עם התכנסותן של מדינות ה־BRICS בפסגה השנתית ה־17 של הארגון ביום ראשון בריו דה ז'ניירו, קרא נשיא ברזיל "לחזק את שיתופי הפעולה של הדרום הגלובלי למען ממשל כוללני ובר־קיימה". הוועידה בת היומיים, שהתקיימה בצל התעצמות המתיחות הגיאופוליטית – בדגש על איומי המכסים המחודשים של טראמפ, לרבות העימות עם איראן, המאבק ברצועת עזה והמלחמה באוקראינה – משכה אליה תשומת לב עולמית. במרכז האג'נדה שלה – קידום סחר, השקעות ומימון, הסכמים בתחומי הטכנולוגיה והבינה המלאכותית, ביטחון ופיתוח מוסדי, וכן שיתופי פעולה בתחומי הבריאות ושינויי האקלים.

"חברות הארגון רוצות למצוא דרך אחרת לארגן את העולם מנקודת מבט כלכלית", הכריז הנשיא לולה דה סילבה עם סיום הפסגה. וכך, בעודו מותח ביקורת מרומזת על מהלכיו של נשיא ארה"ב, כמו גם על המתקפות הצבאיות שלה ושל ישראל על איראן, טען נשיא ברזיל כי החרפת סוגיית המכסים אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות ארגון הסחר העולמי (WTO). היא מאיימת להפחית את הסחר העולמי, לשבש את שרשראות האספקה הגלובליות ולהגביר את אי־הוודאות הכלכלית. כל זאת נוסף לביקורת שמתח על החלטת נאט"ו להעלות את ההוצאות הצבאיות ב־5% מהתמ"ג מדי שנה עד 2035, באומרו כי "תמיד קל יותר להשקיע במלחמה מאשר בשלום".

אין ספק אפוא כי קיום הפסגה – ועוד דווקא בימים אלה של סערה וחוסר יציבות עולמית – מהווה הישג דיפלומטי. הישג מרשים כשלעצמו המשקף את התעצמות השפעתו של ה־BRICS על הזירה הגיאופוליטית והכלכלית העולמית, בעודו תורם להיווצרותו של סדר רב־קוטבי חדש המאתגר את ההגמוניה המערבית בהובלת ארה"ב.

ואכן, מנתוני קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ומאמרים שהתפרסמו לאחרונה בעניין זה, עולה כי הארגון – שמייצג כיום כ־55% מאוכלוסיית העולם ואחראי לכ־20% מהסחר הגלובלי – נמצא במומנטום עצום. פרט לעובדה שה־BRICS הכפיל את גודלו בשנה החולפת נוכח הצטרפותן של חמש מדינות, ובהן איראן, איחוד האמירויות, מצרים, אתיופיה ואינדונזיה (הכלכלה הגדולה בדרום־מזרח אסיה), התמ"ג המצרפי שלו הגיע ל־40% מהתמ"ג העולמי (לעומת 14.7% של ארה"ב ו־28.4% של 7G). כל זאת, עם צמיחה כוללת של 4% תמ"ג, קצב העולה משמעותית על הממוצע העולמי.

לא בכדי על רקע זה ונוכח הפיכתו של ה־BRICS למוקד כוח רציני, שנחשב כבר עתה למנוע צמיחה אדיר של מדינות הדרום הגלובלי, איים דונלד טראמפ בענישה כלכלית חד־צדדית. ענישה הכוללת הטלת מכסים של 100% נגד הארגון אם ינקוט מהלכים שיערערו את הדולר, והטלת מכס נוסף של 10% על "כל מדינה שתצטרף למדיניות האנטי־אמריקאית של הארגון".

דוגמה לכוחו של הארגון היא בנק NDB (New Development Bank), שהוקם על ידיו ושאישר ב־2024 הקמת 120 פרויקטים בשווי כולל של 39 מיליארד דולר בתחומי התשתיות, הבריאות והאנרגיה הירוקה. זאת לצד היקף הסחר הכולל של הארגון, שעומד כיום על 400 מיליארד דולר בשנה ושצפוי לגדול אף יותר בשנים הקרובות ככל שיגובשו הסכמים בין היתר בתחמי השבבים, הבינה המלאכותית ותשתיות 5G ונוכח הצטרפותן של מדינות ושותפות נוספות, דוגמת בלארוס, קזחסטן, מלזיה, ניגריה, קובה ווייטנאם.

גמישות דיפלומטית

בעניין זה חשוב להבהיר כי ברזיל – אחת מחמש הכלכלות המתעוררות ומייסדות ה־BRICS (לצד רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה), שמכהנת השנה כיו"ר הקבוצה – היא גם בעלת בריתה של ארה"ב והנשיאה הנוכחית של פורום ה־20G. לא בכדי על רקע זה, ובמיוחד נוכח המתיחות העצומה עם טראמפ, לצד היעדרותם הבולטת מהפסגה של מנהיגי סין ורוסיה, נקט הנשיא הברזילאי עמדה מאופקת ומתונה יחסית וקרא לארגון לקדם שלום ולתווך בסכסוכים.

בראייתו של דה סילבה, לא זו בלבד שמדובר בהזדמנות טובה עבור הכלכלות המתפתחות להרחיב את יחסי המסחר והשותפויות החד/רב־צדדיות ביניהן (דוגמת השותפות בין ברזיל וסין לבניית מרכזי נתונים), הפסגה היוותה הפוגה מהסערה הפוליטית שמתרחשת לאחרונה בברזיל.

בנוסף, זו הייתה הזדמנות לקיים דיאלוג בינלאומי פורה, שימנע הסלמה, ישקף גמישות דיפלומטית וירכך ולו במעט את המדיניות האגרסיבית שמובילות רוסיה ובעיקר סין כלפי ארה"ב. כל זאת, באמצעות תמרון בין מגוון רחב של אינטרסים ואיזון עדין בין מהלכים שנועדו להוביל לגיבושו הפנימי של ה־BRICS, לבין הימנעות מנקיטת עמדה אנטי־אמריקאית/מערבית מתריסה. בעניין זה, משרד האוצר של ברזיל הכחיש בפומבי כי מדינות הארגון דנות בשימוש במטבע משותף או נוקטות "דה־דולריזציה" – תהליך שמוביל לשחיקת הדומיננטיות של הדולר.

זאת ועוד, עבור ברזיל – הרואה עצמה כחלק מהמערב – הפסגה היוותה פלטפורמה מצוינת לחיזוק מעמדה בארגון ובכלל, תוך התמקדות בבניית קונצנזוס וקידום יוזמות משותפות, יעדי פיתוח ומימון פרויקטים בינלאומיים, בעיקר בנושא אקלים ואנרגיה ירוקה. זאת, במיוחד לקראת ועידת האקלים (COP30) שהיא מארחת בנובמבר הקרוב, ונוכח הגידול שחל בהיקף יצוא הנפט שלה, שהגיע לכ־45 מיליארד דולר ב־2024 (בעודה מדורגת עשירית בעולם מבחינת מאגרי הנפט והגז הטבעי הנמצאים ברשותה).

הפסגה בברזיל גם אפשרה את הצגתן של חברות ה־BRICS – חרף הפערים האסטרטגיים העצומים ביניהן (לדוגמה, התמ"ג של ברזיל עומד השנה על 2.13 טריליון דולר, לעומת תמ"ג סין של 19.2 טריליון דולר) – ככוח חשוב וקונסטרוקטיבי. כוח מגובש ואסרטיבי, המוביל לגיבושו של סדר עולמי רב־קוטבי חדש, כאמור, המאתגר את ההגמוניה הכלכלית האמריקאית ומגביל את כוחה ומעמדה ההגמוני של וושינגטון. כל זאת, בעודה נוקטת מדיניות פרגמטית של "אי־הזדהות אקטיבית", שמאפשרת להנהגת ברזיל לשלב בין קשריה המורכבים הן עם חברות הארגון והן עם ארה"ב, תוך הפחתת הסיכון לקיטוב ביניהן, וכן לקדם מהלכים שימצבו אותה כמנהיגת מדינות הדרום הגלובלי.

בתזמון קריטי

בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, אין ספק כי תזמונה של הפסגה בעיצומה של מלחמת הסחר עם ארה"ב הוא קריטי. מעבר לביקורת הקולקטיבית שהפנו מנהיגי הארגון כלפי מדיניות המכסים של טראמפ והצגתה כאיום על הסחר והיציבות הכלכלית העולמית, מסתמן כי הצהרתם ממקמת את ה־BRICS במוקד "סדר היום" הבינלאומי. וכך, לא זו בלבד שה־BRICS – במיוחד נוכח התרחבותו בשנה האחרונה – מהווה משקל־נגד מרכזי לדומיננטיות הכלכלית המערבית, ניכר כי המהלכים החד־צדדיים הללו אף חידדו והעצימו את חשיבותו.

עם זאת, האגרסיביות הכלכלית האמריקאית עלולה להוביל לעימות חזיתי של הארגון מול ארה"ב ולהוביל לשינויים דרסטיים לצד השלכות גיאופוליטיות וכלכליות מרחיקות לכת. שכן, מעבר לפגיעה בכלכלה של מדינות ה־BRICS וביצוא, בעיקר של סין, הודו וברזיל לארה"ב, להעמקת הפיצול הפנימי והמחלוקות ביניהן, ולצמצום תלותן במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים (דוגמת הבנק העולמי, IMF 7G), ניכר כי האיומים האמריקאיים מאחדים בין חברות ושותפות הארגון אף יותר.

בראייה כוללת, מדובר בהזדמנות לחזק ולגוון כאמור את השותפויות הכלכליות־מסחריות ביניהן, לפתח ולקדם מנגנונים פיננסיים עצמאיים לצד מערכות מסחר חלופיות לדולר, ובתוך כך – להגביר את השפעתם של כל אלה על הפוליטיקה והכלכלה העולמית. אם לא די בכך, הרי שלמרבה האירוניה, החמרה בסוגיית המכסים, שתגביר את התנודתיות ואת אי־היציבות העולמית, תוביל בתורה להפיכתו של ה־BRICS למכפיל כוח אסטרטגי ומנוע צמיחה רב־עוצמה (זאת, בין השאר, נוכח השפעתן המצרפית של כלכלות הארגון דוגמת אתיופיה, הודו וסין, עם שיעורי צמיחה של 6.6%, 6.2% ו־4%, בהתאמה). מכפיל כוח גיאופוליטי־כלכלי אדיר, המאיץ את תהליך עיצובו של סדר עולמי רב־קוטבי חדש.

הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי

[email protected]