״תדע כל אם עברייה המוסרת את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך״. לאחר כמעט שנתיים של לחימה, צה"ל נכנס לדשדוש עמוק בלחימה בעזה – ושוקע בבוץ העזתי עד צוואר. בצל המלחמה, צה"ל נשחק גם ברמת המשמעת והמוסר.

האירוע שאירע אתמול, של הדחת מפקד יחידה בפיקוד צפון, תת־אלוף צ', הוא כשל חמור בהתנהלותו של מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין, ושל הפיקוד הבכיר בצה"ל. רבים רואים באלוף גורדין מועמד לרמטכ"לות, אך הוא כשל כבר בפעם השנייה במהלך המלחמה, בכל הקשור למידת האחריות שנטל כלפי מפקדים שלא שמרו על הנכס היקר שהופקד בידיהם – חיילים וחיילות.

ב־20 בנובמבר 2024 נהרג בקרב לוחם צה"ל, סמל גור קהתי, לאחר שנשלח יחד עם חיילים נוספים לאבטח סיור של אזרח, איש הימין זאב (זאבו) ארליך, באזור לחימה בדרום לבנון. באירוע נהרג גם האזרח ונפצעו שני מפקדים. כבר שמונה חודשים שפיקוד הצפון, תחת פיקודו של האלוף גורדין, לא נוקט אמירה ברורה או פעולות נחרצות נוכח אותו מחדל חמור. כך, נדמה כי הפרשה מתמוססת עם הזמן ונשכחת מן הלב.

התלונות על תת־אלוף צ' (וכאן, למען הגילוי הנאות – יש לי היכרות אישית עם הקצין, שהיה עד אתמול מפקד היחידה במילואים בה אני משרת – א״א), הועברו לפיקוד הצפון כבר במהלך המלחמה. הן לא עסקו בהטרדות מיניות, אך הצביעו על תפקודו של הקצין הבכיר. בשלב הזה נהג האלוף גורדין בהגינות פיקודית, כאשר העניק גיבוי לקצין – אדם רב זכויות ודמות מרכזית בבניין הכוח והפעלת הכוח של פיקוד הצפון לאורך שנים רבות.

אלא שכאשר הגיעו תלונות של חיילות על הטרדה מינית, ולאחר שחקירת מצ"ח הסתיימה והפרקליטות קיבלה החלטה כפולה. הראשונה: להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע, והשנייה: להדיח את הקצין מהתפקיד ומשירותו בצה"ל. היה זה דווקא מפקד הפיקוד, האלוף אורי גורדין, שסירב למלא אחר החלטת הפרקליטות הצבאית.

הפרקליט הצבאי שהתכתב עם החיילות, קורבנות העבירה, שמע מהן כי הן נאלצות להגיע לבסיס היחידה, לפגוש על בסיס יומיומי את האיש שלכאורה פגע בהן – ואף להיות תחת מרותו, כפופות לפקודותיו. והכול בשל החלטתו של אלוף בצה"ל, שהעדיף את טובת הקצין – על פני ביטחונן וכבודן של החיילות. זוהי כבר בעיה ערכית קשה. מדובר בשחיקה חמורה של נורמות הנדרשות מהצבא.

היום – לא מחר, וגם לא מחרתיים – על הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, לקרוא מידית לאלוף אורי גורדין ולדרוש ממנו הסברים על דרך ההתנהלות בפרשה. האלוף גורדין הוא קצין רב־זכויות, לוחם עז נפש, ואדריכל הניצחון על חיזבאללה. אך כאן, הוא כשל כישלון מחפיר – הן בשמירה על חייו של סמל גור קהתי, והן בכבודן וביטחונן של החיילות שהיו תחת פיקודו של תת־אלוף צ'.  מרגע שמצ"ח והפרקליטות הצבאית מצאו ראיות לכאורה למעשים אסורים מצד הקצין, על הצבא – ובכלל זה מפקד הפיקוד – להשעות לאלתר את פעילותו, או לפחות להדיחו מהשירות.

מלחמת "חרבות ברזל" מתקרבת להתחיל את שנתה השלישית. סופה אינו נראה באופק. מאז תום הפסקת האש במרץ האחרון נהרגו 41 לוחמי צה"ל ועשרות נוספים נפצעו. רק מתחילת החודש נהרגו עשרה לוחמים. מדובר בכאב אינסופי. בחלק מהמקרים, השחיקה, העייפות וכהות החושים כתוצאה מהעומס הבלתי פוסק – הן שגרמו לאירועים ולתוצאות הקשות.

פוליטיקאים וקצינים בכירים יכולים להכריז השכם והערב כמה שהחיילים חדורי מוטיבציה ונחושים להשלים את המשימה. זה נכון. גם אני שומע זאת בבית שלי. אבל, לצד המוטיבציה, ישנה שחיקה מבצעית. ישנה "התרגלות" למצב ואסור להתרגל אליו. כי אז מאבדים את החדות המבצעית. מאבדים את המודעות לאיומים שמציב האויב.  הסכנה הגדולה ביותר לכוח צבאי היא הכניסה לרוטינה וממנה לשאננות.

השבוע, בבית חאנון, פגשתי לוחמי מילואים מקצועיים, מלאי מוטיבציה ונחושים לבצע את המשימה, כשהם מבינים את צידוקה. אבל  כשמפקדי הגדוד התרחקו, בשקט, הם סיפרו על המצוקה בבית. הם כבר בסבב רביעי של מילואים, אחרי 350 ימי שירות בצו 8. הם סיפרו שהדבר שהכי מקשה עליהם הוא התחושה שאין סוף. הם כבר שואלים על תכלית המלחמה.

בדרך חזרה לישראל, לא רחוק מקו הגבול – עוד "בצד האדום" – ראיתי את אחד המראות הכי מטרידים שפגשתי בחודשים האחרונים: באחד המוצבים הזמניים ישבו שני לוחמים בעמדה. או ליתר דיוק – מחוץ לעמדת הבטון, מאחורי תלולית עפר. היה חם מאוד בחוץ. הם לבשו מכנסיים צבאיים וגופיות טריקו צבעוניות. הנשק היה מונח לצדם, כך גם אפוד הקרב. לרגע זה הזכיר לי סצנה מתוך הסרט "גבעת חלפון אינה עונה".

כן, לידיעת הרמטכ"ל אייל זמיר: הצבא שאתה מפקדו הוא צבא חדור מוטיבציה – אבל הוא גם שחוק. הוא עייף. המפקדים הבכירים שלך, כך נדמה, איבדו את הצפון בכל הנוגע לערך המרכזי: "תדע כל אם עברייה המוסרת את גורל בניה בידי מפקדים ראויים לכך". חובת ההוכחה כעת מוטלת על כתפיך. תפקידך – קריטי: להחזיר את האמון בפיקוד הצבאי, להשיב את הצבא לפסים מקצועיים, ולהחזיר את הלוחמים לחדות ולדריכות המבצעית הנדרשת.