שנה וחצי למלחמה: ההצלחות הצבאיות בצל הכישלונות המדיניים

מעל לכל עומדות ההחמצות של ההזדמנויות שנראה כי עמדו לרשותנו במספר צמתים לבצע עסקאות להחזרת החטופים. כך למשל, כבר בעסקה הראשונה שבוצעה בנובמבר 2023, ישראל הייתה צריכה להתעקש להשלים אותה עד סופה, למרות שחמאס הפר את התנאים, ולא לוותר על הפעימה האחרונה שהייתה יכולה להשיב הביתה עוד מספר חטופות. לכך יש להוסיף את היגררות המגעים, המחיר הקשה שהם גבו (עפ"י דיווחים שונים, במהלך המלחמה נרצחו 41 חטופים), וכישלון התוכנית שהציג הנשיא ביידן בסוף מאי 2024, שהתבססה למעשה על מתווה של ראש הממשלה בעצמו, לביצוע עסקה חדשה. הסירוב לבצע עסקה כוללת התבטא גם בשבועות האחרונים, כאשר ממשלת ישראל לא הייתה נכונה לקדם את המשא ומתן לשלב ב' של עסקת החטופים, שהיה אמור להתחיל ביום ה-16 של שלב א'.

ההחלטות המדיניות הקרינו גם על מאפייני הפעילות הצבאית. כך למשל, ההחלטה להתעכב במספר חודשים להתחלת הפעילות במרחב רפיח וההשתלטות על ציר פילדלפי. דומה, כי הפעילות במרחב, שלבסוף בוצעה ביעילות ובמהירות יחסית, הייתה צריכה להתחיל בשלבים מוקדמים הרבה יותר של המלחמה כדי להגביר את הלחץ על חמאס.

חרף כל ההחמצות והטעויות, נראה כי כתוצאה מההצלחות הצבאיות, המציאות הנוכחית מייצרת לישראל הזדמנויות לעיצוב מציאות ביטחונית-מדינית חדשה במרחב ולשיפר מצבה הגאו-אסטרטגי. סיום המלחמה בעזה וגיבוש עסקה כוללת להחזרת כל 59 החטופים הינם ראשית הצירים. מדובר בראש ובראשונה בחובה ערכית, מוסרית ולאומית. מעבר לכך, הדבר יסלול את הדרך לישראל לקדם את עסקת הנורמליזציה ההיסטורית עם סעודיה, להעמיק את הציר האסטרטגי עם מדינות ערב בתמיכת ארה"ב ולמקד את מירב התשומות והמשאבים בעימות עם איראן, שללא ספק מהווה את האיום האסטרטגי המשמעותי ביותר עבור מדינת ישראל. מהצד האחר, קיימת סכנה כי ללא אסטרטגיה כוללת לסיום המלחמה, ההישגים הצבאיים יישחקו בהדרגה.

כותב המאמר הוא ראש תחום הזירה הבינלאומית והמזרח התיכון במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן