חדשות

Passover 2025: Uniting the big Israeli-Jewish family around the Seder

Published

3 חודשים ago

אפריל 12, 2025

On Passover night, we pass down our traditions and collective memories to future generations. Few nations not only remember but relive events from thousands of years ago. The Seder, with its enduring power and grandeur, has transcended time and space, surviving thousands of years of Jewish exile.

For the People of the Book, the Haggadah remains our most published text, its voice echoing across generations. More versions of the Haggadah have been produced than any other sacred Jewish work.

The entire evening revolves around a conversation – questions and answers. This Q&A format unfolds not in a study hall but around the Seder table and is woven into the fabric of family life. For thousands of years, across countless lands and cultures, we have transmitted our common story around the family Seder table.

The first Seder

The very first Seder marked the emergence of our identity not just as a nation but as a family. On the night of the exodus, we were commanded to offer the Passover sacrifice. The time frame for eating this sacrifice was very short; it had to be consumed by midnight. Additionally, the meat could not be removed beyond its original building. Hence, the most natural arrangement was for each family to bring its own offering, assuring that the meat would remain at home and that it would be finished on time. As the Torah portrays, “a lamb for each household, a lamb for each family.” The Passover offering was an intimate, family-centered experience.

Centuries of slavery had corroded Jewish family life. Slaves, crammed into squalid quarters, rarely sustain stable family structures. They have little control over their children, who can be sold or bartered like mere possessions. Making matters worse, as Pharaoh could not bear the sight of a Jew, he unleashed his fury on our infants, decreeing that they be cast into the Nile. Tragically, history has repeated itself, and this gruesome crime continues to be inflicted on our people.

ARTIST EDWARD Poynter’s depiction of the Israelites fleeing Egypt. Below, the Children of Israel on their 40-year journey in the desert. (credit: WIKIPEDIA)

That we still managed to preserve our families and gather for the Seder, even under the crushing weight of slavery, was a testament to our resilient spirit and unbreakable faith.

One father

Additionally, on that first Passover night, we coalesced into one family by realizing that we shared a common father. We all know the famous declaration Moses delivered to Pharaoh: “Let My people go.” While this demand was ultimately spoken to Pharaoh, it wasn’t the first message God instructed Moses to convey. That initial demand was more personal: “Let My firstborn child go, or I will take your firstborn.”

On the night of the exodus, as the plague of the firstborn struck Egypt, we realized that God was not only our creator and redeemer – He was our father. If we all shared a common father who defended His children, then we were not merely a people; we were a family.

The book of family

Family identity as the backbone of Jewish identity did not begin on the night of the exodus. The entire story of Genesis is the story of a family, one that wrestled with the timeless struggles of family life: tensions between spouses and siblings, disputes over inheritance and legacy, the challenge of preserving unity, and the responsibility to protect and sustain one another. Our national history, long before slavery and redemption in Egypt, began not with a kingdom or a formal structure but with a family taking shape.

Every year, the Seder rebuilds our family identity. We gather with our families, ask our children questions, and pass down our story, reminding ourselves that the Jewish nation is, at its heart, a Jewish family.

Stay updated with the latest news!

Subscribe to The Jerusalem Post Newsletter

Family living apart

We have always seen ourselves as a family, even when we lived far apart. Our family identity was at the heart of our survival. When we lost the outward signs of nationhood – sovereignty, land, an army, a flag – we held fast to a shared family identity that bridged the continents that divided us.

Jewish family identity didn’t just unite scattered Jews – it demanded that we treat one another as family rather than as mere members of a nation. Family members are meant to show greater care and concern for one another, to demonstrate deeper devotion and sacrifice. As Maimonides writes when emphasizing the value of charity (Hilchot Matnat Aniyim 10:2): “All of Israel, and those who join them, are like brothers, as it is said: ‘You are children of Hashem, your God.’ And if a brother does not have mercy on his brother, who will have mercy on him?”

One big Israeli family

Though we have lived as a family for centuries, something about life in Israel makes us feel even more like a family, both for those Jews who live in Israel and for those who have yet to make it home. We hear it often: One of the joys of living in Israel is the sense of being part of a family and treating one another as such. We feel more willing to step out of our comfort zones for one another, whether it means offering help to strangers, opening our homes, or simply engaging in heartfelt conversations with people we hardly know but with whom we share so much.

It’s difficult to pinpoint exactly why living in Israel strengthens our family identity, but part of it may be that most Israelis are relatively recent immigrants. Very few can trace their presence in Israel beyond three or four generations. At some point, we all arrived here, often without our entire family; in place of the natural family history we left behind, we found ourselves forming a new, collective family identity in this land.

The war has intensified the already tangible sense of family in Israel, forcing us to live, grieve, and stand together as one extended household. We have operated beyond the usual boundaries of nationhood, helping one another and ensuring that families survive under the crushing strain of war.

Israelis are seen protesting judicial reform, in Tel Aviv. (credit: AMIR COHEN/REUTERS)

Democracy or family?

Two years have passed since social strife tore our nation apart; and even after a war for survival, we still haven’t found the recipe for national unity. Much of the strife revolves around the question of how democracy should be wielded. Can a slim majority impose its will on the rest of society? How do we navigate opposing policies without descending into toxic discourse and corrosive dialogue? Ironically, democracy is pulling us apart from within.

Perhaps the path to unity begins with redefining our terminology. Perhaps we shouldn’t define Israeli society as a democracy. Democracy is merely the political system through which we conduct government and decide common policies. As the fairest form of governance, democracy should guide Israel, but our deeper identity must be that of a family, not merely a political system.

Family members have greater tolerance for one another and do not focus solely on their own needs. They don’t impose solutions on each other but instead seek to build consensus. Democracy is a contest; family is a compromise. The Passover Seder should instill in us a more acute sense of family, guiding us toward a softer discourse and a more tolerant and understanding vision of what it means to be a family living jointly in Israel.

Family and loss

Finally, as you sit around the Seder table with your family, please keep in mind all the families in Israel whose Seder is incomplete because of loss. From the families of hostages to the bereaved families, from the families of wounded soldiers to those who have borne the weight of hundreds of days of reserve duty. We have all felt the pain, struggle, and loss that this war has imposed on our families. If we are a nation that sees itself as a family, let us remember those families that have carried such a heavy burden throughout this war. 

The writer, a rabbi at the hesder Yeshivat Har Etzion/Gush, was ordained by YU and has an English literature MA from CUNY. His books, including his most recent, To be Holy but Human: Reflections upon my Rebbe, HaRav Yehuda Amital (Kodesh), are available in bookstores and at www.mtaraginbooks.com.

Source link

חדשות

Gaza deal can be achieved within days, working to secure it, senior Israeli official tells 'Post'

Published

8 דקות ago

יולי 8, 2025

thenewspepoleday

Families of Israelis held hostage in Gaza and supporters protest calling for the release of Israelis held hostage by Hamas terrorists in Gaza, outside the US Embassy Branch Office in Tel Aviv, July 7, 2025. (photo credit: ERIK MARMOR/FLASH90)
While Hamas rejected the latest Qatari proposal, the official said the differences were “small” and that negotiations remain on track.

Source link

חדשות

דוח מצב המדינה השנתי של מרכז טאוב: מדינה במלחמה לא נגמרת

Published

40 דקות ago

יולי 8, 2025

thenewspepoleday

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פרסם הבוקר (שלישי) את "תמונת מצב המדינה" לשנת 2025 – הפעם על רקע תקופה חסרת תקדים מבחינה ביטחונית, הכוללת מלחמה מתמשכת בעזה, מערכה בחזית הצפונית ומלחמה עם איראן.

כלכלה על בלימה

בעקבות המלחמה עלו הוצאות הביטחון בכאחוז מהתוצר הלאומי כבר בשנת 2023 וב-4% תוצר בשנת 2024. מדובר בתוספת ישירה של כ-100 מיליארד ש"ח בשנתיים האלה. בעשור שיתחיל בשנת 2026, ממליצה ועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון, שהגישה את מסקנותיה בינואר השנה, להגדיל את תקציב הביטחון בכ-9 עד 15 מיליארד ש"ח בשנה (סה"כ 133 מיליארד ש"ח).

"בשלב זה אין מקורות תקציביים להגדלת תקציב הביטחון, וסביר להניח שהתוספת תמומן על ידי הגדלת הגירעון והגדלת יחס החוב לתוצר. מהלך כזה עלול לסכן את היציבות הפיננסית של ישראל", הזהירו במרכז טאוב.

בעקבות הטבח והמלחמה גדל מספר נפגעי האיבה שקיבלו הכרה ל-22,666 איש. בעקבות זאת, גדלה במידה ניכרת ההוצאה על תגמולים לנפגעי איבה, מממוצע של כ-51 מיליון ש"ח בחודש בחמש השנים שקדמו למלחמה – לכ-261 מיליון ש"ח בפברואר 2025.

טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה בבית עלמין בירושלים (צילום: מרק ישראל)

אף שישראל בלטה בעליות שכר חריגות במהלך משבר הקורונה וההתאוששות ממנו, האטה בעליית השכר בשנתיים האחרונות אפשרה למדינות מפותחות אחרות לצמצם את הפער. בשנה האחרונה הייתה עליית השכר בישראל כמחצית מהממוצע במדינות המפותחות.

ההאצה בתעסוקה בהייטק בישראל חלה עם הגידול המשמעותי בהשקעות בענף בתקופת משבר הקורונה ונבלמה כאשר זרם ההשקעות פחת, בעקבות ההפיכה המשטרית שהחלה בה הממשלה הנוכחית. "הסכומים הגדולים שהוזרמו לענף ההייטק מאפשרים המשך פעילות ברמה גבוהה למשך כמה שנים, אך הירידה בהיקף ההשקעות עלולה לגרור ירידה בתעסוקה בענף", הזהיר הדוח.

אי-הביטחון התזונתי בישראל הולך ומתרחב. המועצה הלאומית לביטחון תזונתי גיבשה מתווה לאומי לביטחון תזונתי במטרה לצמצם את ממדי התופעה, אבל דווקא הקמת הרשות הלאומית למאבק בעוני במרץ 2025 העמידה בסכנה את שאלת המשך קיומה של המועצה. לבסוף הוחלט להשאירה על כנה, ועם זאת, מתריע הדוח, נדרש תקצוב בר-קיימא לפעילותה.

אלפי מאושפזים בעקבות המלחמות

ב-20 החודשים האחרונים מתמודדת מערכת הבריאות עם מספר גדול של פצועים בגין המלחמות בזירות השונות. ביוני 2025, בזמן המלחמה עם איראן, ממוצע המאושפזים היומי היה הגבוה ביותר מאז אוקטובר 2023. בשבעה ובשמונה באוקטובר 2023 אושפזו בבתי החולים בישראל 2,061 פצועים בעקבות מתקפת הפתע של חמאס. מספר זה שווה ל-12% ממספר המיטות לאשפוז כללי בישראל. ב-12 ימי מבצע "עם כלביא" אושפזו בבתי החולים יותר מ-3,700 פצועים – יותר מ-300 ביום בממוצע.

הריסת הבניין שנפגע מטיל איראני ברמת גן (צילום: אבשלום ששוני)

המלחמה העצימה את הקשיים הרגשיים וההתנהגותיים של ילדים

סקר שערכה יוזמת מרכז טאוב לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך, בקרב הורים לילדים צעירים בשלוש נקודות זמן במלחמה, מצביע על מגמה ברורה: ילדים שהמסגרות החינוכיות שלהם היו סגורות יותר משבועיים חוו קשיים רבים בגלל חוסר יציבות בשגרת החיים והיעדר תמיכה חינוכית ורגשית.

בגל השני והשלישי של הסקר הייתה ירידה ניכרת ברמת הקשיים, שיפור שהעיד על יכולת הסתגלות של הילדים ושל משפחותיהם למציאות החדשה, ואולי גם על יכולת למצוא פתרונות חלופיים. "ניתן ללמוד מכך שלסגירת מסגרות החינוך במצבי חירום עשויה להיות השפעה מיידית על מצבם הרגשי של ילדים, אך לא לאורך זמן", אמרו מחברי הדוח.

מדינה בזבל

הפחתת שיעורי הטמנת הפסולת היא מאמצעי המדיניות החשובים ביותר להפחתת פליטות גזי חממה, המחמירות את ההתחממות הגלובלית. דוח מעקב של המשרד להגנת הסביבה מצביע על עיכובים ביישום חלק ניכר מאמצעי המדיניות. העיכוב ביישום המדיניות בא לידי ביטוי בציון הנמוך של ישראל במדד EPS, הבוחן את מידת היישום של מדיניות סביבתית ומתמקד בהפחתת פליטות ובהיערכות לשינוי האקלים. בהשוואה למדינות אחרות באגן הים התיכון, ישראל מדורגת בתחתית – כשרק טורקיה מתחתיה.

Source link

חדשות

בלי רש"פ, בלי חמאס, עם שליטה ישראלית לזמן מסוים: "היום שאחרי" מבחינת נתניהו

Published

שעה 1 ago

יולי 8, 2025

thenewspepoleday

גורם מדיני בכיר ששוהה בוושינגטון אמר כי נתניהו רואה בתשובת חמאס לעסקת החטופים כ"לא", אך גם כ"90-80 אחוז מהדרך שרצינו". חתימה בקרוב? "אולי ייקח יותר זמן". היום שאחרי: "מנהיגים יוגלו, לא תהיה שם הרשות הפלסטינית, אבל כן פלסטינים. אולי ישראל תהיה במערכת השלטונית לזמן מסוים"

Source link