שלבקת חוגרת: כשווירוס הילדות תוקף את הגוף שנים אחר כך

שלבקת חוגרת מתחילה בהופעת כאבים חזקים מאוד באזור מסוים על פני העור. זהו למעשה האזור שקשור לעצב בו הווירוס היה "רדום" כל השנים. בהמשך המחלה תופיע על פני העור פריחה כואבת עם שלפוחיות. לרוב המחלה חולפת מעצמה לאחר כשלושה שבועות, אך הכאבים באזור עלולים להימשך אפילו מספר חודשים לאחר מכן ואפילו להפוך לכרוניים.

האבחון נעשה כאשר שלפוחיות מופיעות לאורך 'חגורה' של עור, כמעט תמיד רק בצד אחד של הגוף. ההופעה של הכאב לפני הפריחה מאוד מבלבלת, ופעמים רבות הכאב משויך למצבים רפואיים אחרים. לכן חשוב גם להסתכל על העור בכל מקרה של כאב חד. הטיפול מתבסס על תרופות אנטי-ויראליות בשלב מוקדם ככל האפשר של המחלה, כדי להפחית את עוצמת הכאבים ולזרז החלמה. בנוסף, טיפול במשככי כאבים יקל על התסמינים.

השלפוחיות העוריות של חולה בשלבקת חוגרת כוללות את הווירוס וריצלה זוסטר, ולכן בעת ההתפרצות החולה מדבק כאילו היה ילד עם אבעבועות רוח. חולה בשלבקת חוגרת יכול להיות המקור לתחילתה של הדבקה חדשה שפוגעת בילדים הצעירים והמבוגרים שעדיין לא חלו במחלה ולא חוסנו.

יש להדגיש כי מרבית אלה שחלו באבעבועות רוח לא יחלו במחלה זו שוב, כיוון שמערכת החיסון מייצרת כנגד הווירוס נוגדנים. אך נוגדנים אלה, הנמצאים רק במחזור הדם, אינם מונעים את הופעת מחלת השלבקת. הסיבה להופעת השלבקת, למרות קיום הנוגדנים, אינה ידועה, ומשערים שחולשה זמנית של מערכת החיסון גורמת לכך.

רוב החולים בשלבקת לא יחלו שוב, אולם יש כאלה שהמחלה מופיעה אצלם כמה פעמים עם תופעות רבות של אבעבועות ואף בשני צידי הגוף.