בשבוע האחרון החלה תופעה נדירה ברצועת עזה: הפגנות עממיות נגד שלטון חמאס. מה שהתחיל בצפון הרצועה התפשט במהירות גם לדרומה, כשמאות אזרחים יצאו בקריאות נגד המצב ההומניטרי הקשה והנהגת הארגון. כלי תקשורת ערביים דיווחו כי חלק מהמפגינים אף קראו בגלוי לסיום שלטון חמאס, תופעה כמעט חסרת תקדים מאז עליית הארגון לשלטון ב-2007. לשם ניתוח האירועים, שוחחנו עם אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, שמציג זווית מפוכחת באשר למשמעות המחאות והשלכותיהן.

“הסיפור הגדול, אולי אפילו הענק, ברצועת עזה הן ההפגנות אתמול", אומר עופר ומוסיף כי “אם היית שואל אותי קודם לכן האם תהיה התקוממות עממית בעזה, הייתי עונה שהאפשרות קיימת, אבל בכל זאת – מימוש המחאה בהיקף ובעוצמה כאלה הפתיע גם אותי. צריך לזכור שהסנטימנט הזה קיים שם כבר זמן רב, אבל עד כה לא ראינו אותו יוצא החוצה בצורה כזו".

עופר מציין פרט חשוב שמבהיר את משמעות ההפגנות: “אפילו אל-ג’זירה, שמזוהה עם קו התעמולה של חמאס, נאלצה להודות אתמול שההפגנות הן נגד חמאס. זה אומר הרבה".

לדבריו, לא מדובר בשינוי אידיאולוגי של התושבים בעזה, אלא בדאגה קיומית: “ברור לכל מי שמקשיב לתוכן הקריאות שהמפגינים הם לא חובבי ציון. אלא אנשים שמודאגים שהם עלולים לחוות עקירה נוספת. הם רואים את צה”ל מוציא הודעות פינוי, ויודעים שחמאס ינסה למנוע את הפינוי הזה, גם אם המשמעות היא הפקרת חייהם. עליינו לזכור כי חמאס, היה ונשאר הכח החמוש העיקרי השולט מעשית באוכלוסיית עזה ללא רחמים. חמאס מעולם לא היה מעוניין להיות אחראי לביוב בג'באליה או להתקנת תמרורי עצור בחאן יונס".

עופר מדגיש:  "לחמאס הייתה ונשארה מטרה אחת ארוכת טווח: חיסול מדינת ישראל. בהקשר הזה האוכלוסייה עדיין מאמינה בו. מוכתר בית לאהיה שאירגן את אחת ההפגנות אמר:'איננו מתנגדים לחמאס עצמו, אלא לשלטונו', וזאת יום אחד בלבד לאחר שדובר חמאס, עבד א-לטיף אלקאנוע הבהיר כי חמאס מוכנים, טכנית, לוותר על השלטון הפורמלי ברצועה: 'אנו תומכים בכל הסדר לניהול הרצועה שיזכה להסכמה. איננו מעוניינים להיות חלק מסידורי ניהול הרצועה. הסכמנו להקמת ועדה חברתית לניהול הרצועה ובה תנועת חמאס לא תיקח חלק. אין לנו שאיפות לנהל את הרצועה. אנו מעוניינים בהסכמה (פנים פלסטינית – א"ע) ומחויבים לה'".

עופר חוזר ומדגיש כי המיקום של אוכלוסיית הרצועה הוא המפתח להבנת הלחימה והעתיד הצפוי: “כמו שאני אומר כבר זמן רב – לא מנצחים את המלחמה הזו רק על ידי פירוק גדודים, חיסול בכירים ומיטוט פירים. יש 2.2 מיליון איש בעזה, והשאלה היא איפה הם יהיו. לדעתי, הפתרון היחיד הוא שכולם יהיו בדרום הרצועה עד להחזרת כל החטופים. ומי יהיה אחראי עליהם אזרחית? דבר אחד ברור – לא ישראל, לא באופן ישיר ולא עקיף, ולא עם חברה אמריקאית או כל שטות אחרת".

גל המחאות הנוכחי ברצועת עזה עשוי להוות נקודת מפנה, אך עופר מסייג ואומר כי מוקדם להכריז על שינוי משמעותי. “לתת תחזיות על דעת קהל זה מסובך, וגם טובי גופי המודיעין בעולם נכשלו בכך בעבר. אבל עצם העובדה שתושבים מעזים לצאת לרחובות, למרות שליטתו הברוטלית של חמאס, היא התפתחות חשובה מאוד. השאלה היא האם היא תתפתח למשהו גדול יותר – או תדוכא ביד ברזל. יתכן גם שהכל הטעייה אחת גדולה שחמאס מעורב בה מראש או ימצא דרך להשתלב בה".