״תדע כל אם עברייה המוסרת את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך״. לאחר כמעט שנתיים של לחימה, צה"ל נכנס לדשדוש עמוק בלחימה בעזה – ושוקע בבוץ העזתי עד צוואר. בצל המלחמה, צה"ל נשחק גם ברמת המשמעת והמוסר.
האירוע שאירע אתמול, של הדחת מפקד יחידה בפיקוד צפון, תת־אלוף צ', הוא כשל חמור בהתנהלותו של מפקד פיקוד הצפון, אלוף אוריגורדין, ושל הפיקוד הבכיר בצה"ל. רבים רואים באלוף גורדין מועמד לרמטכ"לות, אך הוא כשל כבר בפעם השנייה במהלך המלחמה, בכל הקשור למידת האחריות שנטל כלפי מפקדים שלא שמרו על הנכס היקר שהופקד בידיהם – חיילים וחיילות.
ב־20 בנובמבר 2024 נהרג בקרב לוחם צה"ל, סמל גורקהתי, לאחר שנשלח יחד עם חיילים נוספים לאבטח סיור של אזרח, איש הימין זאב (זאבו) ארליך, באזור לחימה בדרום לבנון. באירוע נהרג גם האזרח ונפצעו שני מפקדים. כבר שמונה חודשים שפיקוד הצפון, תחת פיקודו של האלוף גורדין, לא נוקט אמירה ברורה או פעולות נחרצות נוכח אותו מחדל חמור. כך, נדמה כי הפרשה מתמוססת עם הזמן ונשכחת מן הלב.
התלונות על תת־אלוף צ' (וכאן, למען הגילוי הנאות – יש לי היכרות אישית עם הקצין, שהיה עד אתמול מפקד היחידה במילואים בה אני משרת – א״א), הועברו לפיקוד הצפון כבר במהלך המלחמה. הן לא עסקו בהטרדות מיניות, אך הצביעו על תפקודו של הקצין הבכיר. בשלב הזה נהג האלוף גורדין בהגינות פיקודית, כאשר העניק גיבוי לקצין – אדם רב זכויות ודמות מרכזית בבניין הכוח והפעלת הכוח של פיקוד הצפון לאורך שנים רבות.
דיון בפיקוד צפון (צילום: דובר צה"ל)
אלא שכאשר הגיעו תלונות של חיילות על הטרדה מינית, ולאחר שחקירת מצ"ח הסתיימה והפרקליטות קיבלה החלטה כפולה. הראשונה: להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע, והשנייה: להדיח את הקצין מהתפקיד ומשירותו בצה"ל. היה זה דווקא מפקד הפיקוד, האלוף אורי גורדין, שסירב למלא אחר החלטת הפרקליטות הצבאית.
הפרקליט הצבאי שהתכתב עם החיילות, קורבנות העבירה, שמע מהן כי הן נאלצות להגיע לבסיס היחידה, לפגוש על בסיס יומיומי את האיש שלכאורה פגע בהן – ואף להיות תחת מרותו, כפופות לפקודותיו. והכול בשל החלטתו של אלוף בצה"ל, שהעדיף את טובת הקצין – על פני ביטחונן וכבודן של החיילות. זוהי כבר בעיה ערכית קשה. מדובר בשחיקה חמורה של נורמות הנדרשות מהצבא.
השיחה בין הפרקליטות לחיילת (צילום: ללא)
היום – לא מחר, וגם לא מחרתיים – על הרמטכ"ל, רא"ל איילזמיר, לקרוא מידית לאלוף אורי גורדין ולדרוש ממנו הסברים על דרך ההתנהלות בפרשה. האלוף גורדין הוא קצין רב־זכויות, לוחם עז נפש, ואדריכל הניצחון על חיזבאללה. אך כאן, הוא כשל כישלון מחפיר – הן בשמירה על חייו של סמל גור קהתי, והן בכבודן וביטחונן של החיילות שהיו תחת פיקודו של תת־אלוף צ'. מרגע שמצ"ח והפרקליטות הצבאית מצאו ראיות לכאורה למעשים אסורים מצד הקצין, על הצבא – ובכלל זה מפקד הפיקוד – להשעות לאלתר את פעילותו, או לפחות להדיחו מהשירות.
מלחמת "חרבות ברזל" מתקרבת להתחיל את שנתה השלישית. סופה אינו נראה באופק. מאז תום הפסקת האש במרץ האחרון נהרגו 41 לוחמי צה"ל ועשרות נוספים נפצעו. רק מתחילת החודש נהרגו עשרה לוחמים. מדובר בכאב אינסופי. בחלק מהמקרים, השחיקה, העייפות וכהות החושים כתוצאה מהעומס הבלתי פוסק – הן שגרמו לאירועים ולתוצאות הקשות.
פוליטיקאים וקצינים בכירים יכולים להכריז השכם והערב כמה שהחיילים חדורי מוטיבציה ונחושים להשלים את המשימה. זה נכון. גם אני שומע זאת בבית שלי. אבל, לצד המוטיבציה, ישנה שחיקה מבצעית. ישנה "התרגלות" למצב ואסור להתרגל אליו. כי אז מאבדים את החדות המבצעית. מאבדים את המודעות לאיומים שמציב האויב. הסכנה הגדולה ביותר לכוח צבאי היא הכניסה לרוטינה וממנה לשאננות.
השבוע, בבית חאנון, פגשתי לוחמי מילואים מקצועיים, מלאי מוטיבציה ונחושים לבצע את המשימה, כשהם מבינים את צידוקה. אבל כשמפקדי הגדוד התרחקו, בשקט, הם סיפרו על המצוקה בבית. הם כבר בסבב רביעי של מילואים, אחרי 350 ימי שירות בצו 8. הם סיפרו שהדבר שהכי מקשה עליהם הוא התחושה שאין סוף. הם כבר שואלים על תכלית המלחמה.
בית חאנון (צילום: אבי אשכנזי)
בדרך חזרה לישראל, לא רחוק מקו הגבול – עוד "בצד האדום" – ראיתי את אחד המראות הכי מטרידים שפגשתי בחודשים האחרונים: באחד המוצבים הזמניים ישבו שני לוחמים בעמדה. או ליתר דיוק – מחוץ לעמדת הבטון, מאחורי תלולית עפר. היה חם מאוד בחוץ. הם לבשו מכנסיים צבאיים וגופיות טריקו צבעוניות. הנשק היה מונח לצדם, כך גם אפוד הקרב. לרגע זה הזכיר לי סצנה מתוך הסרט "גבעת חלפון אינה עונה".
כן, לידיעת הרמטכ"ל אייל זמיר: הצבא שאתה מפקדו הוא צבא חדור מוטיבציה – אבל הוא גם שחוק. הוא עייף. המפקדים הבכירים שלך, כך נדמה, איבדו את הצפון בכל הנוגע לערך המרכזי: "תדע כל אם עברייה המוסרת את גורל בניה בידי מפקדים ראויים לכך". חובת ההוכחה כעת מוטלת על כתפיך. תפקידך – קריטי: להחזיר את האמון בפיקוד הצבאי, להשיב את הצבא לפסים מקצועיים, ולהחזיר את הלוחמים לחדות ולדריכות המבצעית הנדרשת.
צה"ל ממשיך בתקיפות המתמקדות בתשתיות תעשייה ביטחונית ברחבי המדינה. לפי גורמים צבאיים, הותקפו עשרות אתרים, ובהם מפעלי ייצור, אתרי שיגור ומתקנים של חיל האוויר והים. בין היתר, הותקף אתר ביאזד וכן בסיס ששימש את הצבא האיראני לייצור סוללות ואמצעי לחימה. בצה"ל מעריכים כי כ-15% מסד"כ הייצור הרלוונטי נפגע, וכי קיימת פגיעה ממשית ביכולת הייצור.
עוד נמסר כי הותקפו גם מתקנים המשמשים למחקר ופיתוח, בהם אוניברסיטה ששימשה לפיתוח אמצעי לחימה, כולל תחומים כימיים ותשתיות תת-קרקעיות. גורמים צבאיים מציינים כי המאמץ מתמקד לא רק בפגיעה טקטית אלא גם בשיבוש עמוק של רכיבי התעשייה הביטחונית האיראנית.
בצה"ל מציינים כי קצב השיגורים מאיראן ירד בימים האחרונים: ממאות פריטים ביממה לכ-100, ובהמשך לעשרות בודדות ואף פחות. עם זאת, מדגישים כי נעשים ניסיונות לריכוז מאמץ, וכי מערכות ההגנה ממשיכות לפעול ליירוט האיומים.
בחיל האוויר מעריכים כי יידרשו עוד כמה ימים כדי להשלים את היקף הפגיעה האנושה במערכי הייצור והפיתוח של תעשיות הנשק. "המטרה להביא למצב שבו האיראנים יתקשו להשתקם ביום שאחרי. זה ידרוש מהם משאבים כדי להתחיל ולבנות מחדש את מערכי הפיתוח והייצור של כלל התעשיות הביטחוניות", אומר גורם צבאי.
עלי רצ'א תנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה| צילום: דובר צה"ל
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.