נקודת שפל חדשה נרשמה אתמול – שלא רק שוברת את כל הכללים של אתיקה עיתונאית, ומרסקת כל מה שידענו על גבולות מוסריים, אלא מציגה מהי הסתה לאלימות בפורמט טלוויזיוני. ערוץ 14, שלקח על עצמו את תפקיד שופר השלטון, הפך את עצמו רשמית לערוץ תעמולה חשוך, מסית, מסוכן ובעיקר כזה שאין לו שום קווים אדומים.

במסגרת הניסיון האובססיבי להפוך את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לאויבת העם בניסיון להורידה מתפקידה, החליטו עורכי התעמולה בערוץ לחשוף צילום רנטגן של הגופה שלה, כן, של הגופה שלה. זה לא מטאפורה, זו לא בדיחה, לא סאטירה ולא גימיק, למרות שצמד המנחים המסוכנים נועם פתחי ושי גולדשטיין יסתתרו מאחורי הכסות של תוכנית סאטירית בה מותר לומר הכל. האמנם?

שני ליצני החצר של הדיקטטורה הציגו את דמותה של היועמ"שית בתצלום רפואי מבעית שנועד להבעיר את הדמיון של הצופים, ולשכנע אותם שהיא לא רק "מסוכנת", אלא גם מטרה לגיטימית. על המסך שלכם בלב שידור חי, בפריים טיים, מול עיני ציבור צופים שלם, תמונת רנטגן מזוויעה של גלי בהרב-מיארה, מוקרנת בענק.

גולגולתה נחשפת על המסך כאילו הייתה חפץ ניתוח רפואי, בזמן שהמגישים פתחי ושי מפרקים אותה ל"רכיבים", מרפרפים על הפגיעות שלה וחוזרים על המונח פגיעה כשהם מחדירים לצופים מסרים של פגיעה ביועמ"שית. הם טענו ברצינות חולנית ש"לא זיהו פגיעה בגולגולת", אבל דווקא "בלבלב יש בעיה" רפואית/פוליטית. זה נשמע מופרך? זו המציאות ששודרה אמש. רנטגן, גופה, יועצת משפטית, שידור חי.

ובזמן הזה, באותו שידור מסוכן, מוקרנת גם תמונתו של העיתונאי אביעד גליקמן, מבקר הממשלה, שנחקר במשטרה בלי שום עילה פלילית, והם, המנחים הבזויים, מעוותים את שמו והופכים אותו מלבלב לכלבלב גליקמן. זה לא רק זול, זה אסור. אי אפשר לקרוא לבן אדם "כלבלב" בשידור תקשורתי. זו עילה לתביעה, זו השפלה מכוונת ורמיסה של כבוד האדם. ולא רק את הלבלב והכלבלב מצאו שם, הם גם רמזו לדליפות מאזור הכליות. אלו הם פני השידור שהופכים את כולנו לצופים באלימות, בהשפלה, ובהסתה.

זה לא שידור עיתונאי, זו לא ביקורת, זה גם לא סאטירי בשום צורה. זה רף פלילי מובהק, זו קריאה לאלימות. זו חריגה מסוכנת מאחריות ציבורית ומגבולות החוק. בעולם מתוקן, על דבר כזה עורך ראשי היה מודח מיד, שדרנים היו מפוטרים, והערוץ היה נדרש לתת את הדין. אבל כאן? כלום, דממה. במערכת החוק ובמערכת הפוליטית ובמשטרה שנכבשה על ידי המשטר.

ערוץ 14 הוא ערוץ התעמולה בהתגלמותו שהפך למכונת רעל, אולפנים שמזרימים שנאה 24/7, שדרנים שמעלים קונספירציות חסרות בסיס וטוקבקיסטים עם מיקרופון שמעודדים את הרחוב להתפרץ, להתסיס ולשנוא. אבל הפעם הם כבר לא הסתפקו במילים, הם הלבישו על המסך דימוי של גופה, שרק חסר היה לראות את הגולגולת שלה מרוטשת. זה כבר לא רמיזה, זו המחשה גרפית של יעד לחיסול ציבורי.

מישהו צריך לשים לזה סוף, היועצת המשפטית לממשלה חייבת להגיש תביעה משפטית, לא רק בשם עצמה, אלא בשם כולנו. זו אינה פגיעה פרטית, זו התקפה על מוסד ממלכתי, על שלטון החוק, על כולנו כחברה דמוקרטית. אבל תביעה אזרחית לא תספיק הפעם, חייבת להיפתח חקירה פלילית. כי מה ששודר אתמול הוא לא עוד פרובוקציה, זו הסתה לרצח, בפורמט טלוויזיוני.

זה לא עניין של ימין או שמאל, זה לא ויכוח פוליטי, זה קונצנזוס אנושי בסיסי, זה גבול של שפיות. ואם כחברה נעבור על זה בשתיקה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מתעוררים יום אחד למציאות שבה שידור כזה כבר לא רק מסית אלא גם מקדים למעשים. יחד עם זאת עולה ומתגבר החשש הגדול איך תתנהל המשטרה במקרה הזה, כשהיא מנוהלת על ידי האיש שמקודם לילות כימים בערוץ המשיחי ה-14.

הבעיה היא לא רק בערוץ 14. הבעיה היא בכך שנתנו לו לגיטימציה. שהוא יושב בכבוד במדרג ערוצי החדשות, מקבל סובסידיות, ומוזמן לפאנלים של "שיח דמוקרטי". אבל ערוץ שמציג תצלום רנטגן של גופה של עובדת ציבור בהקשר פוליטי הוא לא חלק מהשיח, הוא איום על השיח, הוא נשק תעמולה.

אני לא יודעת אם לבכות או לצרוח. זה כבר לא זעם אישי, זו זעקת אמת, זה צו השעה של כולנו, זו קריאת חירום דמוקרטית. ערוץ כזה הוא לא כלי תקשורת, הוא אל-ג’זירה על סטרואידים תעמולתיים, והוא הרבה פחות מכובד ממנה.

ערוץ 14 הוא סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה, מסוכן יותר מהממשלה, מסוכן יותר מכל מפלגה קיצונית, כי הוא מציג את עצמו ככלי תקשורת, ומפיץ את הרוע הכי עמוק של החברה שלנו באצטלה של חדשות, במקרה הנוכחי באצטלה של סאטירה. אם נמשיך להבליג, הדם הפעם יהיה על הידיים של כולנו.

ארגון הפרקליטים ואיגוד המשפטנים המייצגים את עובדי השירות המשפטי הציבורי, מביעים שאט נפש וזעזוע עמוק מהסרטון: "היועצת המשפטית לממשלה היא עובדת ציבור מסורה וראשת השירות המשפטי הציבורי – מוסד בסיסי וקריטי לכולנו כחברה, לקיום סדר ציבורי וחברה מתפקדת ומניעת אנרכיה. ניתן לחלוק עליה מקצועית ולמתוח עליה ביקורת עניינית, אך היא, וכלל עובדי הציבור ובהם עובדי השירות המשפטי הציבורי, אינם צריכים להיות חשופים לשיסוי והשפלה ומתקפות ארסיות ומבזות, תחת איצטלה "סאטירית" כביכול, הפוגעות בהם כבני אדם וחותרות תחת לגיטימיות מוסדות החברה והמשפט כולן. נחצו כל הקווים בשיח התקשורתי הרעיל והפוגעני, ואחריתו מי ישורנה! מספיק, כולנו משלמים את המחיר".

נתוני הרייטינג החדשים חושפים התפתחות מעניינת בנוף התקשורת הישראלי: לראשונה מאז עלייתו לשידור, שרון גל בערוץ i24NEWS משיג נתח צפייה זהה לזה של כאן 11 במהדורות המוקדמות – שניהם עם 1.4% ו-31-34 אלף צופים. מדובר בהישג משמעותי עבור הערוץ החדש, ובמיוחד עבור גל שעבר לערוץ לאחר עזיבתו את ערוץ 14.

בעוד שקשת 12 ממשיכה לשלוט במהדורות המוקדמות עם גדעון אוקו שהשיג 9% וכ-210 אלף צופים, התחרות על המקומות הנמוכים יותר הולכת ומתחדדת. ערוץ 14 עם יערה זרד משיג 4.8%, ורשת 13 עם ברוכי קרא מגיע ל-3.5%. ההשוואה בין גל לכאן 11 מעידה על כך שגם ערוץ קטן יחסית יכול להתחרות בתאגיד השידור הציבורי כאשר יש לו אישיות תקשורתית חזקה.

במהדורות המרכזיות הפער גדול יותר – דני קושמרו מחדשות 12 ממשיך להוביל עם 13.3%, בעוד מירי מיכאלי ב-i24NEWS משיגה רק 0.7%. עם זאת, ההישג של גל במהדורה המוקדמת מראה שיש פוטנציאל צמיחה משמעותי לערוץ, במיוחד בשעות שבהן התחרות פחות עזה והצופים מחפשים אלטרנטיבות לערוצים המרכזיים.

בשעות הפריים טיים, התחרות נשלטת על ידי תוכניות הריאליטי הגדולות. "האח הגדול" של רשת 13 מוביל עם 17.7% ו-453 אלף צופים, בעקבותיו "רוקדים עם כוכבים" בקשת 12 עם 15.7%. ערוץ 14 עם "הפטריוטים" של ינון מגל משיג 6.1%, בעוד ש"הזירה" של כאן 11 נאלצת להסתפק ב-4.3%. הנתונים מראים שבשעות השיא, הקהל הישראלי עדיין מעדיף בידור קל על פני תוכניות אקטואליה.

גם בשעות הלייט נייט, רשת 13 שומרת על עליונות עם "הצינור" שמגיע ל-8.8% ו-205 אלף צופים. גיא פינס בקשת 12 משיג 7.8%, בעוד שערוץ 14 עם "פתחי את שי" וכאן 11 עם "מהצד השני" נאבקים על המקומות האחרונים עם 3.6% ו-3.2% בהתאמה. המספרים מעידים שגם בשעות המאוחרות, הערוצים המסחריים הגדולים ממשיכים לשלוט בעוד הערוצים הקטנים מתקשים לפרוץ את מחסום ה-4%.

ההפקה מנסה למרכז את תרצה – אבל האם זה מספיק כדי לשנות את דעת הקהל? תרצה כהן היא כמו פטרוזיליה – שנויה במחלוקת, יש לה אוהדים גדולים ואפילו צבא אמת מאחוריה. אבל לעומתם יש רבים שמרגישים שהיא כמעט לא מביעה דעה, ונגררת אחרי החיזורים הרעילים של ארז איסקוב. הדיירת שנכנסה למשבצת של אישה חזקה יוצאת חלשה במיוחד, וחיה בצלו של ארז איסקוב.

אבל בפרק האחרון, נראה שההפקה החליטה לקחת צעד אחורה ולהתחיל להציג את תרצה באור אחר. אולי הם הבינו שיש להם דמות חזקה ביד, שווה לעגל. המטרה ברורה: למרכז את תרצה מחדש, לבנות אותה כדמות נשית חזקה, רגישה, עמוקה – ובעיקר כזו שלא נופלת יותר לבור של ארז איסקוב.

וזה התחיל כבר בשיחה עם אלאיה, אחת הסצנות היפות של העונה עד כה. תרצה שואלת על העבר שלה, ואלאיה מספרת בכנות על התחושות הלא נכונות בגוף, על האנורקסיה שנבעה מניסיון להעלים את עצמה, ועל האמונה שמה שעברה הוא לא בגידה באלוהים אלא מסע שאלוהים נתן לה. תרצה משתפת שבעבר כעסה על אנשים ששינו מגדר, אבל היום היא רואה את זה אחרת.

ההפקה בונה כאן רגע תדמיתי ברור: תרצה אישה מסורתית, כנה, פתוחה לשינוי. אבל גם כאן, הדמות לא באמת נולדת מחדש – היא בעיקר מוצגת אחרת.

ובהמשך הפרק ההדגשות נמשכות. תרצה מגיבה לדרור, מתערבת במריבות, מביעה דעה. היא עומדת מול ארז מוגרבי, מול רעשי רקע, ובפעם הראשונה לא שותקת. כל זה לצד התעלמות כמעט מוחלטת ממערכת היחסים המעורפלת שלה עם איסקוב – אותה מערכת שעד לפני רגע סימנה אותה כמאוהבת בו, נגררת אחריו, לא מבינה שהפלרטוט הוא חד־צדדי.

ובזמן שההפקה מציגה אותה בעדשה חדשה, שאר הפרק ממשיך בקווים דרמטיים תומכים

• תהילה, האקסית של יובל, נכנסת לבית. היא מספרת שננטשה על ידו פתאום, אך לא מצליחה לייצר עניין ממשי. ההשחרה על שני נראית מאולצת, והתחושה היא שהיא נכנסה כטוויסט בלבד, לא כדמות אמיתית שיכולה לעמוד בזכות עצמה.
• ההתערבות של איסקוב עם שני, שלפיה תהיה "חיילת שלו", היא סצנה נוספת שמצליחה להוציא אותו רע במיוחד ולייצר תזוזה סביבו.
• יובל, שמתקומם על כבודה של שני, הופך לדמות רגישה שמתחילה לראות את המשחק שמפעיל עליה איסקוב. יובל הוא הקול השפוי בבית!
• דרור, כרגיל, נמשך לדמויות הכי שולטות והכי לא נכונות – תחילה מאור, כעת איסקוב. זהו דפוס שלא משרת אותו, אבל כן הופך אותו לדמות שמייצרת קונפליקט. וחשוב להדגיש – דרור הוא הדמות המצחיקה ביותר, ואף אחד אפילו לא מתקרב למה שהוא עושה. אסור להדיח אותו!

וגם בתוך הדרמות האלה שוב נבנית תרצה: היא זו שמסבירה, שנכנסת, שמתעמתת – לא בהכרח צודקת, אבל נוכחת. ואז מגיע רגע האימות: תרצה רואה את תגובת הקהל לדינמיקה בינה לבין איסקוב דרך הדיירים החדשים, דרך מסרים לא ישירים, ומתחילה לפקפק. וכך גם שלקה.

אני מאוד מעוניין לדעת: מה איפס את תרצה – הדיירים החדשים, ההפקה והאח הגדול, או אולי המצפן הפנימי שלה חזר סוף סוף לפעולה?