רק אחרי 70 שנה אברהם סלח לעצמו שניצל מאושוויץ

"עכשיו כשאתם לבד, אני רוצה שתסתכל על אמא שלך ותגיד לך את כל מה שאמרת לי", המשכתי, "תגיד לה שאתה לא ישן בלילה ,שלא היית צריך לקפוץ מהרכבת, שאתה מרגיש אשם". אברהם החל לנהל שיחה דמיונית עם אימא שלו. ברגע הזה ירדו לו דמעות מהעיניים. האשמה והבושה חזרו שוב והציפו את כולו. הוא ביקש סליחה. סליחה שברח. סליחה שקפץ. סליחה שהשאיר אותן לבד לגורלן, עד שנחנק מול הדמעות. שאלתי אותו – "ומה אמא עושה כשהיא רואה אותך ככה?" הוא ענה לי שאמא רוצה לחבק אותו אבל לא מגיע לו חיבוק.

"ומה אמא אומרת לך?" המשכתי להקשות. פתאום הוא נזכר: "אמא אומרת לי – אתה לא זוכר מה קרה? מה באמת קרה? שלא באמת רצית לקפוץ. אבל אני אמרתי לך שאתה חייב לקפוץ, חייב לשרוד ושהיא סומכת עלי שאני אשרוד בשבילם כדי שהמשפחה שלנו לא תכחד . נזכרתי גם שהבטחתי לאבא ושאני חייב לקפוץ ולשרוד בשביל כל המשפחה. היא דחפה אותי מהרכבת. "ואתה עדיין מרגיש אשם?" שאלתי אותו. "כן הייתי צריך להתנגד הייתי צריך להשאר ולשמור עליהם כמו שהבטחתי לאבא".

באותו רגע ביקשתי ממנו בדמיון להביא לרכבת את כל הילדים והנכדים שלו ולהראות אותם לאמא. ואז שאלתי "עכשיו שאמא רואה את כל הילדים והנכדים מה היא היתה אומרת לך? לפתע חייך בהתרגשות "אמא גאה בי היא בוכה מרוב אושר". "איך זה מרגיש לך לראות ככה את אמא ולראות את כל מה שעשית ושבאמת הצלחת לשרוד והמשפחה לא נכחדה? איך זה מרגיש עכשיו?". החיוך של אברהם לא פסק.

הוא נראה כאילו עול גדול ירד מליבו והוא קל הרבה יותר פתאום. "אני סוף כל סוף פעם ראשונה בחיים גאה בעצמי" . "מדהים" אמרתי. "עכשיו אני רוצה לדבר עם הילד בן 8 שהיית . תסתכל טוב טוב בפנים של כל הילדים וכל הנכדים שנולדו לך, ואני שואל אותך מה אתה בוחר ? לקפוץ מהרכבת , לשרוד ולהביא את כל הילדים והנכדים האלה לעולם או להשאר ברכבת?". אברהם ענה בהקלה "אני בוחר לקפוץ מהרכבת , לשרוד ולהביא את הילדים המדהימים האלה לעולם ואני גאה בעצמי ששרדתי והצלחתי ואני מקווה שגם אימא גאה בי ולא כועסת עלי"..

"בוא נשאל אותה" הצעתי. "מה אמא היתה אומרת?". "אמא בוכה מרוב אושר והיא הכי גאה בי בעולם".. "יופי, אז תנשום עמוק ותסכים להרגיש את הגאווה הזאת, את האהבה של האמא, את החיבוק לילד הקטן שהיית". אברהם נשם עמוק והתחיל לבכות, הפעם זה לא היה בכי של כאב, זה היה בכי של הודיה ואושר על כל מי שהוא ומה שהוא הצליח לעשות בחיים. הוא הודה לילד הקטן בן ה 8 על האומץ והנחישות".