רצח והתאבדות: זה ההסבר הפסיכולוגי הכואב

לרוב אירוע דומה לזה יתבצע בצורה מתוכננת על ידי המבצע, או שהמחשבה על התאבדות תעלה בעת הביצוע או מידית לאחריו. התנהגות זו תנבע לרוב מביטחון עצמי נמוך, תחושת כישלון, השפלה, רצון עז לנקום, כעס בלתי נשלט, לצד רכושנות, קנאה, חוסר ויסות ריגשי, קושי להתמודד עם דחייה, הליכים משפטיים כמו צווי הרחקה, בגידה ולעיתים – אלימות נפשית, פיזית או מינית מוקדמת שביצע במתלוננת. שילוב של דינמיקה זוגית אלימה והתפרקות ריגשית טוטאלית. על פי הערכתי המקצועית, בשני המקרים המדוברים, המניעים לביצוע הם אלו.

במקרה אחר, מדובר במצב של אדם בעל קווים פסיכוטיים מורכבים, והמעשה – הרצח והאובדנות – מתבצעים מחוסר שפיות ללא הבנה וקשר למציאות. מקרה דומה יכול להתרחש בעקבות לקיחת סמים מורכבים, ואז הביצוע יהיה על בסיס חוסר שפיות זמנית.

מקרה שונה מאוד, יכול להתקיים כששני בני הזוג מבוגרים או חולים מאוד או רק אחד מהם כמו האישה, ושניהם מדברים על הדברים ומחליטים לשם קץ לחייהם. במקרה זה הרצח-אובדנות מתבצעים ללא רגשי נקמנות או רגש דומה אלא מתוך אהבה.

לסיכום, בתחילת המלחמה ראינו ירידה במקרים המדווחים על אלימות במשפחה. הערכה הייתה שהצורך בביטחון ובבטיחות האישית ועל הילדים, גבר על התחושות האישיות והמורכבות של הנשים בבית. במקביל, ידענו , אנשי המקצוע והערכנו נכון שלאחר המלחמה, נראה גל של דווחים ומקרים ואף פניות רבות יותר למקלטים. מה שלא ידענו, שהמלחמה תמשך כל כך הרבה זמן. והמצב הנפשי כלכלי חברתי ילווה אותנו לאורך תקופה כל כך ארוכה. וש"אחרי המלחמה", כבר הגיע. וגל המקרים התחיל כבר לצאת לדרך.

אני קוראת לכל הנשים, והגברים, שחווים אלימות בביתם, לא להמתין יותר. לא לשמור על המסגרת עד שהמצב הביטחוני יסתדר. לפנות. לדווח. לצאת. לעשות מעשה, לפני – שיהיה מאוחר מדי, ולא תוכלו לעשות שום מעשה מגן לא עליכם ולא על ילדיכם.

חניט שגיא, יו"ר עמותת הקרימינולוגים השיקומיים, מנהלת המסגרת הפלילית – מרכז ידע שיקומי.