"ראיתי את הבן שלי כמעט טובע": עדות מטלטלת מהאירוע בת"א

האב מדגיש כי על גופו של בנו ניכרים סימנים ברורים: "הידיים שלו מלאות חתכים, הרגליים שלו פצועות. הוא סיפר לי, שהשוטר נתן לו מכות בידיים והפיל אותו. זה ילד בן 13 שמבקש הצלה, ואתה דוחף אותו לים?".

הבן ששרד נמצא כעת במצב קשה. "הרגל השמאלית שלו משותקת, הוא הפך לנכה", מספר האב. "בנפש הוא מרוסק. היום הוא שומע עברית ואומר בפחד 'תעזוב אותי, אתה רוצה להרוג אותי'. הילד הזה גדל עם חברים יהודים, ופתאום מפחד מהם. זה לא הילד שאני מכיר".

איברהים מוסיף כי בנו ראה מקרוב את חבריו נאבקים לחיים: "הם צעקו בערבית 'תעזרו לי, תוציא אותי, אני רק ילד בן 13'. אבל השוטר לא מרים אותם. בהאא שנהרג באסון, אב לשני ילדים קטנים, ואמין, הבן היחיד של אמו אחרי 22 שנה, שניהם מתו מול העיניים שלו. הבן שלי אומר לי: 'הרמתי אותו על הכתף שלי אחרי שמת'".

בדבריו מתייחס האב גם לאמו של אמין: "22 שנה היא לא הצליחה להביא ילדים, ואז נולד לה אמין, האור של הבית. ועכשיו, אחרי 18 שנה, היא ראתה אותו מת מול העיניים שלה ולא יכלה לעשות כלום. מאז היא לא מדברת, מצבה הנפשי קשה מאוד".

הוא נשמע שבור אך גם זועם: "איך לשוטר אין לב? ילד בן 13 מתחנן 'תציל אותי', ואתה זורק אותו למים ודורס לו את הידיים? איך אתה חוזר הביתה ורואה את הילדים שלך? אם אמא שלך הייתה נופלת לי באוטובוס, הייתי מרים אותה ומחזיק אותה ביד שלא תיפגע. אבל הבן שלי התחנן שתצילו אותו ואתם זרקתם אותו. לבהאא נשארו שני ילדים קטנים, בת שנתיים ובן ארבע. איך הם יחיו בלי אבא? אמין ילד יחיד, אמא שלו לא מסוגלת לדבר מאז".

ולבסוף הוא מזכיר את אירועי השבעה באוקטובר: "שם היו אנשים אחרים, לא משלנו, ובכל זאת נלחמנו להציל. אז מה ההבדל? אנחנו חיים ביחד. לי יש לב, לילדים שלי יש לב. אני נהג אוטובוס תיירות, אם דרסתי חתול, אני עוצר, מרים אותו מהכביש ושם בצד. ואתם ראיתם בני אדם טובעים, זרקתם אותם. זה קרע לי את הלב. כל החיים לא אשן. כל החיים אזכור את האסון הזה".