לכל דבר יש פעם ראשונה. פעם ראשונה ששותים יין, פעם ראשונה שהולכים להופעה, וגם פעם ראשונה שהולכים למשחק כדורגל, מה שקרה לי לפני זמן קצר, בגיל 47.
נכון, צפיתי בעבר במשחקי כדורגל בטלוויזיה אבל זה היה מסיבות שנקרא להן אסתטיות. הפעם יצאתי מהבית כדי לצפות במשחק כדורגל. לא סתם משחק אלא חצי גמר גביע המדינה, באצטדיון רמת גן.
הקבוצה שעודדתי, כן עודדתי כמו אחרון האוהדים ביציע, הפסידה ובכל זאת ספגתי את האוירה והגאווה גם אם התחלתי בקטן. כמה קטן?
עופרי, אחייניתי בת ה-12 הוקפצה לשחק בליגת ילדות ב' מרכז, בקבוצת "מכבי כשרונות חדרה" ועלתה מהספסל לשחק כרבע שעה שבה התעייפתי רק מלראות אותה רצה.
טוב אז הקבוצה הפסידה אבל לא נורא, יש עוד עונה ולילדה יש פוטנציאל לממש, עם דוד שכנראה יגיע יותר למשחקים. אבל מה באמת הפריע לי בסיפור הזה?