בשבוע האחרון החלה תופעה נדירה ברצועת עזה: הפגנות עממיות נגד שלטון חמאס. מה שהתחיל בצפון הרצועה התפשט במהירות גם לדרומה, כשמאות אזרחים יצאו בקריאות נגד המצב ההומניטרי הקשה והנהגת הארגון. כלי תקשורת ערביים דיווחו כי חלק מהמפגינים אף קראו בגלוי לסיום שלטון חמאס, תופעה כמעט חסרת תקדים מאז עליית הארגון לשלטון ב-2007. לשם ניתוח האירועים, שוחחנו עם אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, שמציג זווית מפוכחת באשר למשמעות המחאות והשלכותיהן.
“הסיפור הגדול, אולי אפילו הענק, ברצועת עזה הן ההפגנות אתמול", אומר עופר ומוסיף כי “אם היית שואל אותי קודם לכן האם תהיה התקוממות עממית בעזה, הייתי עונה שהאפשרות קיימת, אבל בכל זאת – מימוש המחאה בהיקף ובעוצמה כאלה הפתיע גם אותי. צריך לזכור שהסנטימנט הזה קיים שם כבר זמן רב, אבל עד כה לא ראינו אותו יוצא החוצה בצורה כזו".
מחבל חמאס (צילום: רויטרס)
עופר מציין פרט חשוב שמבהיר את משמעות ההפגנות: “אפילו אל-ג’זירה, שמזוהה עם קו התעמולה של חמאס, נאלצה להודות אתמול שההפגנות הן נגד חמאס. זה אומר הרבה".
לדבריו, לא מדובר בשינוי אידיאולוגי של התושבים בעזה, אלא בדאגה קיומית: “ברור לכל מי שמקשיב לתוכן הקריאות שהמפגינים הם לא חובבי ציון. אלא אנשים שמודאגים שהם עלולים לחוות עקירה נוספת. הם רואים את צה”ל מוציא הודעות פינוי, ויודעים שחמאס ינסה למנוע את הפינוי הזה, גם אם המשמעות היא הפקרת חייהם. עליינו לזכור כי חמאס, היה ונשאר הכח החמוש העיקרי השולט מעשית באוכלוסיית עזה ללא רחמים. חמאס מעולם לא היה מעוניין להיות אחראי לביוב בג'באליה או להתקנת תמרורי עצור בחאן יונס".
עופר מדגיש: "לחמאס הייתה ונשארה מטרה אחת ארוכת טווח: חיסול מדינת ישראל. בהקשר הזה האוכלוסייה עדיין מאמינה בו. מוכתר בית לאהיה שאירגן את אחת ההפגנות אמר:'איננו מתנגדים לחמאס עצמו, אלא לשלטונו', וזאת יום אחד בלבד לאחר שדובר חמאס, עבד א-לטיף אלקאנוע הבהיר כי חמאס מוכנים, טכנית, לוותר על השלטון הפורמלי ברצועה: 'אנו תומכים בכל הסדר לניהול הרצועה שיזכה להסכמה. איננו מעוניינים להיות חלק מסידורי ניהול הרצועה. הסכמנו להקמת ועדה חברתית לניהול הרצועה ובה תנועת חמאס לא תיקח חלק. אין לנו שאיפות לנהל את הרצועה. אנו מעוניינים בהסכמה (פנים פלסטינית – א"ע) ומחויבים לה'".
עופר חוזר ומדגיש כי המיקום של אוכלוסיית הרצועה הוא המפתח להבנת הלחימה והעתיד הצפוי: “כמו שאני אומר כבר זמן רב – לא מנצחים את המלחמה הזו רק על ידי פירוק גדודים, חיסול בכירים ומיטוט פירים. יש 2.2 מיליון איש בעזה, והשאלה היא איפה הם יהיו. לדעתי, הפתרון היחיד הוא שכולם יהיו בדרום הרצועה עד להחזרת כל החטופים. ומי יהיה אחראי עליהם אזרחית? דבר אחד ברור – לא ישראל, לא באופן ישיר ולא עקיף, ולא עם חברה אמריקאית או כל שטות אחרת".
גל המחאות הנוכחי ברצועת עזה עשוי להוות נקודת מפנה, אך עופר מסייג ואומר כי מוקדם להכריז על שינוי משמעותי. “לתת תחזיות על דעת קהל זה מסובך, וגם טובי גופי המודיעין בעולם נכשלו בכך בעבר. אבל עצם העובדה שתושבים מעזים לצאת לרחובות, למרות שליטתו הברוטלית של חמאס, היא התפתחות חשובה מאוד. השאלה היא האם היא תתפתח למשהו גדול יותר – או תדוכא ביד ברזל. יתכן גם שהכל הטעייה אחת גדולה שחמאס מעורב בה מראש או ימצא דרך להשתלב בה".
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
חיסול אחראי הסיוע הלוגיסטי של כוח רדואן בארגון חיזבאללה בדרום לבנון| צילום: רשתות ערביות
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.