בזמן חירום ובעת משבר ישנה חשיבות לשמירה על רווחה נפשית וקשר חברתי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקבוצת הגיל השלישי הנאלצים להתפנות מבתיהם בעל כורחם. מחקר משותף שהובילה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצביע על הצורך לשמר את הנגישות לאמצעים דיגיטליים בזמני קיצון, במיוחד עבור אוכלוסייה זו. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת "American Journal of Geriatric Psychiatry" ונחשפים כאן לראשונה.

המחקר של פרופ' אלה קון-שוורץ, פרופ' יעקב בכנר וד"ר איתי מנהיים מאונ' בן גוריון וד"ר רינת ליפשיץ מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, בחן את תפקידם של שימושים דיגיטליים ביחס לרווחה הנפשית של זקנים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה, לעומת זקנים שלא פונו. לשם כך, 93 בני 60+ מפונים ו-150 בני 60+ שאינם מפונים, מילאו שאלון כחודשיים לאחר תחילת מלחמת 7.10.

הרווחה הנפשית של המפונים המבוגרים נפגעה קשות, כשמבין המפונים, 24% חיו לבד ומבין הלא מפונים 27%. ניתוח הנתונים על פי מדדים של רווחה (בדידות, תסמיני דיכאון, בריאות סובייקטיבית ותחושת שליטה), הצביעו על בריאות פחות טובה ורמות גבוהות יותר של בדידות ותחושת שליטה מופחתת בקרב המפונים.

בעוד ש-56% מבני הגיל השלישי הלא מפונים דיווחו על שמצב בריאותם הוא "טוב או טוב מאוד", רק 45% מאלו המפונים דיווחו זאת. בנוסף, 37% מקבוצת המפונים דיווחו על תחושת בדידות "לפעמים או לעתים קרובות", לעומת אחוז נמוך יותר של 23% מקבוצת הלא מפונים.

המחקר מדגיש את הניתוק מהעולם המקוון היווה חלק מטראומת הפינוי. נמצא כי בקרב המבוגרים המפונים חלה ירידה בשימוש במחשב נייח ובטלוויזיה חכמה, מכשירים שלא ניתן לקחת מהבית במהלך הפינוי. כך, רק 18.5% המפונים דיווחו על שימוש במחשב נייח אחרי תחילת המלחמה, ירידה של כמעט 40% לעומת שיעור גבוה בהרבה של 67% לפני המלחמה.

באופן דומה, שיעור הזקנים שמדווח על שימוש בטלוויזיה חכמה ירד ל-38% אחרי המלחמה לעומת 58% לפני המלחמה. בנוסף, אחוז ניכר מהמבוגרים שפונו מבתיהם מהצפון והדרום במלחמה (יש לשער שהתמונה דומה בקרב מפוני המרכז המבוגרים במהלך העימות האחרון עם איראן) לא דיווחו על מימוש זכויות בשירותים ממשלתיים או על ביצוע פעולות בנושאי בריאות בגלל קשיי נגישות לשירותים המקוונים שלא כמו בבתיהם. בקרב אלה מהם שכן המשיכו בכך תחושת השליטה נשמרה וגם מדדי הבריאות, הבדידות והרווחה הנפשית היו בהתאם.

"סיכון מיוחד עבור זקנים מפונים"

"דווקא בעתות משבר, גישה לדיגיטל ושימוש בטכנולוגיה יכולים להוות משאב חשוב לשמירה על רווחה נפשית, בריאות וקשר חברתי. נגישות דיגיטלית חשובה גם ביחס למיצוי זכויות, במיוחד בתקופת הפינוי שבמהלכה יש צורך במילוי טפסים ונגישות לאתרים ממשלתיים לקבלת סיוע". מסבירה פרופ' קון-שוורץ, ראש התוכנית לתואר שני בלימודי גרונטולוגיה באונ' בן-גוריון, "כאשר מדובר באוכלוסיית הגיל השלישי, קיים סיכון מיוחד עבור זקנים מפונים. לא רק בשל עצם הפינוי, אלא גם בשל אובדן אמצעים דיגיטליים שעשויים לסייע להם להתמודד".

החוקרים מדגישים: "על רשויות המדינה המטפלות בקבוצת גיל זו וברווחתה, לפעול לוודא שהם מקבלים נגישות לאמצעים דיגיטליים גם אחרי פינוי מהבית כדי שיוכלו לבצע פעולות קריטיות כמו מימוש זכויות, דאגה לבריאות ושמירה ע לקשר עם בני משפחה וחברים".

"נישואין חסרי מין" – שלוש מילים שגורמות למטפלים זוגיים ולעורכי דין גירושין לשמוע צלילים של כסף. חוסר מין נפוץ מאוד במערכות יחסים ארוכות טווח, כי זה הסוד הקטן שאף אחד לא רוצה להודות בו: אהבה מתמשכת ותשוקה לסקס לא תמיד הולכות יחד, כך כותבת ג׳נה הוקינג ל-DailyMail.

חשבונות, תינוקות, נחירות בשלוש בלילה, ודיונים אינסופיים על מה לאכול לארוחת ערב – האם זה מפתיע שהחיים הביתיים יכולים לחנוק את התשוקה הלוהטת שפעם הייתה לכם זה לזה? פתאום זה פחות "תעשה אותי על השולחן" ויותר "תעביר את מרכך הכביסה". אבל זה לא חייב להישאר ככה.

בחיפוש אחר פתרונות להחיות את המיניות, מתברר שהדרך להצית מחדש את הניצוץ בחדר השינה לא תמיד כוללת סדנאות טנטרה ותחתוני תחרה (אם כי אלה לא מזיקים). הסיפורים שנאספו מזוגות אמיתיים חושפים גישות מפתיעות ויצירתיות.

משחק תפקידים וחזרה לימי הרווקות
אחת הנשים סיפרה על פתרון דרמטי לתקופה של שישה חודשים ללא מין: "בעלי ואני לא עשינו מין שישה חודשים – שישה חודשים! בכל פעם שניסיתי ליזום, הוא היה או 'עייף מדי', או פשוט… לא מעוניין. התחלתי להרגיש בלתי נראית".

הפתרון שלה היה יצירתי במיוחד: "אז ביום שישי בערב, הזמנתי לנו חדר במלון, שלחתי לו SMS עם מספר החדר, ואמרתי לו שאני ה'פילגש שלו לערב'. לבשתי מעיל גשם בלי כלום מתחת, קיבלתי את פניו בדלת עם כוס מהוויסקי הטוב שלו, ולא נתתי לו לדבר".

התוצאות היו מרשימות: "היינו זרים כל הלילה. זה היה כל כך חם ובדיוק מה שהיינו צריכים. עכשיו אנחנו עושים את זה פעם בכמה חודשים. בכל פעם מלון חדש ואישיות חדשה. הוא הגיע לאחרונה בתור סוחר אמנות צרפתי. לא צחקנו (או עשינו מין) כל כך הרבה שנים".

כוח הקנאה והתחרות
סיפור אחר חושף את הכוח המפתיע של קנאה בריאה. אם לשלושה ילדים הסבירה: "אחרי שלושה ילדים, לא היה לי שום עניין במין – או בבעלי. הייתי מותשת, ופשוט לא ראיתי אותו בצורה הזאת יותר. אז שמתי לב לאישה במקום העבודה שלו שמפלרטטת איתו בגלוי וזה ממש הצית אותי".

התגובה הפנימית שלה הייתה מורכבת: "הייתי כועסת… אבל גם הרגשתי תחרותית באופן מוזר. פתאום, לא הסתכלתי עליו רק כעל אבא של הילדים שלי יותר. הסתכלתי עליו כמו שהסתכלתי כשהתחלנו לצאת. הזעזוע הקטן הזה של קנאה הזכיר לי כמה הוא בעצם סקסי, וכמה מצחיק הוא כשהוא לא שואל איפה המגבונים לתינוק". התוצאה הייתה שיפור דרמטי: "עכשיו אנחנו עושים מין נהדר שוב, ובקביעות גם".

תקשורת משופרת
זוג אחר גילה פתרון לא צפוי באמצעות חוויה חלופית: "לא אני ולא בעלי משתמשים בסמים, אבל היינו בערב ארוחה והמארחים חילקו שוקולד פטריות קסומות כמתנה לאחר המסיבה. הבטיחו לנו שזה מאוד קל אז ניסינו".

ההשפעה הייתה על רמת התקשורת: "זה לא באמת התחיל לפעול עד שהגענו הביתה ונשארנו ערים שעות ודיברנו. זה היה כמו השיחות שהיו לנו אחרי הסקס כשרק התחלנו להיות יחד. לא הרגשנו כל כך מחוברים שנים. אנחנו לא עושים סמים כל סוף שבוע, אבל אנחנו עושים זה את זה שוב".

טיפול זוגי והתמודדות עם כעס
סיפור נוסף מדגיש את החשיבות של התמודדות עם בעיות עמוקות יותר: "אשתי ואני לא עשינו סקס כי כעסנו. לא מהסוג שצורח אחד על השני, יותר כמו זעם שמבעבע מתחת לפני השטח. היו לנו שנים של כעס שלא דובר, עם יותר מדי לילות של שינה עם הגב זה לזה".

המשבר הוביל לפתרון: "בסוף, היא אמרה שהיא רוצה להיפרד, אבל הסכמנו לנסות טיפול זוגי לפני שנזרוק הכל. מה שיצא בסשנים האלה היה ממש אכזרי. היא הודתה שהיא הרגישה יותר כמו השותפה שלי לדירה מאשר אשתי".

ההתמדה הובילה לשיפור הדרגתי: "אבל המשכנו. בסוף התחלנו להחזיק ידיים שוב, אחר כך להתנשק, ואז חיי המין שלנו חזרו. זה לא היה תיקון מהיר, אבל חזרנו למקום הטוב שלנו סוף סוף".

מעבר חופשי
אחד הפתרונות הנועזים ביותר כלל הצעה מיוחדת במינה: "אחרי 15 שנות נישואין, היינו יותר כמו הורים-שותפים מאשר אוהבים. הצעתי רעיון רדיקלי: מעבר חופשי לפעם אחת בלבד לשכב עם מי שהוא רוצה. בעלי היה בהלם בהתחלה, אבל אחרי זמן מה שנינו הסכמנו שזה עשוי לשנות את הדברים".

בפועל, עצם האפשרות שינתה את הדינמיקה: "אני חושבת שרק לדעת שיש לנו אפשרות לבגוד גרם לנו להבין כמה אנחנו עדיין רוצים זה את זה. התחלנו לפלרטט ב-SMS, לעשות סקס בהפסקת הצהריים, ולנסות דברים חדשים במיטה".

התוצאה המפתיעה: "במבט לאחור, אני חושבת שפשוט ניסינו לשמור אחד על השני, ובסוף, אף אחד מאיתנו לא השתמש במעבר החופשי. החופש הזה והתחושה של תחרות גרמו לנו להעריך מה שיש לנו".

הפתרון הכי נפוץ: להכניס את הסקס ללוח הזמנים
זה הפתרון שעלה הכי הרבה פעמים. תזמון סקס, שנראה בעיני רבים כלא טבעי או אפילו טאבו, הוכח כיעיל במיוחד עבור נשים נשואות עם אורח חיים עמוס.

אחת הנשים הסבירה את התהליך: "פעם צחקתי על זוגות שמתזמנים מין. כלומר, כמה לא סקסי! אבל אז עברנו תקופה יבשה של שמונה חודשים, אז החלטנו לנסות את זה".

היישום המעשי: "קבענו ששבת בבוקר תהיה ה'מסיבה ללא מכנסיים' שלנו. שמנו מנעול על הדלת שהילדים לא יוכלו להיכנס, כיבינו את הטלפונים ויצאנו לדרך". ההתחלה הייתה מאתגרת: "בהתחלה זה הרגיש מוזר. כמו, 'שלום, עכשיו זה התור שלנו למין', וזה הפעיל קצת לחץ על בעלי".

אבל התוצאות דיברו בעד עצמן: "אבל, עם הזמן, זה הפך למשהו שאנחנו מצפים לו. עכשיו אנחנו חזרנו לעשות את זה יותר באופן יותר ספונטני, אבל הבקרים המתוזמנים האלה בהחלט שומרים עלינו".

אחת הנשים אף הוסיפה שתזמון מין הוביל למעשה ליותר פעמים ספונטניות עם בעלה – תוצאה שקשה להתווכח עמה.

המסקנה: פעולה מול המתנה
כפי שהסיפורים הללו מוכיחים, נישואין חסרי סקס יכולים בהחלט לחזור להיות עם סקס ועם תשוקה, אבל זה דורש עבודה וחשיבה מחוץ לקופסה. מה שבולט ביותר הוא שאף אחד לא הצליח להצית מחדש את הניצוץ על ידי המתנה.

הצלחה במקרים אלה דרשה פעולה – אולי מעיל גשם, אולי טיפול זוגי, ואולי אפילו תזמון סקס בלוח השנה. החוט המקשר בין כל הסיפורים הוא הנכונות לנסות משהו חדש, לצאת מאזור הנוחות, ולהשקיע מאמץ אמיתי בהחייאת הקשר.

הלקח החשוב ביותר הוא שכל זוג יכול למצוא את הדרך שלו להצית מחדש את התשוקה – אבל זה תמיד דורש יוזמה, יצירתיות, ולפעמים גם קצת אומץ להשתחרר מהציפיות החברתיות על איך אמורה להיראות אינטימיות.