מכתב שמיועד לרקטור ולנשיא אוניברסיטת בן-גוריון קורא להנהלת האוניברסיטה "לא להיסחף לציד המכשפות נגד ד"ר בן דניאל" ומביע עמדה, שהתבטאויותיו של המרצה חוסות תחת חופש הביטוי. נמסר שעל המכתב חתומים יותר מ-100 חברי סגל, עם זאת, שמות החותמים לא פורסמו והנהלת האוניברסיטה לא מאשרת באופן רשמי שהתקבל אצלה מכתב כזה.
נזכיר, לוועדת המשמעת של האוניברסיטה הועברו מספר תלונות בנוגע להתבטאויות של בן-דניאל והיא אמורה לקבוע תאריך לדיון בטענות שהועלו.
ע"פ הנמסר ל"מעריב", נכון לעת כתיבת שורות אלה, מעל 100 חברי סגל מאוניברסיטת בן-גוריון, הביעו תמיכה במרצה מן החוץ, ד”ר סבסטיאן בן דניאל, לנוכח הקריאות להפסיק את העסקתו בעקבות התבטאויותיו ברשתות החברתיות. החתומים על המכתב טוענים כי מדובר ב”ציד מכשפות” שמנוגד לעקרונות הדמוקרטיה ולחופש הביטוי.
נזכיר, בשבוע שעבר הועברה להנהלת האוניברסיטה פניה, ובה הדרישה של עשרות מרצים בכירים מאוניברסיטת בן-גוריון להפסיק לאלתר את העסקתו של ד”ר סבסטיאן בן דניאל, מרצה מן החוץ במחלקה למדעי המחשב, זאת, בשל התבטאויותיו נגד חיילי צה”ל, הציבור הדתי ותושבי הדרום. למרות תמיכתם העקרונית בחופש הביטוי, טענו המרצים כי בן-דניאל חצה את הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה ושימוש בשפה פוגענית.
אותם המרצים שהזדהו בשמם, ציינו בפנייתם מספר דוגמאות מהתבטאויותיו של בן-דניאל שמכנה עצמו ברשתות החברתיות "ג'ון בראון". אלה פורסמו ברשת החברתית בפני יותר מ-20 אלף עוקביו. בין הציטוטים שהובאו: "אין חפים מפשע בישראל. כולם תומכים בהריגת תינוקות על ידי צה”ל" ו"ציונות היא כהניזם מנומס.”
הם הוסיפו כי ע"פ עדויות של סטודנטים בן-דניאל משמיע את דעותיו גם בכיתה, במסגרת קורסים למדעי המחשב, באמירות כמו: “למקסם את כמות הנפגעים כמו שצה”ל עושה בעזה”, “אם תצאו יותר שמאלניים עשיתי את שלי".
באותה פנייה קראו המרצים: "להפסקת העסקתו של המורה מן החוץ, ד”ר סבסטיאן בן דניאל", וזאת למרות מחויבותם העמוקה לטענתם לחופש הביטוי. הם הסבירו: "אנו מאמינים כי חופש הביטוי הוא ערך יסוד בחברה דמוקרטית, גם כאשר מדובר בדעות קיצוניות או מעוררות מחלוקת.
עם זאת, אנו סבורים כי על מרצה באוניברסיטה, כמי שמשמש דמות חינוכית וציבורית, מוטלת אחריות מיוחדת להתנסח בצורה נאותה ומכבדת, תוך הימנעות מהכללות פוגעניות או שפה המעודדת שנאה, הסתה ואלימות – על אחת כמה וכמה בתקופה רגישה זו”.
אוניברסיטת בן גוריון (צילום: ראובן קסטרו)
אך קבוצת המרצים הזו אינה לבדה במאבק הזה, לצדם מנהלים מאבק גם גופים כמו ארגון 'בצלמו' ותנועת 'אם תרצו' וכן סטודנטים רבים שהתבטאויותיו של בן דניאל צורמות להם ואף מעלות אצלם חשש אישי.
דברים ברוח הזו הביע סטודנט מהמחלקה בה מלמד בן-דניאל, שחשף שסטודנטים דתיים חוששים מהמרצה. הסטודנט הבטיח: "אני לא אשב בשקט בכיתה בזמן שחברים דתיים שלי מפחדים להיכנס". אותו סטודנט, גלעד שקד שמו, דרש מהנהלת האוניברסיטה להמשיך במדיניות שננקטה בעבר, של פיטורי מרצים שהתבטאו באופן פוגעני כלפי קבוצות שונות.
במכתב שהופץ כאמור לכאורה היום, והנו תגובה לדרישות לפעול כנגד בן-דניאל, כתבו חברי סגל: "אנו החתומים והחתומות מטה מביעים שאט נפש מציד המכשפות המתנהל ברשתות החברתיות, בתקשורת וע”י חברים וחברות בסגל מהאוניברסיטה. אנו נחרדים מכך שבאוניברסיטת בן-גוריון יש חברי סגל וחברת סגל הסבורים שהם יכולים להיות גם תובעים, גם שופטים וגם המוציאים לפועל של סתימת פיות, וכי הם סבורים שיש בידם הכוח למנוע מאדם פרנסתו רק בשל דעותיו הפוליטיות המנוגדות לשלהם”.
עוד כתבו כי: "משפטי שדה מאפיינים חברות בהן אין דין ואין דיין, ובעת שהחוק והמשפט בישראל נמצאים תחת מתקפה של הממשלה, הכנסת וגופים המחזיקים בדעות כהניסטיות ופשיסטיות, ראוי שהאוניברסיטה תדבק מעל הכול בשלטון החוק, בלעדיו לא תתקיים דמוקרטיה לא במדינה ולא באוניברסיטה”.
עם זאת, בעוד תומכיו של בן דניאל חוזרים ומדגישים כי לתפיסתם הזעם בציבור נובע ממחלוקת פוליטית עם דבריו, שקד מדגיש כי "דאגו למסגר את פרשת ההשעיה כאירוע של השתקה ורדיפה פוליטית בתוך האקדמיה", אך לטענתו: "זה לא המצב".
הוא פירט רשימת ציטוטים ארוכה מדברי בן-דניאל, שאותם הוא כינה "דוחים בתחום מאוד אפור" ו"כינויי שנאה וגזענות מפורשים". ברשימה נכללו הדברים הבאים: ״בבונים דתיים״, ״דתיים מטונפים״, ״כל הדתיים זה חרא, הציונות הדתית קצת יותר״, ״כמו הנאצים שהם״ (על מזרחים), ״קודם כל אתה ערבי. איזו דת אתה ואיזה מזוזות אתה מלקק זה משני״, ״הציונות הדתית מאוד מגוונת, זה נע בין ממש נאצים שאומרים את זה במפורש, לנאצים שלא אומרים את זה במפורש״. שקד הדגיש כי ישנם "עוד עשרות ציטוטים כאלה".
מכתב תומכיו של בן-דניאל מסתיים בקריאה להנהלת האוניברסיטה: "אנחנו קוראים וקוראות להנהלת האוניברסיטה לא להיסחף לציד המכשפות נגד ד”ר בן דניאל. אנו גאים בהתייצבותכם כנגד הניסיון של גורמים פוליטיים להתערב באמצעות תיקון לחוק המל”ג (״חוק ההשתקה״) בעצמאות האוניברסיטה ובחופש הביטוי, הדעה והמחשבה שבבסיס קיומה, וסמוכים ובטוחים שאתם רואים גם במכתב זה עוד כרסום בערכים חשובים אלה וכי תמשיכו לעמוד כחומה בצורה בהגנה על חופש הביטוי של כולנו”.
בפוסט של שקד מוזכר: "בשנת 2010, המרצה ד״ר ירוחם לויט טען בהרצאה טענות פוגעניות כנגד הקהילה הלהט״בית ופוטר. בשנת 2015 המרצה ד״ר אלי רון קרא להומואים ״חולי מין וסוטים״. בכך סיים את 12 שנותיו באוניברסיטה". יש שתוהים, מה הייתה אז עמדת המתנגדים לפיטורי בן-דניאל כיום…
מאוניברסיטת בן גוריון נמסר ל"מעריב: "כפי שכבר נאמר, האוניברסיטה מגנה ודוחה את דברי ד"ר סבסטיאן בן דניאל והם אינם מייצגים אותה. כל פניה שתתקבל בנושא מהסגל האקדמי או מהסטודנטים תילמד ותטופל לגופו של עניין".
ב־7 באוקטובר, כשקיבלתי את הידיעה על נפילתו של בני, אמרתי שזו לא בשורת איוב, אלא אני איוב בעצמו. מובן שזה היה שבר גדול, אבל מיד התעשתי, כי יש לי משפחה, ילדים ונכדים", מספר אלי טהר, שנבחר בשבוע שעבר ליו"ר ארגון יד לבנים.
"הרגשתי שאני עמוד התווך של המשפחה, ושאם אני נשבר, אז כל המגדל הזה שנקרא 'טהר' יתמוטט. החלטתי להרים את הראש ולבחור בחיים. זה גם מה שהילדים שלי, שאינם איתנו, היו רוצים לראות. הם היו ילדים שמחים שאהבו את החיים. החלטתי ששום דבר לא יכופף אותי. הכאב הוא כאב שלי. בזה, אף אחד לא מתחלק איתי. אז לפחות בטוב שאני יכול לעשות, אני אתחלק. בחרתי בחיים, בחרתי ללכת קדימה ולהגביר את הפעילות שלי למען המשפחות השכולות".
יוסי טהר (צילום: באדיבות המשפחה)
לתת כוחות – ולקבל
טהר, בן 75, גר עם אשתו מזל במושב עזריקם. בעשר השנים האחרונות הוא היה סגן יו"ר הארגון. טהר שכל שניים מששת ילדיו, וגם את אחיו. האח, סא"ל יוסי טהר ז"ל, שהיה בין הלוחמים ששחררו את החטופים באנטבה, נהרג בשנת 1981 בפעילות צה"ל בלבנון. בנו של אלי, סמל רועי טהר ז"ל, היה חייל בסדיר, לוחם בנח"ל. הוא נהרג בתאונת דרכים במהלך חופשה מהשירות, ב־2001, בהיותו בן 20. בן נוסף, יוסף־חי יוסי טהר ז"ל, 39, שנקרא על שם דודו שנפל בלבנון, היה לוחם וקצין בשייטת, ובהמשך עבר לשב"כ. הוא נהרג ב־7 באוקטובר בקרב נגד חוליות מחבלי חמאס באזור קיבוץ מפלסים.
"יוסי היה בכיר מאוד בשב"כ, אפילו תמונתו אסורה לפרסום", מספר האב. "ב־7 באוקטובר הוא לא היה אמור להיות בשטח בכלל. הוא תקשר עם לוחם שב"כ שהיה בשטח ונפצע. הייתה לחימה קשה באזור, ולא היה אפשר להגיע ללוחם הפצוע. הוא אמר ליוסי שהוא לא יחזיק מעמד וביקש שישמור לו על המשפחה. יוסי אמר שהוא לא ייתן לו למות בשטח והתחיל לנסוע אליו, תוך שהוא יורה במחבלים בדרך. הוא חבר ללוחם הפצוע, ודאג שיגיע מסוק לחלץ אותו. הלוחם הזה חי, ובא אלינו לביקור בכל שבוע".
רועי טהר (צילום: באדיבות המשפחה)
אבל יוסי טהר לא הסתפק בחילוץ חברו. "הוא שמע שמחבלים מנסים להגיע לקיבוץ מפלסים, אסף כמה לוחמים מהצומת וטס איתם לאזור", האב מתאר. "ליד הקיבוץ הם לחמו מול מאות מחבלים. יוסי אמר ללוחמים שאף יהודי לא ימות במפלסים. תוך כדי לחימה הוא שמע שכוח גדול של מחבלים מתארגן באנדרטת חץ שחור ואמור לעלות על אופנועים בדרכו למרכז הארץ. יוסי הרים כטב"ם, ואחר כך נמצאו במקום כ־150 גופות של מחבלים. הוא הציל את מדינת ישראל, כי אם המחבלים היו מגיעים למרכז, אני לא יודע איך זה היה נגמר. יוסי נהרג במהלך הקרבות. זה היה מעשה גבורה שלא יתואר. הוא גם הציל את לוחם השב"כ וגם במפלסים אף אחד לא נהרג".
ארגון יד לבנים, שנוסד בשנת 1949 בעקבות מלחמת העצמאות, הוא הגוף המרכזי המייצג הורים, אחים ואחיות של חללי מערכות ישראל. מטרות הארגון הן שימור זכר החללים, העברת מורשתם לדורות הבאים ומתן ליווי רגשי, חברתי וכלכלי למשפחות השכולות לאורך כל חייהן. לארגון 65 סניפים ובתי יד לבנים ברחבי הארץ, שבהם קיימים חדרי הנצחה, טקסים, פעילויות תרבות וסדנאות. הארגון מעניק ייעוץ וסיוע לבני המשפחות השכולות במימוש זכויות מול מוסדות המדינה, ומפעיל פרויקטים מיוחדים כסמינרים ונופשונים.
הפעילות של טהר בארגון הגיעה מתוך כאבו האישי. "לפני 44 שנה, כששכלתי את אחי, ראיתי את היחס של המדינה כלפי ההורים שלי וכלפי האחים, שלא נספרו", הוא משתף. "לא היה מושג כזה, 'אח שכול'. היו אומרים לנו: 'התפקיד שלכם הוא לשמור על ההורים'. אף אחד לא הבין שאנחנו מאבדים גם את האח וגם את ההורים הקורסים. כשרועי נהרג, הבנתי כמה גדול השבר אצל הורה שמאבד בן".
הוא המשיך ואמר: "החלטתי שאני רוצה להנציח את הבן שלי ואת כל שאר חללי צה"ל, ונכנסתי לפעילות התנדבות בתחום המועצה האזורית שלי, באר טוביה. בנינו שם בית יד לבנים, הנצחנו את הילדים שלנו, התחלנו לעשות פעילות למשפחות במועצה. משם נכנסתי להנהלה הראשית של הארגון, הייתי הרבה שנים חבר הנהלת הארגון, ועם הזמן התמניתי להיות סגן יו"ר. לאחר שאלי בן שם, שהיה 26 שנה יו"ר הארגון, החליט לפרוש ולשמש נשיא הארגון, הגשתי את המועמדות שלי".
"מניסיוני, לצערי הרב, ראיתי את כאב השכול אצל ההורים שלי. ראיתי איך הם קמלים. רציתי לדאוג לכל אלה שנתנו את היקר מכל. מצד שני, העשייה שלי, הפגישות עם בני המשפחות השכולות, העובדה שאני מעניק להם קצת כוחות כשהם בשיא השבר – מעניקות גם לי כוחות. זה דו־צדדי. אני שומע את כאבם, אחר כך מספר להם מי אני. הם שואלים אותי איך אני חי. הם רואים שאני הולך קדימה, לא נשבר. אני מרגיש שאני נותן להם הרבה חוסן, וכאמור, גם מקבל" סיים.
מימין לשמאל: אלי בן שם, אלי טהר ומושיק אביב (צילום: ארגון יד לבנים)
מאין אתה עצמך שואב כוחות?
"אני אומר לעצמי שכל בוקר אני כאילו עולה לגבעה שבה מחכים לי שני הילדים שלי סביב מדורה עם בירה. כל יום זו מלחמה לעלות על הגבעה. אני מחליק, נופל, אבל כל הזמן נמצא בעלייה, ובסוף היום מצליח להיות למעלה. כשתוך כדי הטיפוס אני שומע 'הותר לפרסום', זה המקום שבו אני מחליק, נופל, אבל עדיין נאחז בציפורניים וממשיך לעלות".
להחזיר לגלגל החיים
טהר מציין שמאז 7 באוקטובר נוספו כ־6,000 הורים ואחים שכולים, שבהם מטפל "יד לבנים". "עד אז היינו ארגון מבוגר יחסית מבחינת גיל ההורים והאחים", הוא אומר. "סוגי הפעילות שעשינו למשפחות בסניפים התאימו לגילים האלה. החל מ־7 באוקטובר נחשפנו ל־1,051 אחים שכולים שהם בני 18 ומטה ולהורים שכולים צעירים. אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש עכשיו כדי לטפל באחים השכולים הצעירים ובהורים הצעירים. זה סוג אחר לגמרי של 'קהל', שצריך סוג אחר של טיפול. לדוגמה, שלחנו אם שכולה מ'חרבות ברזל' לחוג קרמיקה שלנו. למחרת היא התקשרה אליי, אמרה שהחוג היה נהדר, 'רק שלחת אותי לבית זקנים'".
מה זה אומר, להתאים את הטיפול ל"קהל"?
"הורים שכולים מ'חרבות ברזל' אנחנו מוציאים, למשל, לריטריטים בקפריסין – לנפוש קצת ולקבל כלים להתמודדות. בארץ, בסניפים שלנו, אנחנו בונים תוכנית לפי הבקשות שלהם. אלה הורים צעירים, חלקם עובדים, לחלק יש גם ילדים קטנים בבית. אנחנו מכינים עכשיו גם תוכנית לסבים ולסבתות שכולים, שיבואו לפעילות עם הנכדים, כדי לשחרר את ההורים. הסבים והסבתות מאוד משמעותיים במשפחות האלה".
מה אתם עושים עבורם בנוסף לפעילויות?
"אנחנו כל הזמן משפרים, עם משרד הביטחון, אם זה מבחינת ביטחון כלכלי, ביטחון רפואי, תעסוקה. מנסים כל הזמן לקדם, לסגור פערים שקיימים. במשפחה שכולה, במקרה ה'טוב' יש ירידה בהכנסות ובמצב הכלכלי. בהרבה מקרים ההורים מפסיקים בכלל לעבוד, נמצאים על יד הקבר של הבן שלהם מבוקר עד הלילה. כמו כן, לא כל משפחה יודעת לעמוד על הזכויות שלה. המטרה שלנו היא להחזיר את המשפחות לגלגל החיים, לאורח חיים נורמלי עד כמה שניתן. לנוכח המצב שנוצר אנחנו מתכננים לפתוח בשנה הקרובה עוד 12 בתי יד לבנים ביהודה ושומרון ובפריפריה".
ייחודיות הארגון, מדגיש טהר, היא בכך "שאנחנו הארגון היציג הגדול ביותר במדינת ישראל והארגון היחיד ש־99% מאנשיו הם מתנדבים. כל שקל שאנחנו מקבלים ממשרד הביטחון או מגוף אחר הולך לרווחת המשפחות".
אתם מתקיימים גם מתרומות?
"עד 7 באוקטובר התזה שלנו הייתה שההורים לא צריכים להיעזר בכספי תרומות. אנחנו, הצוות המוביל ביד לבנים, לא יכולנו להגיד שאנחנו צריכים כסף כדי להנציח את הנופלים. היה לנו איזה מעצור פסיכולוגי. ואז, במלחמת 'חרבות ברזל' נפרצו הדברים, כי הבנו שאין מספיק כסף. כמה שמשרד הביטחון ייתן כתקציב, זה כבר לא מספיק. בימים אלה אנחנו נמצאים בהקמה של גוף שמטרתו איסוף תרומות להמשך הפעילות לטובת המשפחות השכולות".
אתה ורבים אחרים הקרבתם את היקר לכם מכל למען המדינה. איזו תחושה יש לך לנוכח הניסיון להעביר את חוק ההשתמטות?
"אני מעדיף לא להיכנס לפן הפוליטי. אני נשאר רק בפן הרגשי, לא מתעסק בפוליטיקה".
זה סיפור שנותן לביטוי "נהיגה תחת השפעה" משמעות חדשה לחלוטין: נהיגה תחת השפעת יחסי מין. ביום רביעי אחר הצהריים בשבוע שעבר, זוג ממערב וירג'יניה העניק למונח הזה פירוש חדש כשהמשטרה עצרה אותם בעיר בלופילד.
שאנון בראיינט, בת 35, ומת'יו מקדונל, בן 48, נעצרו לאחר שהמשטרה עצרה את רכב הקמפינג הגנוב שלהם ומצאה את השניים במושב הנהג, עירומים לחלוטין ומקיימים יחסי מין בשכרות.
בזמן שהשוטרים עצרו את הרכב, הם הבחינו במראה מתריע: בראיינט הייתה במושב הנהג כשהיא יושבת על מקדונל בזמן שרכב הקמפינג נסע במהירות על הכביש. על פי התלונה שהושגה על ידי האתר "The Smoking Gun", השניים היו עירומים לחלוטין ומקיימים יחסי מין תוך כדי נהיגה.
שאנון בראיינט (צילום: The Smoking Gun)
כשהשוטרים התקרבו לחלון הנהג, מקדונל כבר ישב בתמימות במושב הנוסע כאילו לא קרה כלום, כמו נער שנתפס בעת מעשה. אולם בראיינט, שנראתה "שיכורה מאוד" במושב הנהג, לא הביעה שום בושה וגילתה לשוטרים בכנות: "עשינו סקס", כפי שדיווח השוטר. השניים קיבלו פקודה מיד לצאת מהרכב לפני שבראיינט יכלה להיכנס לפרטים נוספים על ההרפתקאה שהם חוו.
לאחר שהשניים נעצרו, מקדונל הודה בכנות שהם "היו עירומים וניסו לעסוק בפעילות מינית תוך כדי נהיגה" כשהמשטרה עצרה אותם. הוא הסביר שהזוג מיהר לעבור למושבים הנגדיים כשהשוטרים התקרבו לרכב הקמפינג, בניסיון להיראות תמימים.
מת'יו מקדונל (צילום: The Smoking Gun)
חיפוש מעמיק ברכב הקמפינג חשף ממצאים מדאיגים נוספים. השוטרים מצאו ציוד לסמים, כולל שקית אבקה לבנה, משככי כאבים ומקטרת זכוכית שבורה. בראיינט הודתה שמקדונל זרק את המקטרת מהחלון במהלך העצירה.
בדיקת הרכב חשפה עובדה מזעזעת נוספת: רכב הקמפינג נגנב מפרינסטון, עיר הנמצאת רק 16 ק״מ משם.
הזוג הואשם במגוון עבירות חמורות: מעשה מגונה, החזקת סמים, נהיגה תחת השפעה והחזקת רכב גנוב. למרות שנתפסו בעת מעשה והודו בקיום יחסי מין בזמן נהיגה, הזוג הודה שאינם אשמים.
על פי רשומות בית המשפט, למקדונל יש עבר פלילי וצו מעצר על שמו במחוז טייזוול, וירג'יניה. הוא מוחזק בערבות של 8,000 דולר.