10 המכות של תחום האשפה בפסח (וחזון אחד לעתיד)

מכת הזכוכיות. זכוכית שמושלכת לפח הרגיל מתנפצת בפח, מוסיפה להתנפץ במשאית האשפה ובתהליך הפריקה. שברי זכוכית קטנים מובילים לפגיעה בתהליך המיון, ויכולים למצוא דרכם מחומר הדשן לתוך ירקות השורש שלנו. מעבר לבעיה האקולוגית שזה מייצר, זה מסוכן. לשם כך יש פח סגול.

מכת הפסולת הגושית והגזם. מדובר באשפה שאין דרך להכניס אותה לתוך הפח. קניתם ספה חדשה לכבוד החג? תתחדשו! כדי להיפטר מהישנה, יש לעקוב אחר הוראות הרשות לגבי מתי ניתן לפנות פסולת כזו, שמקבלת טיפול ויחס נפרדים. פסולת גזם שהיא כמובן פסולת גינון, אין להשליך לפח הרגיל כי היא תופסת מקום, וכי הפינוי שלה מתוכנן ומבוצע בנפרד. חלק גדול ממנה עובר טיפול שהופך אותה לקומפוסט שמשמש כדשן לחקלאות. כל רשות מקומית מפרסמת מידע לגבי הימים בהם מתבצע איסוף סוגי פסולת אלה וניתן לעקוב בקלות או לברר במוקד הטלפוני העירוני. שימו לב לא להשאיר פסולת גזם או פסולת גושית על המדרכה שלא ביום הקבוע כדי שלא יווצר מפגע בטיחותי ואסתטי ברחוב.

מכת הקרטונים. קרטונים גדולים שהכילו מוצרי חשמל, הופכים לתופעה שכיחה לקראת פסח. מקומם בקרטוניה הקרובה. קרטונים שמושלחים אל הפח הרגיל נהרסים בגלל הערבוב עם סוגי פסולת אחרים, וכך הופכים לחסרי ערך מיחזורי. הנפח והמשקל שהם תופסים גדולים במיוחד וזה גם מעמיס על עלות הפינוי של האשפה כולה. כך הם גם מגיעים בסופו של דבר להטמנה וזה חבל.

מכת ההתרופפות במשמעת המיחזורית. כשמפנים כמויות גדולות של אשפה, כבר אין כוח להפריד אשפה למיחזור. הקורבן הראשון של ההתרופפות הוא האריזות, שמוצאות את דרכן לאותה שקית זבל גדולה שמושלכת אל הפח הרגיל במקום לפח הכתום. כדי למרק את המצפון, אנחנו נוטים לספר לעצמנו סיפור שגם כך כל האשפה מגיעה בסוף לאותו המקום. זה לא נכון! תכולת הפחים הכתומים מועברת מהרשויות המקומיות למתקנים ייעודיים אחרים. חשוב להמשיך להקפיד על זה.

מכת הטמנת הפסולת באדמה. מכה לאומית שאותה יש לפתור ברמת מקבלי ההחלטות. ישראל נמצאת בפיגור של שלושה עשורים מאחורי העולם המתקדם בתחום. בכל העולם המערבי, שאריות מיון הפסולת מטופלות במתקני שריפה להפקת אנרגיה. באירופה יש 500 מתקנים כאלה שמספקים חשמל למיליוני בתים ותשתיות ציבוריות. שילוב פתרונות של הפקת אנרגיה מפסולת יאפשר לנו לצמצם את הטמנת הפסולת בקרקע מקרוב ל-80% כיום, לפחות מ-20% בעתיד.

הקמת מתקן השבה היא חלק מהחזון שלנו בחירייה, וזו כבר תכנית שלמעשה אושרה עקרונית, גם בוועדה לתשתיות לאומיות. המשרד להגנת הסביבה בעצמו אימץ את נושא מתקני ההשבה כמרכיב מרכזי בתוכנית הלאומית לטיפול בפסולת ואפילו תיקצב את הקמתם באמצעות קרן הניקיון. עכשיו מה שצריך לקרות זה שהמשרד יממש את המדיניות של עצמו ויסלול את הדרך למהפכה סביבתית אמיתית. על המשרד וגורמי התכנון לתת לכך את מלוא התמיכה והגיבוי הנחוצים, כולל הגדלת שטח אתר חירייה, לצורך הקמת מתקן השבה חדיש ומשוכלל וכן מתקנים מתקדמים נוספים לטיפול בפסולת שאנחנו רוצים להקים אצלנו. זה תלוי גם במשרד האוצר, שבמסגרת חוק ההסדרים לשנת 2025 הבטיח שינוי דרמטי בתחום הטיפול בפסולת, לרבות הקמת רשות לאומית לפסולת.

הכותב הוא יו"ר חירייה – איגוד ערים דן לתברואה והמשנה לראש העיר תל אביב – יפו