שמו של בני גנץ חוזר בסביבת נתניהו כגלגל הצלה פוליטי | פרשנות

לאחר שבועות של מתיחות סביב סוגיית חוק הגיוס, אמש אירע הפיצוץ: גפני, מקלב, פרוש ושאר חברי "יהדות התורה" חברו לגולדקנופף והודיעו רשמית על פרישה מהממשלה. המהלך, שמהווה סוף לעידן של דחיות ומריחות בנושא הגיוס, הפתיע את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפי מקורביו עוד שעתיים לפני ההודעה היה בטוח שיצליח לשרוד את הערב ללא טלטלה.

ש"ס, שעד לאחרונה הובילה – בעיקר, בתדרוכים ובפרסומים למיניהם –  את הלחץ לפרישה, נעלמה לפתע מהזירה התקשורתית – מה שמעלה שאלות בנוגע לאחדותה של החזית החרדית וגם – לכוונותיו של אריה דרעי.

נכון לעכשיו, הקואליציה מחזיקה ברוב צר של 61 ח"כים – גבול מסוכן אך מספיק כדי לשרוד, לפחות עד פגרת הקיץ בעוד כשבועיים.

במצב הנוכחי של הקואליציה קיימות שלוש דרכים עיקריות לשינוי שלטוני:

1. התפטרות ראש הממשלה – מהלך לא סביר .

2. הצבעת אמון חלופית – מחייבת 61 ח"כים שיביעו תמיכה במועמד אחר, מהלך אפשרי גם בפגרה, אך תלוי באחדות נדירה בין סיעות האופוזיציה.

3. פיזור הכנסת – מחייב גם הוא רוב של 61, תהליך מסובך וטעון פוליטית.

למרות הפרישה, החרדים טרם הכריזו על מעבר לאופוזיציה. נראה כי מדובר במהלך טקטי ולא אסטרטגי, במטרה להפעיל לחץ – אך מבלי לפרק בפועל את הקואליציה. בסביבת נתניהו כבר התחילו להזכיר, שוב, את שמו של בני גנץ כגלגל הצלה פוליטי.

גם לפני המשבר, הממשלה התקשתה להעביר חוקים – מצב שנמשך מאז אפריל. חוסר התמיכה החרדי משאיר את הקואליציה במצב של שיתוק חקיקתי, אך לא מחייב את פירוקה. עבור נתניהו, מדובר במחיר סביר כדי להימנע מהליכה לבחירות עד מרץ 2026 – מועד התקציב הבא.

פרישת יהדות התורה מערערת את יציבות הממשלה, אך לא מהווה בשלב זה איום ממשי ומיידי על קיומה. נתניהו שוב מגלה גמישות פוליטית, אך ייתכן שייאלץ לשלם מחיר יקר בעתיד הקרוב.