לאחר חזרתה של הטלוויזיה לשגרה, חלה מגמה מדאיגה עבור רשת 13: האח הגדול החל לדשדש ברייטינג. המשימות לא התרוממו, והתחושה הייתה שהקהל התחיל להתעייף. ואז הגיע הרומן המשולש בין מאי ערב, תרצה כהן וארז איסקוב. זה לא סיפור אהבה, אלא סיפור על דינמיקה רגשית בעייתית בין שלושה אנשים שלא מצליחים – או לא רוצים – לתקשר באמת.
למרות שלא מדובר בקשר עמוק או ממומש, הדינמיקה ביניהם הצליחה להחזיר את התוכנית לפסגת טבלאות הצפייה. לא בגלל הרגש – אלא בגלל הנזק. כי כל אחת מהדמויות המעורבות, שהתחילה את העונה עם זהות ברורה, הפכה פתאום לדמות מוחלשת, מגוננת, מתגוננת או מבוהלת.
מאי – הדמות הכי מפוקסת בבית, נכנסת לסחרור
מאי ערב נכנסה לבית כאישה חדה, קלאסית אך קרקסית, עם ביטחון עצמי שלא מתנצל. היא לא משחקת משחקים רגשיים, לא מלקקת ולא מחפשת חיבוק קולקטיבי. מצד שני, החולשה שלה היא חיזור – והתחושה שלי היא שהיא כל הזמן צריכה להיות בתוך דינמיקה של קשר, לא משנה עם מי. העיקר שמישהו ירצה אותה.
מאי ערב (צילום: צילום מסך רשת 13)
לכן מיד אחרי שטל הודח, מאי מצאה את עצמה מחפשת מחזר חדש. היא טוענת בפה מלא שהיא לא בעניין של איסקוב, ומנסה להסביר שוב ושוב שזה לא ילך ביניהם – אבל תרצה נפגעת מהקרבה ביניהם, והנזק נעשה. מאי מוצגת כקרה, כאילו לא אכפת לה. וזה לא מדויק, אבל זה נרטיב שקל להדביק למישהי שלא מתפרקת מול המצלמות.
ובכל זאת, מאי היא גם הדמות היחידה שבאמת מנסה לחזק נשים אחרות בבית. השיחה שלה עם שלקה, שבה היא אמרה לה שארז רק מוריד אותה, הייתה מהמהלכים הבוגרים והישירים שנראו בבית בזמן האחרון. היא מדברת על רגש, אבל מהשכל – וזה משהו שלא כל הדיירים מסוגלים להכיל.
תרצה – קשה לראות שאת לא אמיתית עם עצמך
תרצה הייתה מהדמויות המרעננות בבית. היא חכמה, רגישה, לא נגררת בקלות ולא מתלהמת. אבל מאז שנכנסה למערבולת הרגשית מול איסקוב, היא הולכת ומתרחקת מעצמה. כל מילה של מאי הופכת לטריגר, כל מבט הוא איום, כל קריצה – התקפה אישית.
תרצה כהן (צילום: באדיבות רשת 13)
ברור שהיא פיתחה רגש כלפי איסקוב. זו לא בושה, אבל זו גם לא סיבה לאבד את עמוד השדרה. היא יודעת שהוא לא מחויב, שהיא לא מקבלת ממנו שום דבר ברור – ובכל זאת, היא בוחרת להיאחז במה שלא באמת קיים.
במקום להסתכל לארז בעיניים ולדרוש תשובות, היא מתמקדת במאי – כאילו היא זו שלקחה לה משהו. זה עצוב בעיקר כי תרצה באמת נבנתה כדמות חכמה ומדויקת, והפרק הזה רק הדגיש כמה עמוק היא שוקעת בתוך זה.
ארז – תסמונת הרווק הנצחי זה פאתטי
ארז איסקוב הוא כנראה הדמות היחידה במשולש הזה שלא מרגישה שהיא בתוך דרמה. מבחינתו, הוא “סתם מדבר", “קצת צוחק", “לא הבטיח כלום". בפועל, הוא יצר תחושה של חיבור רומנטי מול שתיים – וכשהכול מתפוצץ, הוא פשוט שואל: “על מה הן מדברות בכלל?"
ארז איסקוב ומאי ערב (צילום: צילום מסך ערוץ 26)
הבעיה היא שארז לא מבין שגם אם לא התכוון – הוא כן יצר אינטימיות. הוא שידר חיבה, קירבה, אולי אפילו תקווה. וכשהוא מתנער מזה – הוא משאיר את כל מי שסביבו להתמודד עם ההשלכות.
ואז מגיע המשפט המביך: שגבר שמרבה בנשים זה “גברי", ואישה שמרבה בגברים – “מאבדת כבוד". זו לא רק תפיסה פרימיטיבית – זה גם צבוע בהתחשב בכך שהוא בעצמו מפלרטט עם שתיים במקביל, תוך התחמקות מאחריות רגשית. זו לא גבריות – זו הימנעות. וזה מה שהופך אותו מדמות שקולה לדמות מאכזבת.
רעידת אדמה של ממש: מאור הודחה – זו טעות!
לקראת סוף הפרק הגיע הטוויסט הגדול – הדחתה של מאור ברוכמן. זו הדחה שנויה במחלוקת. מאור הייתה אולי לא נעימה לפרקים, ולעיתים חצתה גבולות – אבל היא גם הייתה בין היחידות בבית שהביאו מתח, רגש ודינמיקה של אמת. היא רב־גונית, דעתנית, חד־פעמית – ומעל הכול, דמות טלוויזיונית נהדרת.
מאור מודחת מבית האח הגדול (צילום: באדיבות ערוץ רשת 13)
הבחירה להעיף אותה ולהשאיר את הדמויות השקטות כמו אנה וחן, היא בחירה שלא רק תשפיע על הבית – אלא גם על קצב העונה. יכול להיות שהצופים לא אהבו את ההתנהגות של מאור, ואני אישית לא הייתי רוצה להיות חבר שלה – אבל היא הייתה הדיירת הכי משמעותית בעונה הזו. וחבל שנפרדנו ממנה כל כך מוקדם. לדעתי, זו הייתה טעות.
ומה עוד היה שם?
שלקה שוב שברה שיא של קנסות (15!) – כולל אחד על שפיכת קפה על ארז מוגרבי, שהפך לאתנחתא הקומית של הפרק. יוסי בובליל, הוא דמות סופר מפתיעה לדעתי, איש כל כך חכם עם תובנות די אדירות על כל דבר. למרות שפעמים רבות נותנים לזלזל או לצחוק על מה שהוא אומר.
יש לו ניתוחים חדים ואבחנות סוציולוגיות חדות, כולל פנינה כמו: “הצבוע זו חיה מגעילה של הטבע, ויש פה שניים כאלה". אבל בעיקר הסצנות בהן הוא מרגיע את מאי ומבטיח לה שהקולות נגדה רק מכניסים אותה לפרק. ואלאיה – ממשיכה להתעסק במאי, הפעם עם טענות שקריות על קריירת הדוגמנות שלה. אבל בתוך כל זה – הקשר שלה עם שאול רק מתחזק.
אני יודע שכעסתם על שאול שלחץ על כפתור הסייב – אבל אם תשאלו אותי, הרומן החמקמק הזה בין הגבר הכי חתיך בבית לבין האישה הטרנסית, הוא בדיוק מה שהעונה הזו צריכה עכשיו. ואם היינו בארה״ב זה היה הקו עלילה המרכזי! אז יאללה בואו ננסה לשמור בהדחה הבאה על אנשים מעניינים בבית, כי עציצים כבר יש בשפע.
במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.
פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".
מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה. שמישהו יספר לגוואד הזה שאמיר תיבון, בנו של נעם תיבון גר בנחל עוז ושבבוקר של ה-7 באוקטובר, נסע נעם תיבון לחלץ את בנו ומשפחתו מהמקום. נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות, בקיבוץ באותו היום.@amirtibonpic.twitter.com/rwzJU0QGrX
אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.
הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".
אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".
מה בעצם עושה מרב מיכאליבימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
ליאור שליין (צילום: יח"צ)
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".
אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.
לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".
רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".
הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.
קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".