"שחמט": כשהפועל ירושלים מצאה גיבור שקט ולא צפוי

איזה רגע אפשר לקחת ממשחק שנקלעו בו 185 נקודות, ושלא הסתיים על חודו של סל כזה או אחר? את הסל, החטיפה והאסיסט שרשם קאדין קרינגטון עם הבאזר למחצית הראשונה, ושהטיסו את הפועל ירושלים ל-35:49? את השלשה בתוספת העבירה שירה ג'ארד הארפר, דווקא כשהפועל תל אביב חזרה עד 77:73 והרעידה את ברכיהם של יושבי הפיס ארנה? או שאולי הרגע המכונן הוא בכלל זה שלא נראה.

אפשר וצריך לתת קרדיט להארפר על 31 נקודותיו (ועל 15 זריקותיו מהעונשין, רובן ברבע הרביעי). כדאי ומתבקש להחמיא לאוסטין וויילי על עוד דאבל-דאבל של 13 נקודות ו-12 ריבאונדים. ואסור לשכוח את חלקם של כריס ג'ונסון וג'סטין סמית', שחיברו 19 נקודות ללא שום החטאה מאיזשהו טווח. ואולי, אולי גיבור הניצחון האמיתי הוא זה שלא בהכרח ניפק רגעים שאפשר לתייק, או מספרים שיכולים להרשים.

ג'רמי מורגן. האיש שאוהדי ירושלים לא כל כך ידעו איך לקבל, לעכל ולהכיל. זה שבא לכאורה במקום ליוואי רנדולף, ובעצם הוא כל כך שונה ואחר ממנו. את מה שעשה בהגנה, כמו במקרים רבים אחרים, אפשר ללמד. או לפחות לעקוב ולהתהפנט. שבע נקודות בלבד הוא קלע. והוא סיים ללא חטיפה או חסימה. וביצע חמש עבירות ב-22 דקות. אבל נוכחות על המגרש עשתה חלק מההבדל.