How can societies and governments support families with special-needs members? The Embassy of Israel in Australia in collaboration with the New South Wales Parliament House in Sydney organized an event to shed light on the struggles that these families face and raise awareness about the help they need.
The initiative, which took place in November, included the screening of the Israeli movie “Shoelaces” at the New South Wales state parliament. Directed by Jacob Goldwasser, the movie tells the story of a complicated relationship between an aging father and his special-needs son, whom he abandoned while he was still a young boy. Through the film's portrayal of a relationship full of love, rejection and co-dependency, it manages to shed some light and question the importance of human life and connections.
The film screening was followed by a Q&A session led by Dr Yona Gilead from the University of Sydney, with a panel that included Monique Blakemore from 'Autism Aspergers Advocacy Australia', Dr Charlene Zulman, mother of a special-needs child, Jeremy Unger from Israeli Trade and Economic Commission (who talked about Israeli start-ups in this field), and leading actor Nevo Kimchi who joined from Israel on Zoom.
Israeli cultural attaché Noam Inbar and Deputy Ambassador Chris Cantor also attended the event.
“A very powerful evening of fine Israeli cinema, and an inspiring discussion on a very important topic,” said Amir Maimon, the Israeli ambassador to Australia
“We would like to thank everyone involved and especially to Rev. Hon. Fred Nile MLC and the NSW Parliamentary Friends of Israel for co-hosting the event with us and the members of the panel from both Australia and Israel.”
This article is powered by Ministry of Foreign Affairs
הבוקר (שני) שיתף מגיש "הפטריוטים" ינון מגל את שותפו לתוכנית, בן כספיתבתוכניתם הפופולרית ברדיו 103FM, כי הוא לא מעוניין יותר להגיש עם ברק סריאת התוכנית.
סרי, כזכור, מגיש לצידו של מגל וממלא את מקומו של בן כספית. "סרי ואני ככל הנראה לא נשדר יותר ביחד", אמר הבוקר מגל לכספית והוסיף "אני בא להנות ולא לסבול, סרי לא מפסיק לצעוק".
בן כספית, יריבו הפוליטי של מגל, לא נותר אדיש לטענות ויצא להגנתו של סרי: "ברק סרי מצוין. הוא חזק ועשה לך בית ספר ואתה לא יכול עליו ולכן אתה כל היום מקטר", אמר העיתונאי, והוסיף לטעון נגד מגל: "אתה לא יכול לעשות עליו את המניפולציה שאתה עושה עלי, של צפונבוני , אשכנזי, לבן. קשה לכם מולו. הוא מזרחי, שעבד על שרים מהליכוד, יו"ר שס, מאשדוד, ואין לכם מה לעשות מולו. הוא מכיר אתכם היטב ואתם לא יכולים עליו".
מקורות מסרו ל"מעריב" כי לא מדובר בעוד וויכוח סוער שיצא מכלל שליטה, אלא בכוונות של ממש וכי מגל פנה למנכ"ל התחנה וביקש לא לשדר יותר עם סרי. פגישה צפויה בעניין להמשך בירור. ברק סרי, שלא נכח בשיח בין מגל לכספית מסר הבוקר ל"מעריב": "אני מאחל לינון מגל בריאות טובה ורק טוב".
"האח הגדול" בערוץ רשת 13 הובילה את טבלת הרייטינג בשעות הפריים טיים עם נתון מרשים של 16.6 אחוזי צפייה. התחרות בשעות הצפייה העיקריות הייתה צמודה במיוחד בין "האח הגדול" לבין "רוקדים עם כוכבים" בקשת 12, שהשיגה 15.9 אחוזי רייטינג עם 394 אלף צופים. הפער הקטן של פחות מאחוז צפייה מעיד על המאבק העז בין שתי התוכניות הפופולריות.
בערוץ 14, "הפטריוטים" בהגשת ינון מגל השיגה 7.5 אחוזי רייטינג (205 אלף צופים), בעוד שבכאן 11 העונה החדשה של "הזירה" הגיעה ל-3.7 אחוזי רייטינג (84 אלף צופים).
במהדורות החדשות המרכזיות, "חדשות 12" בהגשת יונית לוי הובילה באופן משמעותי עם 13 אחוזי רייטינג ו-316 אלף צופים. "חדשות 14" עם מגי טביבי במקום השני עם 6.5 אחוזים (170 אלף צופים), ואחריה "חדשות 13" בהגשת אודי סגלעם 5.6 אחוזים (136 אלף צופים). "חדשות הערב" בכאן 11 בהגשת טל ברמן הגיעה לשלושה אחוזי רייטינג בלבד (74 אלף צופים).
ינון מגל (צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90)
גם ברצועת השעה 19:00 קשת 12 ממשיכה להוביל, כאשר "מהדורה מוקדמת" עם גדעון אוקוהשיגה 7.1 אחוזי רייטינג (167 אלף צופים). אחריה "משדר מיוחד" עם ריקלין בערוץ 14 עם 4.7 אחוזים (116 אלף צופים) ו"אזור מלחמה" עם רביב דרוקר ברשת 13 עם 4.1 אחוזים (99 אלף צופים). "שבע" בהגשת ליאל קייזרושאול אמסטרדמסקי בכאן 11 הגיעה ל-1.8 אחוזי רייטינג (48 אלף צופים).
בשעות הלילה המאוחרות, "הצינור" ברשת 13 הוביל עם 8.9 אחוזי רייטינג (219 אלף צופים), מעט לפני "גיא פינס" בקשת 12 עם 8.5 אחוזים (198 אלף צופים). "פתחי את שי" בערוץ 14 השיגה 4.6 אחוזים (138 אלף צופים), בעוד ש"בואו לאכול איתי ערבית" בשידור חוזר בכאן 11 הגיעה ל-1.6 אחוזי רייטינג (38 אלף צופים).
מישהו באח הגדול מאוד רוצה שהרומן בין שאול לאלאיה יקרה. ואני לא מכחיש שגם אני. אחרי שבועות של פלירטוטים מהוססים, הכחשות ובדיחות, הגיע הפרק שבו נמתחים הקווים הברורים, ונראה שאלאיה, ראשונה מבין השניים, בוחרת ללכת עד הסוף.
הפרק נפתח בשיחה אינטימית בין השניים. לכאורה, הם שוב מבהירים ש”זה לא יקרה”, אבל זה בדיוק מסוג הרגעים שבהם ברור לכולם, זה בדיוק מה שהולך לקרות. הם מתגרדים בגבולות, מאתגרים אחד את השנייה, משתמשים בהומור ומתקשים להסתיר את המתח המיני. אלאיה מדברת על שאול במילים מלאות הערכה. הוא מתעקש לומר שהיא “רק חברה טובה”, אבל אפילו דרור מעיר לו על ה”כּרגע” שהוא הוסיף.
ופתאום זה מגיע: אלאיה ניגשת אליו עם בגישה שהיא בין רצינית למשועשעת, וזורקת – “שאול, אנחנו צריכים לתת לזה צ׳אנס”. שאול עונה בחיוך ומסכים. בתנאי אחד אותו הוא לא מוכן לחשוף כרגע. וזה מרגש אותי. פעם ראשונה בטלוויזיה הישראלית רומן שכזה, עם אישה טרנסית, בתפקיד הראשי.
ובמקביל, האח הגדול עושה הכל כדי להאיר את שאול בקצת אור חיובי, אחרי כל השנאה שקיבל כשלחץ על כפתור הסייב. החל באתנחתא קומית בה הוא נוחר כמו דוב בלילה ומצחיק את כולם, ועד סצנות של שיחות נפש, דמעות ופגיעות כשלא מצא מקום מסביב לשלולחן שישי. זה לגמרי הפרק שלו. אפילו כשנתנאל צורח עליו בבוקר שיזוז מהחדר, כולם בבית וגם ההפקה בעדו.
שיא נוסף מגיע כשאלאיה שואלת אותו מה הסיבה שהוא לא נותן לזה צ׳אנס, שהוא מפחד שהיא תסרב לו או שהוא פוחד מהתגובה של המשפחה. הוא מגמגם. לא מכחיש. ברור שהוא נמשך אליה, אבל נרתע מההשלכות. במיוחד מהעובדה שהיא עברה התאמה מגדרית. הוא אפילו אומר את זה. ובכל זאת, הוא לא סוגר את הדלת. להפך, הוא משאיר אותה חצי פתוחה – ומי שמבין טלוויזיה, יודע שזו רק שאלה של זמן.
לצד הסיפור הזה, מתקיימים גם רסיסים של רומנים אחרים, שני מנסה להתקרב ליובל שפרגן לה ברכב, אבל לא באמת מצליחה לראות את הטוב שבו. היא מודה שחוזרת על דפוס של חוסר הערכה כלפי גברים טובים. ויובל? הוא אולי המתמודד הכי טוב לבת זוג אבל נשאר תקוע בחצי רומן.
בינתיים, דרור ושלקה עורכים חקירה פתוחה על כל הכיוונים הרומנטיים של ארז איסקוב, שנבנה יותר ויותר כגבר שמשחק בכל המגרשים, עם כל הבנות, בלי כוונה ברורה. ההתנהגות שלו מריחה מרעלנות. אבל מי שבאמת מבייש אותו זה הוא עצמו, כשדורש משלקה חיבוק, והיא מסרבת, והוא מיד מאיים שלא ידבר איתה – די לאיים על כל מי שמעיז להגיד לך ״לא״.
מנגד, אנחנו זוכים להצצה אנושית דווקא מצדו השני – כשארז איסקוב משתף את ארז מוגרבי בסיפור חייו, הפרידה הכואבת מכדורגל, ואובדן הזהות בעקבות הקריירה שנקטעה.
וכמובן שחוזרים לשאול. סביב שולחן השבת הוא נדחק לסוף, נעלב והולך להתבודד. אלאיה ולורן מרגיעות אותו, והוא חושף קונפליקט פנימי עמוק. הן מזכירות לו שהוא אהוב, והוא עונה – “אני אוהב אתכן”. ואז לורן זורקת: “כולנו יודעים שאתה מאוהב באלאיה”. והוא, כמו תמיד, בורח לתירוץ אחר – אולי תרצה. אבל אז יוצא ממנו משפט קשה במיוחד: “אלאיה לא אישה לחתונה” בעיקר בגלל האופן שבו היא מדברת לגברים.
אלאיה נפגעת. ובצדק. דווקא שאול, שנראה כגבר עם לב גדול, משתמש פתאום באותן הקלישאות הישנות על נשיות “נכונה”. וזה מחזיר אותנו למציאות הישראלית, גם כשאישה טרנסית כבר זוכה לרומנטיקה בפריים טיים, היא עדיין צריכה להוכיח שהיא ראויה, שהיא אישה.
בכלל זו אחת עונה מאוד שוביניסטית, מעבר לדעות שנזרקות לאוויר ולכל הססמאות המיושנות, שימו לב, רק הנשים במטבח, ויותר מזה, כשיש ריבים על מי לא עוזר, האש מופנת רק לנשים שלא עוזרות (מאי), ולא לגברים.
הפרק מסתיים עם הדחתה של לורן אך במבט לתוך הבית. אלאיה בוכה, נשברת, והיא נראית פתאום שוב הילדה שפוחדת להישאר לבד. כל הבית מנסה לחבק, אבל ברור שהיא חשה נטושה.
ובזמן שכל זה קורה – יוסי בובליל יושב על הספה בבית ומספר למצלמה שהוא לא חשש אפילו לשנייה שיודח. כי הוא יודע שהצופים איתו. כי כל מי שרב איתו, עף. התחושה היא של מגלומניה, ומי שמכיר את הקהל בישראל יודע שהמשפט הזה עוד יירדוף אותו. כי אף אחד לא אוהב את אלה שלוקחים את הקהל כמובן מאליו. והוא עלול למצוא את עצמו בבית ממש כמו ירדן אדרי.