תרפיה באמנות: בין השואה לטראומת "חרבות ברזל"

"מדובר בחוויה אנושית מטלטלת שגרמה למרואיינים לבכות, לשחזר, להתאבל – אך גם להתגאות בבחירה של הוריהם לשרוד ולחיות", מספרת פרופ' גרוס. "דרך הסיפור האישי והאמנות נוצר מרחב בטוח להבנה מחודשת של חוסן והתמודדות עם שבר".

מארגני התערוכה מדגישים כי מעבר להיותה מיצג חזותי מרגש, מדובר במודל חינוכי פורץ דרך להעברת זיכרון השואה – לא רק של הניצולים עצמם אלא גם של ילדיהם, שהפכו לשומרי הלהבה. "בקרוב, נצטרך כחברה להתמודד עם בני הדור השני של טראומות אחרות", אומרת גרוס, "כמו טראומת השבי או אירועי הנובה. מה שלמדנו מהדור השני לשואה עשוי להיות מפתח חיוני לעבודה חינוכית וטיפולית גם בעתיד הקרוב".

בהמשך תצא לאור מהתערוכה חוברת קטלוג דו-לשונית (עברית ואנגלית), הכוללת את העבודות לצד קטעים מהריאיונות. בכך תורמת התערוכה למאמץ המתמשך לתעד, לשמר ולהעביר הלאה את קולות הזיכרון – לא רק באמירה, אלא גם בחומר ובצבע, כחלק מתפיסה חינוכית חדשה של "זיכרון פעיל".

היצירה "להיות אחראית לחיים שלך" שוזרת קולאז' של זיכרון אישי ולאומי, מבעד לעיניה של דור שני לשואה. במרכזה דמות סבתא – המייצגת את מאבק ההישרדות שנטמע בגוף ובנפש, דרך אובססיית ההיגיינה שהצילה אותם בטרנסיסטריה עיר בה ניצלו ממוות איטי וכואב והחיפוש אחרי חתיכת לחם המסמל את התקווה שלא אבדה. העבודה מאזכרת את ברכת הכהנים ככוח מגונן, ומשלבת טלוויזיה כאיקון תרבותי המעביר מסר של גאולה ותקווה לדור ההמשך. מתוך כאב והשתקה לצד התמודדות עולה קריאה לאחריות, לחיים, ולשימור הסיפור והגאווה לגור במדינת ישראל!