רחובות קובה מתמלאים במקבצי נדבות לאור המשבר הכלכלי

חואן דה לה קרוז, בן 63, סיפר לסוכנות הידיעות הצרפתית שהוא החל לקבץ נדבות ברחוב לפני כשבועיים. הוא ישב ברחוב בשכונה סואנת במרכז הוואנה עם פיסת קרטון שעליה שרבט: "בבקשה, משהו לאכול".

"מה שהביטחון הסוציאלי נותן לי לא מספיק", אמר דה לה קרוז, שאיבד רגל בשל סוכרת לפני ארבע שנים. הוא מקבל סכום השווה לפחות משלושה דולר בחודש לפי שער החליפין הבלתי רשמי. הסכום הזה לא מספיק לקנות אפילו קילו עוף, לדבריו, ומרכז החלוקה מציע מעט נחמה. "האוכל גרוע, אורז בלי חמאה, בלי שמן".

לפחות יש לו מקום לישון, אמר. "חדר קטן מאוד", אבל "ריק, ריק, ריק".

נשיא קובה, מיגל דיאס-קאנל, נאלץ להתערב בוויכוח על דברי שרת העבודה שלו, תקף את "חוסר הרגישות" שלה ואמר בפרלמנט כי קבצנים הם "ביטויים קונקרטיים של אי-שוויון חברתי" בקובה. ראש הממשלה מנואל מאררו גם הודה כי המדינה מתמודדת עם "בעיה אמיתית".

בהיעדר נתונים רשמיים, מומחים נאלצים להסתמך על הערכות. הסוציולוגית מאירה אספינה פריאטו חישבה לאחרונה כי "בין 40 ל-45%" מהקובנים חיים "בעוני".

יוניצ"ף, סוכנות הילדים של האו"ם, דיווחה בשנה שעברה כי כמעט אחד מכל עשרה ילדים קובנים חי ב"עוני מזון חמור של ילדים", כלומר הם שורדים על קבוצת מזון אחת או שתיים ביום, לעיתים פחות.

ארנלדו ויקטורס ישן במוסך אופנועים, על שקיות ניילון, בשכונה פריפריאלית בהוואנה. מאחר שאין לו כתובת קבועה, הפיזיותרפיסט לשעבר בן 65, הסובל מליקוי ראייה, אינו יכול לגשת להטבות סוציאליות. מדי יום, הוא נוסע למרכז העיר וקובץ נדבות ברחוב סואן

חלומו? רק "חדר קטן עם חדר אמבטיה", סיפר.

מעבר לרחוב שבו הוא נאלץ לבקש נדבות מזרים עומד מלון חדש בבעלות המדינה עם 42 קומות – הגבוה ביותר בבירה וסמל לבזבוז בלתי נסלח עבור קובנים רבים המתקשים לגמור את החודש.