שנאת אחים: פטור הגיוס הגורף לחרדים מערער את הסולידריות החברתית

לא יכול להיות בישראל דבר יותר מפלה, נבזי, מסוכן ומשפיל, החותר תחת יסודות קיומה של המדינה, מהמצב שבו חלק מאיתנו נקרא לשרת בצבא ואף לסכן את חייו, בעוד הוא נדרש לעבוד למחייתו ולשלם מיסים – כדי לפרנס את אלה שאינם משרתים בצה”ל ואינם תורמים תרומת אמת לקידום הכלכלה. הציבור הנושא בעול ביטחון המדינה ובניית הכלכלה הופך להיות חוטב העצים ושואב המים של אותו חלק מהציבור במגזר החרדי.

בתקופה הנוכחית, אי אפשר להעלות על הדעת ניהול חמור יותר, הנגוע בשחיתות ובהיעדר מוסריות, כמו הניהול המוליד מצב זה. אבל זה בדיוק מה שעושה כיום ממשלת ישראל באמצעות נציגיה בכנסת. היא אפילו מורידה את רמת הביטחון ופוגעת בחלשים כדי לפרנס גם את אלה המתנגדים לקיומה של המדינה הציונית.

כל פוליטיקאי הנותן ידו ליצירת המצב הזה הוא פוליטיקאי רקוב. ולא משנה מה הוא חושב על עצמו או מה אומרים לו בסביבתו. הוא פוליטיקאי רקוב, כיוון שהוא מסכן ביודעין את עתיד המדינה ואת עתיד המפעל הציוני. פשוט אין דרך אחרת לומר זאת. זהו שיא הריקבון והנבזות של הפוליטיקה הישראלית, שעימם אנחנו חיים עשרות שנים.

בנושאים שונים ובסיסיים, יש לנו בחברה עמדות נוגדות ומוקצנות. אולם בעניין בניית התשתית החוקית להשתמטות חרדים, והעברת משאבי ענק אליהם כדי לבסס את השתמטותם מעול השירות, לא יכולות להיות שתי עמדות נוגדות. הדבר צריך היה לעמוד כיום בראש כל המחאות נגד הממשלה.

אין להתכחש. המכירה של כלל הציבור למגזר החרדי אינה פרי יצירתה המקורית של הקואליציה הנוכחית. זהו פרי באושים שאותו טיפחו כל הקואליציות במבנה הפוליטי הרקוב שלנו. את זרע הפורענות שתל דוד בן־גוריון עצמו. אבל היום זה אחרת, מאוד אחרת. זה קיומי. האפליה ואי־השוויון קיבלו ממדים חסרי תקדים. יצרנו מצב שבו אם חייל מילואים יסרב לציית לצו גיוס, הוא יהיה הצודק.

ביטחון המדינה מותנה ברצונם הטוב של המקופחים, ואין יודע עד מתי הם יהיו מוכנים לשאת זאת. לאחר שירות מילואים של 200 ימים בשנה ומעלה וזניחת המשפחות, עומדת בפני רבים מהמשרתים הבחירה לנטוש את המדינה או לסרב לצו השירות. לא בשל העומס, אלא מחמת אי־השוויון.

ומספיק כבר עם הצביעות: “רוצים לגייס את החרדים, אך לא רוצים לפגוע בלימוד תורה". הזדעזעתי עד עמקי נפשי כשקראתי עד כמה שר הביטחון שלנו חרד ללימוד התורה בישראל, בשעה שאין שום סיבה לדאוג ללימוד התורה. במובן הזה אנחנו מדינה חופשית לחלוטין. שילמדו תורה כמה שהם רוצים, זה עדיין לא פוטר אותם מלהשתתף בהגנה על המדינה שבה הם חיים כאזרחים שווי זכויות פלוס. מאימתי לימוד רפואה – הליך קשה וממושך – חשוב פחות מלימוד תורה? לימוד רפואה מציל חיים.

אין במסורת היהודית שלנו שום צו או הנחיה שעל פיהם חלק מהעם יצא למלחמה כדי להגן על הממלכה וחלק אחר ישב בבית ולמד תורה. ההפך הוא הנכון. תפיסת עולם מעוותת זו נוצרה, מטעמים אגואיסטיים, רק במדינה הציונית החיה על חרבה, כתוצאה מהמאבק להשגת כוח פוליטי.

במקום שהקואליציה, לנוכח המציאות החדשה שנוצרה מאז השבעה באוקטובר, תזקוף מעט קומה, תפעל למען עתיד המדינה והחברה ותנסה לנצל את ההזדמנות כדי לגאול את העם, היא מתרפסת, מתפתלת, שוחחת קומתה ומחמירה את העיוות ההיסטורי.

על כל האנשים שוחרי הטוב, הקוראים בכאב לאחדות העם, להפנים ולהבין: לא תהיה פה אחדות ולא יהיה פה “יחד ננצח”, אם לא נחייב את המגזר החרדי לשאת בצורה שווה בעול הביטחון. זוהי בעיית היסוד החמורה ביותר של ישראל. זוהי התהום שאליה אנחנו מביטים, שבסופו של דבר תשאב אותנו פנימה.