75 שנים לאחר "הצהרת שומאן" – שהולידה מתוך אירופה השסועה את האיחוד האירופי, הסכם שנגן לפתיחת הגבולות, ואמנת מאסטריכט שהביאה לעולם את מטבע האירו – הפך חזון השלום והשגשוג למציאות מעוררת השראה. ביום אירופה 2025, בעולם שבו הסדר הגלובלי משתנה במהירות, אולי הגיע הזמן שגם ישראל תהיה חלק מהנס הזה.
האיחוד האירופי הוא לא רק ההישג המדיני המרשים ביותר של אירופה, אלא גם אחת ההצלחות הבולטות ביותר בעידן המודרני. האיחוד האירופי הוא כוח כלכלי אדיר עם שוק מאוחד של חצי מיליארד בני אדם, מטבע אחיד (האירו) ורגולציות שהפכו לתקן בינלאומי ("אפקט בריסל"). אירופה המאוחדת אינה גוש מדיני בלבד, אלא רעיון חי שמושך אליו מדינות נוספות מכל עבר – כי הן רואות בו מודל שעובד, מודל שמבטיח לאזרחיו שלום, ביטחון ושגשוג.
בתוך מציאות זו, ישראל היא המדינה הלא-אירופית האירופית ביותר. יותר ממחצית הישראלים זכאים לדרכון אירופי. כ-40% כבר מחזיקים באזרחות אירופית פעילה, ו-20% נוספים זכאים לה. ישראל כבר היום חצי-אירופית; הגיע הזמן להשלים את החצי השני. העם היהודי היה שותף מרכזי לבניית הציוויליזציה האירופית. האיחוד האירופי עצמו כבר מכיר בכך, שכן ישראל היא המדינה החיצונית בעלת המספר הגבוה ביותר של הסכמי שיתוף פעולה עם האיחוד בכל התחומים – מסחר ותעשייה ועד חינוך, מחקר וחדשנות.
ישראל כבר עומדת למעשה בקריטריונים של קופנהגן, הנדרשים להצטרפות לאיחוד: כלכלה יציבה ומתפקדת, דמוקרטיה ליברלית, יכולת לאמץ את החקיקה האירופית (האקי קומונוטארי), וכיבוד זכויות אדם. מבחינת הזהות האירופית – התקדים קיים עם קפריסין, מדינה שנמצאת גיאוגרפית ביבשת אסיה, אך האיחוד אימץ אל חיקו כי שייכת תרבותית לאירופה; כך גם מלטה – מדינת אי בין איטליה לטוניסיה ששפתה שמית, הדומה להפתיע לעברית וערבית – הצטרפה לאיחוד.
ישראל, כחברה באיחוד האירופי, תהפוך משחקן אזורי לשחקן גלובלי מוביל. הכלכלה הישראלית תזנק בזכות גישה לשוק הגדול בעולם; מבחינה מדינית, ישראל תיהנה מעוצמה אדירה בזירה הבינלאומית מתוך בריסל; הביטחון הלאומי יתחזק בזכות סעיף ההגנה ההדדית של האיחוד. עבור הישראלים זו תהיה מהפכה ממשית: אזרחות אירופית, חופש תנועה מלא, והזדמנויות חסרות תקדים.
כחברה באיחוד, ישראל תקבל ייצוג ישיר בפרלמנט האירופי ובמועצת השרים בבריסל, ותשפיע מבפנים על החלטות גלובליות. לא מדובר בוויתור על עצמאות – נהפוך הוא: ישראל תשמור על עצמאותה המדינית ועל השקל כמטבע עצמאי (כפי שעשתה דנמרק עם הקרונה), כדי לשמר את עצמאותה המוניטרית ואת יכולתה להתמודד עם זעזועים כלכליים.
גם אירופה זקוקה לישראל. ישראל תסייע לאירופה להבטיח אספקת אנרגיה יציבה, תתרום למאבק בטרור ובפשע המאורגן באמצעות ניסיון מודיעיני ומבצעי ייחודי, ותוסיף לאיחוד עוצמה טכנולוגית, סייבר וחדשנות פורצת דרך. ישראל תאפשר לאירופה להרחיב את השפעתה הגיאופוליטית, ולייצב את הגבול הדרומי והמזרחי שלה.
הדרך להצטרפות רצופה מכשולים: שאלת המדינה הפלסטינית, המצב בעזה והאתגרים הביטחוניים. גם אירופה תצטרך להתגבר על התנגדויות פנימיות להרחבה מעבר לגבולותיה הגיאוגרפיים. אלו אינם מכשולים קטנים, אך ההיסטוריה האירופית, וגם הישראלית, הוכיחה כי כשיש אינטרס ברור וערכים משותפים – הכל אפשרי.
קל להתעלם מהרעיון כחלום אוטופי. קל – אבל זו תהיה טעות אסטרטגית והיסטורית. דווקא העידן הנוכחי – שבו בריתות מסורתיות מאותגרות ללא הרף, שבו דיפלומטיה נבחנת מחדש ושבו העולם מחפש פתרונות חדשים לבעיות ישנות – מחייב אותנו לחשוב רחוק ואמיץ. הגיע הזמן לחשיבה חדשה, אסטרטגית ואמיצה. דווקא מדינה חזקה ובטוחה בעצמה צריכה לדעת לחבור לעוד מדינות חזקות ובטוחות, כדי להבטיח לעצמה עתיד אסטרטגי טוב יותר. במקום לבקש טובות או להסתמך על הבטחות של אחרים, ישראל תוכל להצטרף לקבוצה שווה בין שווים, שבה היא תורמת לפחות כפי שהיא מקבלת.
הגיע הזמן להניח את החששות בצד: גורלה של ישראל קשור בגורלה של אירופה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לחשוב בקטן. הצטרפות ישראל לאיחוד האירופי איננה אוטופיה אלא מהפכה אסטרטגית. לא ויתור על עצמאות – אלא חיזוקה; לא חולשה – אלא עוצמה. הגיע הזמן שישראל תפסיק לחלום בקטן ותתחיל להוביל בגדול.
שי גל הוא מומחה לפוליטיקה בינלאומית, ניהול משברים ותקשורת אסטרטגית, המתמחה בניתוח מבני כוח, יחסים גיאופוליטיים ודיפלומטיה ציבורית והשפעתם על עיצוב המדיניות הגלובלית
