לא ממוצא איראני, אבל במשך שנתיים השיר הלך איתי", היא אומרת.
כשהתוודעה לשיר בתרגומו מפרסית לאנגלית ניסתה ברמלי יצחק לתרגמו לעברית ולא הצליחה. בהמשך, ובהיותה המנהלת והמייסדת של בית הספר לילדים על הרצף האוטיסטי, "ליאור" ברעננה היא פנתה למתנדבות בבית הספר מארגון "בנות מרים" שמייצג את יהדות איראן בישראל לסייע לה בתרגום השיר. עם התרגום הבוסרי גייסה את טל גורדון אותה הכירה מסדנת הכתיבה שלה בה השתתפה, והשתיים גורדון וברמלי יצחק תרגמו ביחד את השיר תוך התאמתו למשקל ולקצב של המוסיקה בעיבודו של תמיר חיטמן.
מיטל ברמלי יצחק (צילום: שני קיטלרו)
מילות השיר כולן מתחילות במילה "Baraye" – "למען" – "למען השמיים הכחולים, למען הריקוד ברחובות, למען כל הפעמים שבהן פחדנו להתנשק עם אהובינו, למען המבוכה מכיסים ריקים, למען חיים נורמליים… למען אור וחופש למילים, למען כל מי שכבר לא סופרים, ובשבילכם האנשים שמרגישים שקופים"…
מיטל ברמלי יצחק הוציאה את גרסתה המרגשת לשיר דווקא ברגע דרמטי – בפרוץ "עם כלביא" המלחמה נגד איראן. עתה היא פועלת לחשיפתו המחודשת. "במהלך המלחמה היינו בתוך חוויה הישרדותית כעת אנחנו נותנים מקום לרגש. השיר פורט על מיתרי הלב. ויש בו גם מסר לעם האיראני שאנחנו נגד המשטר, ולא נגד העם האיראני אלא לטובתו", היא אומרת.
"מילות השיר אינן רשימת סיסמאות, אלא תיעוד פואטי ואישי של עם שלם, דרך כאבו הקולקטיבי. זהו שיר של רגש בלתי אמצעי. אין בו מילים גבוהות אלא דמעות פשוטות שנכתבו בשפת העם, אין כאן מטאפורות מורכבות או תיאטרליות. הכוח שלו טמון בתעוזה אישית של מחברו שרווין האג'יפור", היא אומרת.
הביצוע שלה לשיר בליווי של פסנתר שמאפשר לטקסט לעמוד במרכז ולשדר את הכאב בכוונה אמיתית. "ניסיתי להעביר בשירה את שלל התחושות שלי".
עם פרסום השיר נעצר שרווין האג'יפור על ידי השלטונות האיראנים. הוא הואשם בתעמולה נגד המערכת ושוחרר בערבות לא לפני שאולץ לכתוב שיר מחאה נגד ארה"ב.
יצרת איתו קשר? "ניסיתי ליצור קשר אבל הוא לא חזר אלי. אני מניחה שחשבון האינסטגרם של שרווין נחסם".
מה עורר בך השיר? "השיר נגע ללבי כי החופש והדמוקרטיה בעולם ובאיראן נתונים בסכנה. במיוחד הוא נגע ללבי כאמא לשלוש בנות (ובן) נוכח הדאגה על מה שקורה לנשים באיראן ובכלל. השיר מביע כעס על מצבן של נשים שנדרשות להנדס את המראה שלהן, להצניע את חיצוניותן ואת מי שהן. למרות שאנחנו חיים בעולם מודרני עדיין נשים איראניות ורבות אחרות חיות תחת דיכוי".
"זה עורר בי מחשבה ודאגה, כעס, תסכול ופחד שזה מחלחל גם למקומות קרובים אלינו. אנחנו הרי עדים בישראל לתופעות בהן נערות מורדות מאוטובוס בגלל שלבשו גופייה או חולצת בטן. או הסערה שקמה לאחרונה ברשת כשרותם סלע אמרה שהיא אינה מתערבת בלבוש של בתה. מי ישמע מה היא כבר אמרה. ממילא נשים נדרשות לעבור דרך קשה כדי להוכיח את עצמן או להגשים חלומות. לא צריך לרחם עלינו, אבל צריך להבין אותנו. בסופו של דבר לכל אשה יש תקרת זכוכית שהיא צריכה לנפץ".
בשנה האחרונה ברמלי יצחק הייתה בשנת שבתון מהקריירה המקבילה לזו המוסיקלית, כאשת חינוך, המייסדת והמנהלת של בית הספר "ליאור" ברעננה לילדים על הרצף האוטיסטי.
בשנת הלימודים הקרובה לאחר שש שנים כמנהלת "ליאור", היא הוצבה לתפקיד מנהלת בית ספר ממלכתי רגיל. "לאחר 25 שנים בחינוך המיוחד חיפשתי משהו חדש" היא אומרת.
יש קשר בין חינוך למוסיקה? "עבור ילדים על הרצף האוטיסטי, המוסיקה מהווה גשר לדבר דרכה. יש ילדים שאינם יכולים לדבר, אבל הם מסוגלים לשיר, כך שהשירים משקפים את עולמם הפנימי. זה תמיד מאוד מרגש".
נראה שהחינוך תפס את מרבית זמנך. "היה שלב בחיים שוויתרתי על המוסיקה והשירה, חשבתי שזה לא יילך ביחד. אבל בגיל 30 הבנתי שלא אצליח להשתיק את המוסיקה שנמצאת בדנ"א שלי, אז חזרתי לכתוב, להלחין ולהופיע עם חומרים מקוריים שלי. בנוסף ובעיקר אני מופיעה עם הרכב 'מתניקה', ובימים אלה אנחנו עובדים על מופע חדש של שירי תקווה".
המפיק והמוזיקאי הבריטי האגדי בריאן אינו הכריז על קונצרט גדול בוומבלי ארנה בלונדון תחת השם "Together for Palestine" (יחד למען פלסטין), שמטרתו לגייס כספים למשפחות בעזה. המופע יתקיים ב-17 בספטמבר, והליין-אפ המלא יוכרז בקרוב.
אינו, שמשמש כמפיק בפועל של האירוע, תיאר אותו כ"ערב של מוזיקה, הרהור ותקווה". בהצהרה שפרסם באינסטגרם, כתב אינו: "היה לי המזל לעבוד עם כמה מהאמנים המדהימים ביותר בעולם במשך יותר מ-50 שנה. אבל אחת החרטות הגדולות שלי היא שבמהלך הזמן הזה כל כך הרבה מאיתנו נשארנו שותקים לגבי פלסטין".
הוא הוסיף: "לעתים קרובות השתיקה הזו נבעה מפחד – פחד אמיתי – שדיבור בקול רם יכול לעורר תגובת נגד, לסגור דלתות או לסיים קריירה. אבל זה משתנה עכשיו – בחלקו כי כמה אמנים ופעילים האירו את הדרך, אבל בעיקר כי האמת על מה שקורה הפכה לבלתי אפשרית להתעלם ממנה".
אינו התייחס למצב בעזה: "מה שאנחנו עדים לו בעזה אינו תעלומה, וגם לא ערפל של נרטיבים מתחרים שהופכים את זה ל'קשה להבנה'. כאשר עשרות ארגונים לא-מפלגתיים מתארים זאת כרצח עם, הקו המוסרי ברור. אנחנו לא יכולים להישאר בשקט".
כל התרומות יועברו לשותפים פלסטינים דרך ארגון הצדקה הבריטי Choose Love, התומך בארגונים הומניטריים מקומיים באזורי סכסוך. "אבל זה עוסק ביותר מסתם כסף", הוסיף אינו. "זה על שליחת מסר של אהבה וסולידריות לעם הפלסטיני – שהם לא נשכחו. אנחנו רואים אותם, אנחנו שומעים אותם, ולמרות שאנחנו רחוקים, אנחנו מחוברים עמוקות – כמו שאנחנו מחוברים לכל האנושות".
תמיר גרינברג קוטף את המקום הראשון במצעד המוזיקה הרשמי של "מעריב" עם השיר "Can’t Get Over You". את השיר כתב גרינברג יחד עם עמית קנון, והלחין ועיבד אותו בעצמו.
גרינברג ממשיך לבסס את מעמדו כזמר הכי בינלאומי שצמח כאן בשנים האחרונות, עם בלדת קאנטרי-סול באנגלית – סגנון שכבר הפך לחתימת היד שלו.
בשיר החדש הוא נוגע בפצע מוכר: הניסיון לשחרר אהבה שלא מרפה. דרך טקסט מלא בדימויים עוצמתיים ומוזיקה שמרקדת בין רוך דרומי לעוצמה דרמטית, גרינברג מגלם גיבור מאוהב שמוכן לחצות ימים, להילחם ברוחות רפאים ולעשות הכול – חוץ מדבר אחד: להתגבר. הקול שלו, מלא נשמה ובשליטה נדירה, מוביל את השיר ביד בטוחה עד לסיום הכואב-משחרר.
למקום השני הגיעה הילה רוח בשירה "תביאו יותר" ובמקום השלישי ממוקם אייל לוי עם "בואי אליי".
המצעד הבא יפורסם ביום שני הקרוב עם אומנים חדשים ושירים חדשים.
פרידה מאגדה: השחקן הישראלי אלון אבוטבול, שנפטר השבוע בגיל 60, זוכה הבוקר (חמישי) לכבוד אחרון בטקס אשכבה המתקיים באולם רובינא בתיאטרון הבימה בתל אביב.
טקס האשכבה של אלון אבוטבול ז"ל (צילום: וואלה)
קהל גדול של מאות אנשים, ביניהם דמויות בולטות מעולם התרבות כמו השחקנים דרור קרן, ששון גבאי ואלי דנקר, הזמרים מירי מסיקה וגלעד כהנא והשר לשעבר עמיר פרץ, התכנסו לחלוק כבוד לאחד השחקנים הישראלים הבולטים ביותר מאז שנות השמונים. לאחר הטקס, תיערך הלוויתו של אבוטבול לקבורה בבית העלמין שבקיבוץ גבעת ברנר. כזכור, השחקן המוכשר איבד את חייו לפני מספר ימים כשהתמוטט בחוף הבונים זמן קצר לאחר שיצא מהים.
יצחק, דוד של אלון, אמר: "אני זוכר את היום שאחותי באה עם התינוק החייכן, חצי אס חצי נסיך. הוא טען שזה לא פיקניק גדול להיות אח מועדף. האמנתי לו. בסופו של דבר, להיות ילד מועדף זה עול, כנראה שהרצון להיות הכי טוב נמשך כל חייו, ואולי אפילו עד הרגעים האחרונים".
"הרבה אנשים אומרים הנה, הילד מקריית אתא, הפריפריה, הגיע לצנטרום התל-אביבי ועשה קריירה. אז אספר שזה התחיל כשלילד מהפריפריה היה דוד מאותה פריפריה, שהיו לו שנים בברנז'ה. בגיל 15 הוא אומר לי 'אני רוצה ללכת לתלמה ילין, אבל פיקששתי את הדדליין'. הבנתי מה הוא רוצה ממני, אצלנו בארץ הדדליין לא כזה דד. שלום יקר שלי, תודה רבה".
אלון אבוטבול (צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)
הזמר שולי רנד ספר: "כאילו שהיה חסר לנו כאב וחוסר אונים במקום הזה מוכה הכאב, החליטה הנשמה היקרה שלך, הסקרנית, חסרת המנוח, הססגונית, מלאת אהבת האדם, להסתלק ולשבור לכל כך הרבה שנים את הלב. היו לנו אינסוף שיחות על המקצוע והחיים, דיברת על גורם ההפתעה. 'להפתיע שולי, להפתיע. את הפרטנר, את הבמאי'. קראת לזה להישאר חי. כל כך פחדת ממוות פנימי, מקצועי. אז הפתעת, ועוד איך הפתעת".
"ליטשת את הכישרון שלך לדרגת מאסטר. צייר, מוזיקאי, איש משפחה, חבר אמיתי, בן אדם. נפגשנו בתל אביב, מפוצץ אמביציה לכבוש. ההתבגרות המקצועית, האישית, תמיד חסר שקט ומחפש לפרוץ את הגבולות של עצמך. לא לנוח, להמשיך לגלף את המתנה הנדירה שנתן לך אלוהים ליצירת מופת. התקופה המשמעותית ביותר שבילינו יחד הייתה ליד מיטתו של אחיך. אברהם היה דמות חשובה להמון אנשים ובעיקר לך. ראיתי באיזו עדינות, מסירות ורגישות טיפלת בו. לא נתת לו להרגיש את הפחד והכאב שלך".
במהלך קריירה ארוכה של למעלה משלושה עשורים, הותיר אבוטבול חותם בל יימחה על הקולנוע והתיאטרון הישראלי. הוא זכור במיוחד מתפקידיו "שתי אצבעות מצידון", "האסונות של נינה", "קצפת ודודבדנים", "גוף השקרים" לצד ליאונרדו דיקפריו, "עלייתו של האביר האפל" בבימויו של כריסטופר נולאן, ועשרות סרטים וסדרות נוספות.