בעוד "ראפ מטורף" הוא אלבום היפ הופ (11 רצועות), ל"רובים ותלתלים" (8 קטעים) טונה שפך את השירים שסוטים מהז'אנר לכיוונים אחרים – רגאיי אקוסטי, רוק, מזרחית, יוונית, פופ אקוסטי רומנטי. זה אלבום שבו הקול של חיים משה והסימפולים של משה ("היא לא יודעת"), שימי תבורי ("תני לי את הלב") ורוני אלעד ("בחלומות איני מאמין"), צובעים אותו בגוונים יותר ישראלים, ים תיכוניים, גווני "מזרחית של פעם", שמזכירים קצת את "פנינים", האלבום האחרון של קובי אפללו.

שלום חנוך אמר לקוטנר ב"סוף עונת התפוזים", שעם כל הרעש והמחאה, בסוף שרים על אהבה. טונה, שמעיד על עצמו באלבום הזה שהוא חלש בלמצוא אהבת אמת ("לזוגיות אנ'לא בדיוק פרסומת" מתוך "יאכטה"), משתוקק אליה עד כלות ב"השם ירחם", וגם מתאר בדיוק מה הוא מחפש: "מגיע לי מקום בטוח, אהבה טובה… שתדע איך להקשיב לי מהלב, לפני שנישאר לבד עם סוף עצוב… ומי תמלא, לי את הלב, שוב פעם". ובאותו "יאכטה", השיר שחותם את צמד האלבומים וכמו מסכם אותם, הוא מודה: "קיוויתי להיות במקום אחר, בית, ילד, משפחה". זה שיר שבו הוא מפליג במחשבות, עם ליווי בצליל מהורהר, וגם לכאן נכנס המצב, בראייה מנחמת, שמזכירה את האלבום האחרון של פלוטניק: "ולא חשוב במי בחרת, כולנו צריכים חיבוק עכשיו, נריב אחר כך, אחרי כל כך הרבה מוות, זמן ליצור הרבה חיים".

האם האלבום הכפול הזה הוא הטוב ביותר של טונה עד היום? מעריצי "טונה פארק" יאמרו מיד שלא, אבל אפשר להתווכח איתם. האם זה האלבום הכי טוב שיצא כאן השנה? אפשר לומר שהוא במקום טוב בשורה, לצד האלבומים של ערן צור, עידן עמדי, מירי מסיקה, עברי לידר, נונו, קובי אפללו ועדן בן זקן.