Connect with us

טלוויזיה

גיא מרוז לא מחבב את נפתלי בנט אבל עדיין יגן עליו מסיבה פשוטה

Published

on




לא מחבב את בנט. אמרתי את זה לא פעם. גם בשידור אמרתי, לא מחבב. הנתק בינינו (נתק שרק אני יודע עליו, הוא מעולם לא היה מחובר אליי) קרה בקורונה. האיש הפיץ כל כך הרבה שטויות, פייק, פילוג ושנאה – שרק על זה מגיע לו שיקרה לו מה שיקרה לו בסקרים ברגע שיפתח את הפה בעברית מול עיתונאים. הנפילה תהיה אקספוננציאלית. או איך שלא אומרים את המילה הזו. אני יודע שבינתיים יש לו 50 מנדטים ביום בינוני, אבל זה יעבור. כמו כל דבר בינוני. כמו החיים, כמו הגובה שלנו שמתקצר בזקנה, כמו הברכיים שמתבלות, כמו השיער שמעולם לא שפע אצלו אבל גם הוא עולם הולך ונעלם. בקיצור – אני מקווה שיש לו צילום יפה של הסקרים כדי שיהיה לו מה לתלות בסלון מול צילום גדול של איילה חסון בשירותים – בביתו הנאה אחרי הפרישה הבאה שלו.

עכשיו, אחרי שהוצאתי קיטור, הנה מה שבאמת רציתי להגיד: ישבתי וצפיתי בכ-20 ומשהו דקות (לפחות) של ראיון עם בנט אצל עוכר ישראל הידוע פירס מורגן. אגב, גם מורגן, כשזה נוגע לאיראנים, שוכח את שנאת ישראל המובנית ומרעיף שבחים. כולם אוהבים לשנוא את האיראנים, זה לגמרי ברור. את החמאס הם אוהבים כי הם חלשים ונועלים כפכפים, אבל את האיראנים – בואו ננקנק ובצדק! נחזור למנוח המרכזי – בנט נתן ראיון שצריך ללמוד אותו בכמה בתי ספר.

ראשית – אנגלית מעוררת קנאה גדולה – הייתי שולח לתלמידי י"ב כתרגיל לבגרות. שנית – בית ספר לחקר תשובות שלא קשורות לשאלות. הוא מצטיין בזה! ואני אומר את זה על דרך החיוב. ושלישית – בית הספר לדיברור מצוין של ממשלת ישראל בפרט ומדינת ישראל בכלל. אממה (כמו שאומרים בכירי השדרנים היום אחרי שהם "רושמים" פוסט), על שאלה אחת הוא ענה במילה אחת והסכים עם האנטישמי מורגן כששאל – אולי אתה, בנט, הוא התשובה לראש הממשלה נתניהו שצריך ללכת הביתה בגלל ה-7 באוקטובר, שחיתויות ופקיעת זמן האחריות על ראשי ממשלה?

(שואב אבק 5 שנים, ראש ממשלה 10 במקסימום) ויקומו בני ישראל, וישעטו אל המקלדות ויכפישו את בנט ואת בני ביתו ויסקלו אותם באבנים וירטואליות ויכו את גופותיהם בחפצים חדים ובמשפטים עילגים וישובו לבתיהם עייפים, אך מרוצים, ויחכו לקורבן הבא. כי מתוך ראיון של כחצי שעה בנט גם אמר בשלוש שניות (מדדתי) שישמח להחליף את נתניהו.

אז מכיוון שאת כל הדברים האלה אני כותב למרות חוסר החיבה הבסיסי לבנט ומשנתו, חוסר החיבה שלי להוצאת הדברים מהקשרם גדול מזה. בנט עשה ראיון טוב מבחינת ההסברה הישראלית. לכן כנראה חיפשו בנרות, מצאו בקטנות והכפישו בגדולות. ככה אנחנו פועלים. יבואו המצקצקים ויגידו – הרי זה בדיוק מה שקרה למירי רגב – נתנה ראיון ארוך בו הסבירה כמה חשוב להביא ישראלים לארץ ואז אמרה משפט מטומטם – שכל הישראלים יירגעו ויהנו בחו"ל – וחטפה. גם ממני. אולי. אולי באמת היינו צריכים לשמוע את כל מה שאמרה לפני שקפצנו על ההתבטאות המטומטמת הזו. אולי. פשוט מירי רגב מעצבנת כמעט בכל משפט שיוצא לה מהפה. צריך למצוא דרך להתגבר על זה. צריך להיות המבוגר האחראי שאומר – זה מה יש, זאת רגב, בסוף זה יעבור ובינתיים להתאפק. מבטיח לנסות.

אגב, גם גדעון סער דפק ראיון לעיתונות הזרה ואמר שם… מה זה משנה מה הוא אמר? זה גדעון סער, מחר הוא יגיד משהו אחר ויסביר למה אתמול אמר משהו אחר שתואם את מה שיגיד מחרתיים. או משהו אחר.

הערות לסדר

1. זהו, אני הולך לישון. אני לא ישן כבר שלושה לילות והחיבה שלי לאיראנים הולכת ונמוגה. אני גם מצונן ואתם יודעים – גבר מצונן משול לאישה עם גידולים מופשטים בכל הגוף, אז לילה טוב ואני מבקש מהאיראנים – נא לא להפריע בין שתיים לארבע, זו מסורת עתיקת יומין, כבדו אותה.

2. בהפגנה שקטה ומנומסת ביקשה שוטרת לעצור את המפגינים כי לבשו חולצה עם הכיתוב "לעצור את המלחמה" והיא טענה שזה לא חוקי. לא ניכנס לרמת הטירוף של אמירה כזו, רק רוצה לחזור לימים בהם התפללתי שיום אחד יוציאו את המלחמה עצמה אל מחוץ לחוק. דמיינו עולם שבו אין פשעי מלחמה אלא המלחמה עצמה היא פשע. זה לא נאיבי, זה מהפכני. וסכסוכים יפתרו באופן נורמלי. בשיחות, במשא ומתן, בכסף, בבית משפט, בבית כיסא, לא חשוב אבל לא בשדה ההרג כי מתים מזה.

3. יונה אליאן, ראש איגוד האמנים, ננזפה על ידי משרד התרבות שהעזה לשאול מה עם מענקים לאמנים שלא עובדים כבר שבוע. נכון, זה נשמע קטנוני, המוני אנשים לא עובדים, אבל זה ריטואל שקורה פה כל כמה חודשים. ולא רק לאמנים. אז למה שלא תהיה מתכונת קבועה – ברגע שפורצת מלחמה (ותהיה עוד אחת בקרוב) – כל יום כזה מחושב לפי נתונים שיש למדינה, כמו שאנחנו ממילא משלמים מס הכנסה וארנונה, אז נקבל פיצוי מהיום הראשון, ואם קיבלנו חס וחלילה יותר מדי – נחזיר. נשתדל להחזיר. אבל בבקשה, אל תתקשרו בשבת.

4. אפרופו שבת – הבנתי שלא מחזירים ישראלים מחו"ל בשבת כי זה יום שבת. אין לי המון אמפתיה למצוקת הישראלים שתקועים בחול – יש פה חטופים שתקועים במנהרות בעזה, בואו נרגע – אבל לא להחזיר בשבת כשאנחנו במלחמה ויש באמת מקרים של פיקוח נפש זה מגעיל.

5. מי שעוד לא הבין – ביבי יהיה ראש הממשלה גם בעשר השנים הבאות. סליחה, אם המשטר באיראן ייפול – בעשרים השנים הבאות. בהצלחה שיהיה לכולנו.





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלוויזיה

כוכב ערוץ 14 נועם פתחי נגד נעם תיבון ב"הפטריוטים" של ינון מגל

Published

on




במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.

פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".

אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.

הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".

אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

הבטיחה עקרונות ברזל, הפכה לפרודיה: לאן נעלמה מרב מיכאלי?

Published

on




מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.

מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.

מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.

בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.

כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.

בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.

טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?

מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)

האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.

אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.  

אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.

אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.

גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.

ליאור שליין (צילום: יח''צ)
ליאור שליין (צילום: יח"צ)

יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?

תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.

כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.

להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

"בחיים לא בכיתי ככה ימים ולילות": יגאל גואטה בריאיון לרוני קובן

Published

on




חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".

אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.

לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".

רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".

הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.

קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים