עוד כ-2 ק"מ של שיוט בטלטלות נעימות, ומופיע סימון שבילים כחול. כאן בדיוק מתחיל הכיף המוטורי – זה הזמן לחוויית נהיגת שטח, במעלה אתגרי-למחצה שאורכו כ-640 מטרים. אחרי שטיפסתם בו, מגיעים למרחב חנייה נוח. מכאן צועדים ברגל עם השביל הכחול, ממש בקטנה. עניין של בדיוק 160 מטרים. הרי לא הגעתם עד למכתש רק כדי להישאר ברכב הממוזג.
ואז, בלי שום הכנה, לאחר אותם 160 מטרים של טיפוס רגלי נינוח, מגיע אפקט הוואו. והוא יגיע אם תרצו או לא – כי כאן, גם גדולי הציניקנים לא יוכלו שלא להתפעל מהנוף: מבט 360 מעלות על המכתש, לוק מהפנט שאי אפשר להסיר ממנו את המבט. כל הטוב הזה מגיע באדיבות הרי מטמור, שעל אחד מרכסיהם אתם עומדים.
זה המקום לספר לילדים (וגם לעצמכם) שהמכתש הגדול, ששמו הרשמי הוא כאמור מכתש ירוחם, חתור בלב רכס חתירה – אחד מחמשת הרכסים של הנגב הצפוני. איך קרה הפלא הגיאולוגי הזה? נחלים גדולים שניקזו את האזור המזרחי לפני עשרות מיליוני שנה גדעו את ראשי הקמרים והם התכסו בשכבות סלע. במשך הזמן הם נחשפו וגילו את "הבטן הרכה" של הקמרים, העשויה שכבות של אבן חול. לפני כ-20 מיליון שנה התרוממו אותם קמרים של הנגב לגובה של כ-200 מטרים והוטו לצפון-מזרח, לכיוון הערבה של ימינו. נחל חתירה, שזורם לנחל צין והערבה, סחף במהירות את השכבות הרכות של אבני החול והשאיר מאחוריו "ואקום" גדול שמסביבו קירות זקופים. ובמילים פשוטות: המכתש הגדול.
כך או אחרת, כדאי לדעת שמכתשי הנגב נוצרו בתהליכי סחיפה, תופעה נדירה בעולם.
מה עושים עכשיו? פשוט נשארים כאן, גבוה על הרכס, שעה ארוכה. כי זה הנוף הכי יפה שתפגשו היום.