שיקום וריפוי בעוטף: פרויקט חיבור לאדמה ולטבע

הקשר בין הגינה לבין תהליך הריפוי מתחדד בצורה ברורה בעדויותיהם של תושבים שהיו שותפים להקמתה של הגינה טיפולית בקיבוצים וביישובים השונים.

יוכי אלון, תושבת קיבוץ בארי, ששחזרה את חוויות מלחמת יום כיפור, משתפת: "העבודה בגינה נותנת לי תחושת חיבור שהייתה חסרה לי מאז. אני מרגישה שאני מחזירה לעצמי משהו – לא רק את האדמה, אלא גם את עצמי. ברגע שאני נוגעת בעפר, אני מרגישה שזו הצלה מבחינתי. כל פרח שאני שותלת הוא כמו תיקון – תיקון של מה שעברנו, תיקון של כל מה שאיבדנו".

גם נעה צרפתי, תושבת כפר עזה, מספרת על השפעת הגינה שהוקמה בכפר רוחמה על הקהילה שלה: "הגינה היא משהו שמחזיר את היכולת שלנו להתחבר מחדש. אחרי כל מה שקרה, אנחנו צריכים מקום להיות בו, להיות שקטים. השקט של הצמחים והעבודה שלהם בגינה נותנת לנו רגעים של שלווה. אנחנו גם מתמודדים עם הכאב, וגם צומחים מתוך המקום הזה".

קמליה חוטר ישי שבתם האחת איבדה את בעלה ביום הארור ובתם השנייה איבדה בן. קמליה, אמנית שעברה עם בן זוגה ביחד עם חברי הקיבוץ לחצרים. כשמגיעים לאזור הקרווילות אי אפשר שלא להתרשם מהגינה הכי מטופחת וצבעונית שמטפחת קמליה מדי יום.

"תמיד טיפחתי את הגינה שלי. בבארי כל הגינה הייתה מלאת עצים, בריכת דגים ומלאת חיים. גם כיום, הטיפול בצמחייה ובפרחים נותן לי מעט מזור לנפש ובריחה של כמה שעות מהמציאות הקשה".