חדשות
תשעה באב הוא יום אבל היסטורי – ונורת אזהרה
המסורת היהודית מתארת את חורבן בית המקדש השני כתוצאה ישירה של שנאת חינם. עבור ד”ר כפיר תשובה, מומחה לתורת המשחקים וקבלת החלטות ומרצה לכלכלה במכללה האקדמית רמת גן, לא מדובר במשל היסטורי בלבד – אלא באזהרה רלוונטית להפליא למציאות הישראלית כיום.
בראיון ל"מעריב" משרטט ד”ר תשובה את קווי השבר של החברה הישראלית דרך עקרונות מתורת המשחקים, מזהיר מפני תהליך של הידרדרות הדדית, ומציע השראה דווקא ממסורת הלימוד של בית המדרש.
"תשעה באב איננו רק יום של אבל היסטורי. הוא נורת אזהרה. המסר שהותירו לנו חז”ל חד וחריף: בית המקדש השני לא נחרב בגלל אויבים חיצוניים אלא בגלל שנאה פנימית. חברה יכולה לשרוד לחצים מבחוץ אך אינה יכולה לעמוד בפני קרע מתמשך בתוכה. גם מוסדות חזקים, מערכת צבאית מתקדמת וכלכלה משגשגת אינן מחזיקות מעמד כאשר רקמת האמון הפנימית נפרמת", אומר ד”ר תשובה.
לדבריו, הקרע הפנימי בישראל איננו עוד תולדה של ויכוח אידיאולוגי קלאסי. "השבר כיום בישראל איננו עוד שיח בין ימין לשמאל במובנים הישנים. אלו כבר לא הבדלים אידיאולוגיים ברורים אלא קבוצות בעלות זהות מובחנת שמרגישות לעיתים זרות זו כלפי זו. השפה הציבורית הופכת לעימותית, השיח מתפרק, וכל צד בונה לעצמו נרטיב מגונן ומערכת חשד”.
כאן נכנסת תורת המשחקים, ובעיקר אחת מהתובנות המרכזיות שבה – דילמת האסיר.
"זהו מצב שבו שני שחקנים יכולים לבחור האם לשתף פעולה או לפעול באופן שיפגע בצד השני. אם שניהם ישתפו פעולה – שניהם ירוויחו יותר. אך אם אחד מהם משתף פעולה והאחר מנצל זאת כדי לפגוע בו – הצד השיתופי מפסיד בצורה חדה. לכן כל שחקן מעדיף מראש לפעול בזהירות ואף תוקפנות, כדי לא להיפגע. התוצאה היא ששני הצדדים נוקטים גישה מגוננת ופוגענית – ובסופו של דבר שניהם מפסידים".
ד”ר תשובה מדגיש כי דילמת האסיר אינה נובעת מרוע או טיפשות של השחקנים – אלא בדיוק להפך: מתוך הגיון פנימי וחשש אמיתי.
"דילמת האסיר איננה מתארת שחקנים רעים או חסרי היגיון, אלא מצב שבו כל צד פועל מתוך חשש אמיתי. אך כאשר כולם נוהגים כך, התוצאה היא הידרדרות הדדית. זהו בדיוק מצב השיח הציבורי בישראל: גם כאשר יש הבנה שהמשך ההקצנה מזיק, כל צד חושש להיות זה שמוותר, שמבליג, שמחפש גישור. כך נבנית דינמיקה של עימות מתמשך והקצנה הולכת וגוברת".
והתמונה נעשית מורכבת אף יותר כאשר מתווספים אליה שחקנים מחוץ למערכת.
"לתוך הדינמיקה הזו נכנסים גם שחקנים זרים. מחקרים עדכניים מצביעים על פעילות מתואמת של רשתות בוטים איראניים, הפועלות כדי לעורר שנאה, להפיץ דיסאינפורמציה ולהגביר את הפילוג. הם מציתים את החשד, מרעילים את הדיון הציבורי ותורמים לשחיקת הלכידות הלאומית. התוצאה היא לא רק משחק פנימי הרסני אלא גם אובדן חוסן מול איומים חיצוניים".
לדבריו, תורת המשחקים אינה רק תיאור של מציאות – היא גם כלי לחשיבה אסטרטגית ולשינוי כיוון.
"חורבן איננו תוצאה של רגע אחד אלא של רצף בחירות שמבוססות על פחד, כעס ואובדן אמון. תורת המשחקים מלמדת אותנו שאפשר לשנות את תנאי המשחק אך לשם כך צריך לזהות מתי אנחנו כלואים במבנה אסטרטגי שמוביל להפסד הדדי".
ואם יש מקום שבו אפשר לשאוב השראה לאסטרטגיה אחרת – הוא דווקא במסורת בית המדרש היהודי.
"החברותא – שיטת לימוד זוגית המבוססת על דיון פתוח ונוקב בין לומדים – איננה רק טכניקת לימוד, אלא דרך חיים אינטלקטואלית. היא מעודדת עימות רעיוני מתוך כבוד, שמיעה זהירה של הדעה הנגדית וחיפוש משותף אחר עומק ומשמעות. המטרה איננה לנצח בוויכוח אלא לברר את האמת. דווקא דרך המחלוקת, דרך השאלות וההתנגדויות, נוצרת הבנה חדה יותר של הדברים".
בסופו של דבר, מדגיש ד”ר תשובה, השאלה הקריטית איננה “מי ינצח”.
"השאלה איננה מי ינצח בוויכוח הבא. השאלה היא האם נזהה בזמן את הדינמיקה ההרסנית שבתוכה אנחנו פועלים, ונבחר לעבור ממשחק של חשד הדדי למשחק של שיתוף פעולה. רק כך נוכל לבנות מחדש מערכת חברתית שבה כולם מרוויחים".