"10 קילו קוקאין": קטסטרופה משכרת חושים, וזו לא מחמאה

במרכז "10 קילו קוקאין", סרטו החדש של דורון ערן, נמצאת שרון יצחקי, שהיא טורנדו מרהיב של כשלים וטעויות. יצחקי היא ישראלית מבית הרוס שמצאה את עצמה בבוליביה עם מאהב ישראלי-לטיני לוהט אך מפוקפק. אחרי סצנת סקס סוערת אחת, המאהב הנ"ל נוטש אותה ומסבך אותה מול רשויות החוק המושחתות של בוליביה עם (ניחשתם נכון) עשרה קילוגרמים של קוקאין טהור. שרון הופכת לשיחת היום בבוליביה, מושלכת לכלא נשים שבו החוק לא קיים וממנו אלוהים מעלים עין, ובהדרגתיות הופכת לברונית הסמים הגדולה של הכלא.

כיום – זהירות, ספוילר – יצחקי חיה בתל-אביב ומנהלת בוטיק בגדי ים, עדיין מרצה על סיפורה ברחבי הארץ, והסרט יכול לכאורה להפוך אותה למבוקשת יותר בתחום המרצים-עם-סיפור-אישי. והאמת? אם יגידו לי יום ושעה, גם אני אקנה כרטיס לשמוע אותה מספרת אותו. גם אם רבע ממה שמופיע בסרט נכון, מדובר בסיפור משוגע לחלוטין. יכול להיות שכששרון יצחקי האמיתית מספרת אותו – התוצאה מרתקת.

אלא ש-"10 קילו קוקאין" אינו סרט טוב. רחוק מזה. זה סרט שנעשה בחפיפניקיות, החל מהפונטים וכתוביות התרגום וכלה בתאורה, בצילום ובסאונד. בכל זאת מאוד נהניתי ממנו. אולי דווקא בגלל כל זה.