המאבק הצבאי בעזה מתנהל לא רק בטנקים ומטוסים, אלא גם בדעת הקהל הבינלאומית ובזירה התקשורתית העולמית, כך טוען ד”ר כפיר תשובה, מומחה לתורת המשחקים וקבלת החלטות ומרצה לכלכלה במכללה האקדמית רמת גן, בראיון ל”מעריב”.

לדבריו, “מי שמבין בתורת המשחקים יודע כי במלחמה כזו חשוב לא רק מה עושים אלא גם איך זה נראה. לא די בניצחון בשדה הקרב. יש להסביר גם מדוע אתה צודק. דרושה לגיטימציה.”

ד”ר תשובה מסביר כי ישראל אינה פועלת בחלל ריק. “לפני הכול חשוב להבין את כללי המשחק. ישראל לא פועלת לבד. כמעט כל צעד בשטח מושפע מהעמדה של ארצות הברית ושל מדינות באירופה. ארצות הברית מספקת גיבוי מדיני ואמצעי לחימה, ואירופה משפיעה על סחר, משפט בין לאומי ולגיטימציה, והמגבלות שמוטלות על ישראל נובעות במידה רבה מדעת הקהל שלהן. לכן גם כשהמהלך הצבאי נראה נחוץ, ירושלים חייבת לחשב איך הוא ייתפס בוושינגטון, בלונדון ובבירות אירופה. זהו משחק שחוזר מדי יום, עם אי ודאות ומידע חלקי, שבו המסר והתמונה משפיעים על מרחב הפעולה לא פחות מן המהלך הצבאי".

המשוואה המורכבת שמצייר תשובה כוללת שלושה שחקנים עיקריים: ישראל, חמאס והמערב. כל אחד מהם שואף למטרות משלו, והשפעתם ההדדית יוצרת איזון שברירי.

“ישראל שואפת לחסל את חמאס, לשחרר חטופים ולשמור על חופש פעולה מבצעי. חמאס שואף לשמר שלטון ולכרסם בלגיטימציה של ישראל דרך מסרים ותמונות. ארצות הברית ואירופה פועלות כשחקן שלישי בעל השפעה, המספק לישראל גיבוי וסיוע אך גם מטיל עליה מגבלות פוליטיות, משפטיות וכלכליות. בפועל נוצר מצב עדין שבו ישראל מפעילה כוח מוגבל ומכניסה סיוע, חמאס מקדם נרטיב הומניטרי ונמנע מקריסה, והמערב לוחץ למנוע הסלמה ורעב. זהו שיווי משקל חלש הניתן לשבירה אם ישתנה הלך הרוח במערב, אם ייחשפו אותות אמינים על שליטת חמאס בסיוע, על אכזריותו כלפי האזרחים שלו ואו אם תיפגע יכולתו באופן משמעותי.”

תשובה מתאר את מערכת התודעה שמנהל חמאס ככזו המבוססת על אסטרטגיית איתות (signaling strategy) — הצגת מסרים שלא תמיד תואמים את המציאות, אך משיגים אפקט תודעתי.

“חמאס הבין זאת כבר מזמן. הוא אינו פועל רק באמצעות רקטות אלא גם מנהל מערכה תודעתית, הכוללת מסרים לעיתים מסולפים שנועדו להציג את ישראל כתוקפן. מדובר באסטרטגיית איתות: מהלך שבו צד אחד שולח סימנים המעבירים תמונה מסוימת גם אם אינה מדויקת. בימים אלה חמאס מקדם קמפיין האשמה ברעב בעזה, המציג את ישראל כאחראית בלעדית למצב ההומניטרי. העולם אינו תמיד בודק את העובדות, אך מגיב בהתאם. כאן נכנס לתמונה עקרון המידע החלקי, incomplete information. כל שחקן רואה רק חלק מן המציאות ופועל לפי הבנתו, גם אם היא שגויה.” הנושא האנושי של החטופים מהווה, לפי תשובה, לא רק עניין מוסרי וביטחוני — אלא גם כלי תודעתי ראשון במעלה.

“לצד זאת, בידי ישראל נותרו קלפים תודעתיים רבי משמעות. נושא החטופים הוא דוגמה מרכזית. כל עוד ישראלים מוחזקים בידי חמאס, ניתנת לישראל לגיטימציה מוסרית וציבורית הן כלפי פנים והן בזירה בין לאומית להמשיך בלחימה. זאת, כל עוד נבחנת ההנחה כי חמאס אינו מוכן לשחרור כל החטופים ולסיום המלחמה אלא רק מצהיר על כך, כפי שטוענים בישראל וגם הנשיא טראמפ לאחרונה שמסר שהחמאס מעונין להשאיר חטופים אצלו. בתורת המשחקים זהו משחק מיקוח תחת מגבלות, שבו שני הצדדים שואפים ליתרון אך אינם חופשיים לפעול ללא סייג.”

אחת הדרכים להטות את שיווי המשקל, לדבריו, היא באמצעות פעולה בשטח המשלבת ביטחון ותודעה גם יחד. “קיימות גם יוזמות תודעתיות שישראל יכולה לקדם. אם תשתלט על שטח ותקים בו אזור אזרחי בטוח ונקי מחמאס, יהיה זה לא רק מהלך ביטחוני אלא גם מסר ברור לעזתים ולעולם: חמאס הובס, ויש חלופה של תקווה. חמאס, כמו משטרים רבים, רואה בשטח סמל לשליטה וניצחון. אובדן שטח פוגע גם בתחושת השליטה התודעתית.”

תשובה מדגיש את החשיבות של תיעוד מהימן ויצירת “אותות יקרים” — צעדים שמעידים על כנות, גם כלפי קהל חיצוני שאינו שותף לאינטרסים הישירים של ישראל.

“להנעת שינוי תודעתי יש לתעד באופן מהימן פגיעה באזרחים בידי חמאס וליצור קמפיין החמאס המתעלל, באמצעות משתפי פעולה מקומיים, תוך הגנה על זהות המצולמים ושמירת שרשרת ראיות.

במקביל יש ליצור אותות יקרים ואמינים: מצלמות מנוטרות במעברי סיוע ובנקודות חלוקה בפיקוח צד שלישי, ביקורי משקיפים, ופרסום נתוני סיוע חתומים דיגיטלית; ואף לשקול החדרה שקטה של מצלמות לרצועה כדי לחשוף את ההתעללות החמאס באוכלוסייה ולהוסיף לכך תחקירים על גביית דמי חסות, ולבסוף, המחשה שקופה של תשתיות הטרור בקרבת אזרחים, באמצעות הדמיות תלת ממד ולוחות זמנים מתועדים של ירי מאזורי מגורים בשילוב נתוני חישה אזרחיים, מבהירה את דפוסי הפעולה ואת המחיר שהאוכלוסייה משלמת.”

מהלכים כאלה, מסביר ד”ר תשובה, משפיעים על המשחק כולו. “במונחי תורת המשחקים המהלכים הללו משנים את המשחק בתנאי מידע חלקי. תיעוד מאומת ואותות יקרים הם איתותים אמינים המשנים את הערכת הסיכון של צופים חיצוניים ומשנים את התמריצים של השחקן השלישי, המערב. כאשר אמינות עולה, שיווי המשקל החלש עלול להישבר לטובת מרחב פעולה רחב יותר לישראל ולחץ גובר על חמאס. כך נוצרת תנועה אל נקודת איזון חדשה שבה הלגיטימציה לפעולה מצטברת ולא נשחקת.”

לסיום, הוא מבקש להזכיר כי "הסברה היא לא קישוט, אלא זירה אסטרטגית. הסברה אינה עניין שולי. מדובר בזירה אסטרטגית בפני עצמה, עם כללים משלה, הדורשת תכנון, השקעת משאבים ומקצוענות, כשם שדורשת כל זרוע צבאית. בעולם של היום הכרעה תושג לא רק באמצעות הישגים צבאיים אלא גם באמצעות עיצוב התודעה, באולפני החדשות, ברשתות החברתיות ובזירה האקדמית. במערכה של המאה העשרים ואחת התודעה אינה רק בבואה של המציאות. היא הכוח שמעצב אותה. כדי לנצח על ישראל לשלוט לא רק בגבולות אלא גם בנרטיב".