הקונספציה נמשכת – כך מתעלמת ממשלת ישראל מאיום השביעי באוקטובר הבא: עשרות יישובים בגליל אינם זוכים לקבל חבילת אבטחה ומיגון – למרות שהמדינה קבעה כי מדובר ביישובים ״ברמת איום גבוהה״. מדובר ב־35 יישובי המועצה האזורית "משגב" שבגליל, כאשר מרביתם הם "מצפים" – יישובים קהילתיים שהוקמו בתוכנית של ממשלת מנחם בגין בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. מטרת התוכנית הייתה כפולה: לייהד את הגליל ולמנוע רצף טריטוריאלי של יישובים ערבים באזור, ולבסס תפיסה ביטחונית של התיישבות בגליל כמאפשרת בסיס ליכולות הגנה במקרה של התקוממות ערבית.

פעמיים עמדו היישובים בפני אתגרי הגנה. הראשון –  במהומות אוקטובר 2000: במהלך מספר ימים ביצעו ערביי הגליל הפרות סדר נרחבות ואירועי אלימות קשים, מרביתם במרחב המועצה האזורית משגב. הערכות של המשטרה ותגבור של צה"ל מנעו פריצה ליישובים. האירוע השני היה במהלך מבצע "שומר חומות" בשנת 2021: גם אז התרחשו אירועים לאומניים רבים, לרבות חסימות צירים ודרכים ליישובים, שריפת צמיגים ויידוי אבנים. גם במקרה זה, היערכות נרחבת של המשטרה מנעה חדירה לתוך היישובים.

בשנים האחרונות, לצד דו־קיום חלקי בגליל, מתמודדים התושבים באופן יומיומי עם אירועים הקשורים לפעילות לאומנית- הכוללת בעיקר הצתת שטחי מרעה, חורש טבעי ושטחים חקלאיים- לצד גניבות ופריצות לבתים. לפי הערכות, רוב המקרים הם תוצאה של פעילות של גורמי פשיעה מהמגזר הערבי וכן פעילות לאומנית.

"כולם מבינים שיתרחש אירוע ביטחוני באחד היישובים. זה שהדבר לא קרה – זה בגדר נס. אנחנו חיים בוודאות שיהיה אירוע כמו השביעי באוקטובר אצלנו כאן", אומר בזעקה ודאגה דני עברי, ראש המועצה האזורית משגב.

זמן רב שבמועצה מתריעים על מחדל האבטחה ועל חוסר הרצון של הממשלה להתמודד עם המצב. מיד לאחר מבצע "שומר החומות" הגדירה הממשלה את 35 היישובים "כיישובים מאוימים". ראש המועצה מספר: "בשומר חומות היינו בחזית. יש פה איום. לשמחת כולנו – עד היום האיום לא התממש. בשבעה באוקטובר, כל מערכת הביטחון חששה שמה שהתרחש בעוטף עזה יקרה גם כאן. ואכן, צה"ל הקפיץ ליישובים גדודי מילואים מאיו"ש שאבטחו את היישובים, לצד מאות מתושבי המקום שהתחמשו והגנו עליהם. אבל כבר יותר משנתיים שהממשלה מעדיפה להגדיר אותנו כיישובי עורף בכל הקשור למרכיבי הגנה ואבטחה. כל יישוב כאן נמצא בקרבה רבה ליישובי מיעוטים. אבל מבחינת הממשלה – אנחנו זהים לרמת האבטחה של כפר ויתקין או כפר סירקין במרכז הארץ. הממשלה רואה באיומים שעל כפר ויתקין כמו על היישובים כאן".

כיום, רשימת היישובים שזכאים למרכיבי ביטחון כוללת את כל יישובי יהודה ושומרון, יישובי קו העימות הצמודים לגבול, וכן יישובי קו התפר הצמודים למרחב איו"ש. "לנו אין מעמד – למרות שבעבר המדינה הגדירה אותנו כיישובים מאוימים", אומרים במועצה האזורית משגב.

ביישובים מדגישים כי חייבים להקים עבורם את מרכיבי הביטחון שימנעו או לפחות יצמצמו את היכולת לבצע מעשי התקפה- בדומה למה שהתרחש בעוטף ישראל ב־7 באוקטובר. "מרבית היישובים כלל אינם מגודרים. ולמי שיש – מדובר בגדר ישנה, חלקית, עם חורים וקטעים שאינם סגורים. היישובים חייבים גדר היקפית חכמה שיודעת להתריע על חדירה או ניסיון חבלה. חייבים לרשת את המרחב ההיקפי של כל יישוב במצלמות, להקים עמדות הגנה ותאורה היקפית, ולבנות דרך פטרולים סביב כל יישוב. לחלק מהיישובים אין כלל דרך מילוט. אנחנו, במועצה, ניסינו לפרוץ דרכי מילוט – אך מדובר באמצעים מאולתרים ולא תקניים. יש יישובים שאפילו שערים אין להם בכניסה", אומרים במועצה האזורית משגב.

"הציוד מתבלה, אין תחזוקה, אין תקציבים, אין הדרכות"

במועצה מציינים כי לאחר ה־7 באוקטובר הקים המשרד לביטחון לאומי כיתות כוננות, והעביר 500 רובים ומאות אקדחים. בכל יישוב יש 15 חברי כיתת כוננות המצוידים ברובים, אקדחים, אפודי קרב, קסדות, ציוד קשר וציוד ראיית לילה. אך אין ברשותם מקלעים או צלפים. כל כיתות הכוננות עברו אימון הקמה ואף התקיימו אימונים פלוגתיים, בהם שלוש כיתות כוננות תרגלו ניוד כוחות בין היישובים במקרה של צורך בתגבור. לצד זאת, בשל ריבוי טרור ההצתות, הוקמו גם כיתות כוננות לכיבוי שריפות, והמשרד לביטחון לאומי רכש ציוד כיבוי לכל יישוב, כולל טרקטורונים המיועדים לסייע בכיבוי שריפות ובניוד כוחות בעת התקפה.

עם זאת, במועצה מציינים כי המשרד לביטחון לאומי לא מתקצב רבש"צים ביישובים- אף על פי שהצורך בכך מובהק. משמר הגבול אפשר מאז 7 באוקטובר להקצות מספר תקנים של מש"קי קב"ט- כל אחד מהם אחראי על מספר יישובים, ומשמש כאיש קשר בין כיתות הכוננות לבין המשטרה. "אבל הם לא גרים בתוך היישובים כמו הרבש"צים. הם לא מנהלים את הביטחון היומיומי בכל יישוב. כיתות הכוננות פועלות בהתנדבות- ואין לנו יכולת לאכוף נוכחות של כוח בכל זמן", אומר ראש המועצה.

המצפים בגליל מתמודדים גם עם איום ירי רקטי – שבוצע מלבנון וגם מאיראן – בהיקפים גדולים. מספר אתרים אסטרטגיים נמצאים במרחב, מה שהוביל לירי של למעלה מאלף טילים על היישובים. "למחצית מהתושבים אין פתרונות מיגון. חלק מהבתים נבנו בסוף שנות השבעים, אז תקני ההתגוננות היו שונים. רק הבתים שנבנו מ־2006 כוללים מרחבים מוגנים", מציינים במועצה.

גורמים ביישובי המועצה מסבירים כי ממשלת ישראל נתונה בקונספציה. האיום הנשקף – לכאורה – מהתושבים הערבים בגליל יוצר קושי, שכן המדינה אינה יכולה להצהיר על איום ביטחוני שמקורו בציבור אזרחי. "יש לזה בעיות משפטיות- אפילו רשות התכנון לא מוכנה לקבוע מיד פטרולים סביב יישוב", אומר גורם במועצה האזורית.

"כאשר בנו את היישובים הראשונים- בנו אותם מתוך תפיסה ביטחונית: גדרות, צירי פטרול. אבל גם היישובים הללו התרחבו, והגדרות נפרצו, ולא נסללו צירי פטרול סביב השכונות החדשות", אומר ראש המועצה.

בימים האחרונים הפיצו תושבי היישובים מכתב עצומה, שבו הם מוחים על מצב הביטחון ודורשים איוש משרות של מנהלי ביטחון, ושיפור רמת האבטחה בכל היישובים. "מאז 7 באוקטובר, אנחנו- הרבש"ים, רכזי הביטחון וחברי ועדות הביטחון והחירום- פועלים בהתנדבות מלאה, יומם ולילה, כדי לשמור עליכם. מתייצבים בכל התרעה, בכל אירוע, בכל רגע של חשש", נכתב במכתב שעליו חתמו מאות מתושבי היישובים. "אבל המציאות שמאחורי הקלעים- קשה. חמורה. מסוכנת… הציוד מתבלה, אין תחזוקה, אין תקציבים, אין הדרכות. ניסינו לדבר. ניסינו לעזור. ניסינו לגשר. המועצה שותקת- ואנחנו נקרעים. לבד. המערך הביטחוני של המועצה הפך לארגון מתנדבים שמחזיק את הביטחון על כתפיים עייפות- בלי גב, בלי תקציב, בלי הנהגה. זו לא פריבילגיה לדרוש ביטחון- זו זכות בסיסית. זו אחריות של המועצה", נכתב בעצומה.

ראש המועצה מדגיש כי המועצה פועלת לחיזוק מרכיבי הביטחון- אך משאביה מוגבלים, והאחריות אמורה להיות על הממשלה. לטענתו, השלמת בניית מרכיבי הביטחון- גדרות, מצלמות, מוקד רואה, שערים, דרכי פטרול ודרכי מילוט- דורשת השקעה של כמה מאות מיליוני שקלים בודדים, בנוסף לתקציב אחזקה שנתי, ואישור תקני רבש"צים בכל יישוב, כפי שהיה בעבר.

ממשרד הביטחון נמסר כי נושא הקמת מרכיבי הביטחון ביישובים אלה מצוי באחריות המשרד לביטחון לאומי, משום שהיישובים אינם מוגדרים כיישובים צמודי גבול.