15 שנה אחרי אסון הכרמל – ישראל עדיין לא מוכנה לשריפות

בין היתר, ציינו ראשי הרשויות מקרים של שריפות שאליהן לא הגיעו כלל צוותי כיבוי; היעדר סיוע אווירי לכיבוי האש, וכן היעדר מענה חלופי הולם באזורים שבהם לא ניתן היה להפעיל כיבוי מהאוויר; הגעה של צוותי כיבוי לאזורי השריפה לפרקי זמן קצרים בלבד, בעוד כיתות הכוננות ביישובים נותרו להתמודד עם האש, לעיתים ללא הכשרה מספקת וללא אמצעים מתאימים.

מכאן עולה גם אחריותן של הרשויות המקומיות עצמן. אולם, כפי שמתריע המבקר, בישראל אין חקיקה המגדירה את אחריות השלטון המקומי להיערכות לשריפות, ומאז שנת 2014 לא אושרו טיוטות התקנות והכללים שנועדו להבטיח את הגנת היישובים מפני שריפות. בשל כך, כל רשות מקומית נערכת בהתאם ליכולתה ולסדרי העדיפויות שלה.

הדו"ח, שבחן את היערכותן של עשרות רשויות מקומיות, מצביע על עיריית חיפה כמוקד מחדלים חמור במיוחד – וזאת דווקא בעיר שחוותה שתי שריפות ענק בשנים 2010 ו-2016, וכעיר השלישית בגודלה בישראל, אשר סביבה מתקני תשתיות רגישים ואינה סוד כיעד מובהק לטילי אויב. 22 שכונות בעיר הוגדרו כבר לפני שנים כ"מסוכנות לשריפות", אך העירייה לא הקימה אף אזור חיץ. הדו"ח מציין כי כ-30 אלף תושבים מתגוררים בשמונה שכונות בעיר שהגישה אליהן מתבצעת דרך יציאה אחת בלבד – מצב שעלול להפוך למלכודת קטלנית במקרה של שריפה. רק בשתי שכונות מתבצע כיום טיפול תשתיתי, וגם הוא טרם הושלם.

לדברי המבקר, עיריית חיפה לא פעלה ליישום תוכניות ההגנה, על אף שהחזיקה בכלים, בהנחיות ובהמלצות מפורשות מרשות הכבאות. "היא ידעה – ולא עשתה", קובע הדו"ח. גם שכונות המוקפות חורש טבעי כמו דניה, נווה שאנן וקריית שפרינצק – נותרו ללא אזורי חיץ תקפים וללא דרך מילוט מתפקדת.