כאשר ישראל פתחה במתקפת פתע נגד איראן בחודש יוני האחרון, העולם נתפס לא מוכן. מעטים צפו מהלך דרמטי כזה, בעיקר כאשר איראן הייתה מעורבת במשא ומתן רגיש עם ארצות הברית. למרות שמספר מדינות הזהירו את איראן מפני תנועות ישראליות חשודות, וגם אם רמות הכוננות הועלו, טהראן בסופו של דבר הופתעה לחלוטין מההתקפה. אופי המתקפה והקלות שבה בוצעה זעזעו את הממסד הפוליטי והביטחוני באיראן.

מאחורי הקלעים פעלו סוכני מוסד סמויים, מודיעים בתשלום ורשת של פעילים, חלקם הוטמעו לכאורה בקרב מהגרים אפגניים, שסייעו בביצוע הפגיעות. מקור איראני סיפר לאתר מידל איסט איי כי ישראל הציבה סוכנים בתוך איראן במשך שנים רבות, כשהם עוקבים אחר תנועות הפקידים הבכירים. לטענתו, סדרת פריצות סייבר לבנקים איראניים ולמוסדות ממשלתיים חשפה נתונים אישיים, כולל מספרי טלפון וכתובות של אישים בכירים ובני משפחותיהם, ופתחה את הדרך לחדירה עמוקה יותר.

המקור העיר: "היו כמה 'אלי כהנים' גם בתוך הרפובליקה האסלאמית", כשהוא מתייחס למרגל הישראלי המפורסם שהוצא להורג בסוריה. במהלך שנת 2021 חשף הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד בפומבי כי ראש המחלקה הישראלית במשרד המודיעין האיראני היה בעצם סוכן מוסד – ולבסוף נעצר. "איך הפקיד הבכיר האחראי על מעקב אחר מרגלים ישראליים מתברר כמרגל בעצמו?" תהה אחמדינג'אד, "האם ייתכן שאדם אחד ניהל לבדו מבצעים ישראליים בתוך איראן ללא כל פיקוח או צוות?".

כבר ביום הרביעי למלחמה, ב-17 ביוני, ישראל חיסלה את הקצין הצבאי הבכיר ביותר באיראן, עלי שאדמאני, מפקד מפקדת החירום של הכוחות המזוינים באיראן. בתו אמרה לתקשורת האיראנית: "אבי מת בעימות ישיר עם המשטר הציוני. רבים חושבים שהוא נהרג בהפצצה אקראית, אבל הוא נרצח במבצע ממוקד". היא הוסיפה כי לאחר מותו, התקשורת הישראלית חגגה את הריגת "מפקד המלחמה" של איראן והדמות הצבאית הקרובה ביותר למנהיג העליון, עלי חמינאי.

גילויים מטרידים נוספים הגיעו מפי פיאז זאהד, חבר במועצת התקשורת הממשלתית, במהלך ראיון טלוויזיוני. זאהד תיאר שלושה מקרים שמדגימים את החדירה הישראלית העמוקה למערך הביטחון האיראני. במקרה הראשון, הוא סיפר כי מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי התקשר בשעה 1:30 לפנות בוקר ב-13 ביוני, היום הראשון למלחמה, כדי להזהיר את ראש הטלוויזיה הממלכתית מפני תקיפה ישראלית מתוכננת. סלאמי נהרג בתקיפה ישראלית רק 90 דקות מאוחר יותר, עובדה המעידה שגורמים בכירים באיראן ידעו על התקיפה הקרבה אך לא הצליחו למנוע אותה.

במקרה השני, זאהד הטיל ספק מי הנחה את ראש המודיעין של משמרות המהפכה מוחמד כאזמי לבניין שנפגע על ידי ישראל יומיים לאחר מכן, ורמז כי סוכני מוסד הובילו אותו בכוונה למלכודת. במקרה השלישי, הוא תיאר איך תשעה גנרלים ממשמרות המהפכה התאספו במטכ"ל המשותף, וישראל כנראה ידעה על הפגישה מראש וחיכתה עד שגנרל עשירי יגיע לפני שפתחה במתקפה.

"העובדה שתשעה אנשים התאספו בפגישה במטכ"ל המשותף, והמבצע החל רק לאחר הגעתו המאוחרת של אדם אחד, היא לא עניין של מקרה", הדגיש זאהד, "משרד המודיעין ומודיעין משמרות המהפכה חייבים לערוך חקירה יסודית. בלי לטפל בשורש הבעיה, אין ערובה שזה לא יקרה שוב. החשודים עדיין עלולים להיות במקום, מוכנים לסיים את שהתחילו".

לפי מקורות פנימיים, נקודת תורפה מרכזית הייתה זרם המהגרים האפגניים שנכנס לאיראן. "אפגנים באיראן אינם מרגלים ישראליים", הבהיר מקור בממשלה, "אבל המספר הגדול של אנשים חסרי תיעוד שחצו באופן בלתי חוקי, במיוחד לאחר השתלטות הטליבאן, יצר הזדמנות זהב למודיעין הישראלי".

החלטתו של הנשיא לשעבר אבראהים ראיסי לפתוח את הגבולות נתפסת כיום כטעות ביטחונית חמורה. המקור הוסיף כי חלק מהמהגרים האפגניים קיבלו תשלום מגורמים ישראליים להרכיב חלקים ששימשו מאוחר יותר בהתקפות כטב"מים מתוך השטח האיראני, מבלי לדעת למי הם עובדים.

פקיד ביטחון לשעבר תיאר כיצד ישראל החלה לחדור למערכת המודיעין האיראנית לפני כמעט עשרים שנה על ידי ניצול חולשות אידיאולוגיות במערכת. הוא הצביע על בחירתו של אחמדינג'אד ב-2005 כנקודת מפנה. "באותה תקופה נוצר קרע במנגנון המודיעין. המומחים המנוסים שצברו ניסיון בשנות השמונים הודחו הצידה, ודור חדש חסר ניסיון בשטח השתלט. זה החליש אותנו משמעותית", הסביר. הוא הוסיף כי תחילת שנות האלפיים ראתה גם הקמת בסיסי מודיעין ישראליים במדינות שכנות.

לאחר הפגנות התנועה הירוקה ב-2009, אנשים רבים התקדמו במהירות בשורות הביטחון על ידי הפגנת נאמנות למנהיג העליון ועוינות להפגנות. "הסביבה הזו אפשרה ככל הנראה לסוכנים זרים לעלות במערכת מבלי שיזוהו", אמר. הוא גם מתח ביקורת על השינוי האידיאולוגי: "ככל שהמערכת הפכה אידיאולוגית יותר, היא העדיפה להתמודד עם נשים חשופות ומתנגדים במקום מרגלים זרים". לדבריו, יצירת גופי ביטחון חופפים ומתחרים פיצלה עוד יותר את מערכת המודיעין והובילה לבלבול פנימי.

בשבועות שלאחר המלחמה, משרד המודיעין פרסם הודעה שבה טען כי סיכל ניסיונות התנקשות נגד 23 בכירים ועצר 20 סוכני מוסד. אולם שם אחד שעורר חשדות מיוחדים הוא עלי שמח'אני, ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי לשעבר של איראן ויועץ למנהיג העליון. בתחילה חשבו שנהרג בתקיפה ישראלית, אך הוא הופיע בטלוויזיה הממלכתית ללא פגע וטען שהיה לכוד מתחת להריסות במשך שעות, הצהרה שעוררה ספקות רבים.

חבר הפרלמנט לשעבר גולאמעלי ג'עפרזאדה אימנאבאדי אמר: "הסתכלתי מקרוב על פניו בטלוויזיה ולא ראיתי שום סימן שהיה לכוד מתחת להריסות במשך שלוש שעות". חבר פרלמנט אחר, אחמד בח'שאיש ארדסטאני, הוסיף: "יש עמימות רצינית במקרה של שמח'אני. יש טוענים שבנו הזהיר אותו לעזוב את הבניין עוד לפני שההתקפה החלה". חשוב לציין כי שניים מעוזריו של שמח'אני נעצרו בעשור האחרון באשמת ריגול עבור ישראל.

כעת, כאשר האבק שקע לאחר אחד המבצעים הדרמטיים של ישראל אי פעם, מנהיגי המודיעין והפוליטיקה באיראן מתמודדים עם לחץ גובר לתת הסברים על מה שרבים רואים כחדירה עמוקה וארוכת טווח, שייתכן שעדיין לא הסתיימה.