ב-24 השעות האחרונות ישראלים חוו שתי מתקפות אלימות ביוון. ביום שלישי ספינת תיירות שנשאה מאות ישראלים נחסמה מלעגון בנמל ארמופוליס שבאי סירוס על ידי קבוצת פעילים שנשאו שלטי ״עצרו את רצח העם". באותו הלילה, קבוצה של עשרות פוגעים תקפו פיזית, ועם כלי נשק, נערים ישראלים במועדון לילה באי רודוס.
המקרים הנ״ל הם רק התקריות האחרונות שמכוונות כנגד ישראלים בפרט ויהודים ככלל ביוון מאז השבעה באוקטובר, אך נראה שהתקריות הולכות ומתרבות, ומדאיג מכל הוא שככל הנראה התקריות הללו מאורגנות. בחודשיים האחרונים, לדוגמא, הושחתה אנדרטה לזכר השואה בלאריסה ובתי קברות יהודים עתיקים בוולוס וסלוניקי חוללו.
מחאות פרו-פלסטיניות ביוון נגד תיירים ישראלים (צילום: אבי אשכנזי)
בתחילת חודש יולי, נצפו קבוצות של לובשי חולצות שחורות עם דגל פלסטין עליהן, ״מפטרלים״ במוקדי תיירות באתונה, לדוגמא כיכר מונסטיראקי ובפלאקה, ומאיימים באלימות על תיירים ישראלים ויהודים. המצב כל כך החמיר, שהמועצה היהודית המרכזית ביוון נאלצה להוציא הצהרה ב-19 ביוני לפיה תיירים ויהודים ״מותקפים ומכונים ׳רוצחים׳ אך ורק בשל שיוכם האתני והדתי".
מערכת היחסים בין ישראל (והיהודים) לבין יוון היא מורכבת. היסטורית, יוון היא המדינה האחרונה בגוש האירופי לכונן קשרי דיפלומטיה מלאים עם ישראל, והיא עשתה זאת רק באמצע שנת 1990. עד לא מזמן, הייתה חברה בפרלמנט שלה מפלגת ״השחר הזהוב״, תנועה ניאו-נאצית מוצהרת שהצליחה פוליטית יותר מכל ארגון דומה אחר מאז היטלר.
סקרי דעת קהל, כמו זה של הליגה נגד השמצה משנת 2020, מצאו שיוון היא המדינה האנטישמית ביותר במערב אירופה, עם 69% מהאוכלוסייה שמחזיקים בדעה אנטי-יהודית (לשם השוואה, במקום השני נמצאת צרפת, עם 37%).
יחד עם זאת, יוון, כמדינה, היא בין בעלות הברית הידידותיות ביותר של ישראל ברחבי העולם. מאז תקרית המרמרה ב-2010, ישראל העבירה בהדרגה את הברית האסטרטגית שלה מטורקיה לכיוון יוון וקפריסין.
מעבר לשיתופי הפעולה הכלכליים, הצבאיים והמדיניים בין המדינות, מאז ה-7 באוקטובר, יוון הייתה בין המדינות הראשונות בעולם להציב בגאווה את דגל ישראל על בנייני ממשל במדינה; דגל ישראל הוקרן על קירות הפרלמנט ההלני וראש הממשלה הפופולרי והחזק, קריאקוס מיצוטקיס, היה בין המנהיגים הראשונים לטוס לישראל ולהצהיר שהוא עומד מאחוריה. הוא גם היה המנהיג הזר הראשון להיפגש עם משפחות החטופים, לצד הנשיאה הקודמת, קתרינה סקלארופולו, שהייתה בין הראשונות להזמין משפחות חטופים ונרצחים לביקור רשמי בבית הנשיאה.
מיצוטאקיס ראש ממשלת יוון (צילום: רויטרס)
גם עתה, יותר משנה וחצי מאז פרוץ המלחמה, יוון היא בין המדינות הבודדות שמעיזות לעמוד בגאון לצד ישראל. בין היתר, בחודש מרץ מיצוטקיס הגיע ארצה להיפגש עם ראש הממשלה נתניהו, ולהצהיר על הברית והידידות העמוקה בין המדינות. לא בכדי ממשלתו נמנעה מלומר האם תכבד את צו המעצר כנגד נתניהו ושר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, אם אלה ידרכו על אדמתה.
לא בכדי לפני המתקפה באיראן, צי המטוסים הישראלי הועבר לאדמת יוון. רק הבוקר, אחד מהשרים הבכירים ביותר בממשלה, אדוניס גיאורגיאדיס, הגיב לתקרית באי סירוס ואמר מעל במת הפרלמנט שמניעת עגינת הישראלים היא ״בלתי מתקבלת הדעת, בלתי מקובלת ומהווה עלבון ישיר ליוון". עוד אמר באותו נאום שהוא ״מתנצל ומבקש להעביר מסר של ידידות וברית איתנה לישראל. ישראלים רצויים ביוון,״ והתחייב שהחוסמים יובאו לדין.
אך בדיסוננס הזה הרבה יכול לקרות. בעוד מדינת יוון מנסה למנוע ולהעניש, התמונות היוצאות מתוך עזה מגיעות אל המסכים היוונים וקשה מאוד לאדם מן השורה להישאר אליהן אדיש.
ראש ממשלת יוון (צילום: רויטרס)
כמו בהרבה מקומות אחרים בעולם, גם ביוון ישנם אנשים המשוכנעים בכל ליבם שישראל היא מדינה פושעת המבצעת רצח עם בפלסטינים, וכמו בהרבה מקומות אחרים, תגובתם עשויה להתבטא בפרץ אלים – רטורית ופיזית. זאת לצד ארגוני עובדים וקבוצות קומוניסטיות שמחריפים את הטון וקוראים בגלוי לפגיעה בישראלים באשר הם.
צריך לקרוא לילד בשמו. המתקפות הללו – בין אם ביוון ובכל מקום אחר – אינן מתקפות פרסונליות על חיילים או תומכי מדיניות ישראל בעזה, היא מתקפה על ישראלים ויהודים באשר הם, בשל שיוכים למקום מוצאם או דתם, בין אם הם רואים עצמם כחלק מהקולקטיב הזה ובין אם שלא.
זו היא לא ביקורת לגיטימית כלפי ממשלת ישראל או זרועותיה, זו גם לא ביקורת אנטי-ישראלית, זו מתקפה אנטישמית במלוא מובן המילה שהלוואי והיינו קוראים עליה רק בספרי ההיסטוריה.
ד״ר ניל בר הוא חוקר אידיאולוגיות רדיקליות ממרכז קומפר לחקר אנטישמיות וגזענות באוניברסיטת חיפה והמרכז לחקר הימין הפוליטי באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה.
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".