היא נוסעת בעולם ומדברת על המזרח התיכון ועל הפוליטיקה האמריקאית, מייצרת תוכן ברשת X לכ־200 אלף עוקביה (בין השאר בתוכנית חדשות פופולרית מאוד שהיא מגישה) ולכ־60 אלף מנוייה ביוטיוב. היא מראיינת וכותבת, מביעה את דעותיה בביטחון ובנחרצות, והיא “קודם כל אמא של אלייזה”, ארין מולן מדגישה בחיוך. והיא גם מרגישה שהיא חזקה הרבה יותר כיום, אחרי ש”איבדתי הכל, איבדתי משרה נחשקת”. למרות זאת, כשהיא נשאלת אם תפקיד מגישת החדשות, שממנו פוטרה בשל דעותיה הפרו־ישראליות, היה חלום חייה, מולן בת ה־41 פורצת בבכי.
“כן, זה היה החלום שלי מאז שהייתי ילדה”, היא מודה, ומתנצלת על הרגשנות. “אני זוכרת את עצמי, כשגרנו באינדונזיה. אני ואחיי היינו מצלמים סרטוני וידיאו שדימו תוכניות חדשות, שבהם אני הייתי המגישה, אחותי הייתה מדברת על ספורט ואחי היה איש מזג האוויר. את הסרטונים האלה היינו שולחים לסבתא ולסבא באוסטרליה. הייתי אובססיבית לעניין הזה, ואת הג’וב הראשון שלי בטלוויזיה קיבלתי כשהייתי בת 21. עבדתי קשה במשך 20 שנה כדי להגיע לכיסא מגישת החדשות ב'סקיי ניוז' אוסטרליה, בעולם גברי קשוח, באווירה מאתגרת".
ארין מולן (צילום: פאולינה פטימר)
"הייתי האישה הראשונה בהרבה תפקידים והתמודדתי עם גברים איומים. בשנים האלה סיקרתי ספורט. והצלחתי, הגעתי למקום שאליו ייחלתי. ואז קרה 7 באוקטובר 2023, ובתוך זמן קצר איבדתי ארבעה תפקידים בכירים שמילאתי, והרגשתי שאיבדתי הכל. אבל הייתי עושה את זה שוב, אין ספק. איבדתי מה שאיבדתי כי גיניתי טרור, כי הבעתי תמיכה במדינה שיצאה למלחמה הכרחית, למלחמה להגנה על אזרחיה, ואין בי שמץ חרטה על זה. העובדה שעמדתי על שלי זיכתה אותי בחופש, בתחושת ערך, בהבנה שאני נאבקת מאבק ערכי למען האמת, למען החופש, למען השלום”.
"לא היה לי ספק לרגע"
מולן זוכרת היטב את הרגע שבו מכשיר הטלפון שלה הוצף בהתרעות על פלישת מחבלי חמאס לישראל. “התעוררתי באמצע הלילה, לקחתי את הטלפון ליד ונחרדתי מהדברים שראיתי”, היא משחזרת. “מה שהיה הכי קשה בתמונות מהטבח היה השמחה שזיהיתי על פניהם של המחבלים. אבי, שהיה גנרל ואחר כך סנאטור בפרלמנט האוסטרלי, ובעל ברית גדול מאוד של ישראל, מת עשרה חודשים לפני הטבח".
ארין מולן (צילום: פאולינה פטימר)
"זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהוא מת שאחזתי בטלפון ורציתי להתקשר אליו, ממש התחלתי לחייג אליו. אבי נלחם נגד אל־קעידה ודאע”ש, ידעתי מה זה רשע. אבל משהו בשמחה של המחבלים הימם אותי. זה היה שונה מכל דבר מרושע אחר שראיתי בחיי. ידעתי שאנשים יכולים להיות רעים ואכזריים, הבנתי שאנשים עלולים לפעול באכזריות, אבל לא האמנתי שהם יכולים ליהנות מזה”.
ההלם שחוותה בביתה שבסידני בלילה ההוא התבטא מיד בהבעת תמיכה בישראל. הבסיס, אומרת מולן, היה שם קודם. גם כשסיקרה ספורט התעניינה ביחסים בינלאומיים ובפוליטיקה עולמית, ושמעה מאביה הרבה על המצב במזרח התיכון ועל ישראל. “עד 7 באוקטובר לא היו לי חברים יהודים או ישראלים, אבל כשראיתי מה שראיתי באותו לילה, ובהיותי אדם הגון, עם היגיון בריא, לא הרגשתי שיש בכלל צורך לשקול את הדברים. לא הייתי צריכה הקשר. לא צריך להכיר את ההיסטוריה כדי לקבוע שמה שקרה באותו יום היה אכזרי ורע ברמה אחרת לגמרי".
"אבי חקר את הלחימה הישראלית וחזר עם מסקנה ברורה: ישראל עושה הכל כדי לצמצם את הפגיעה באוכלוסייה האזרחית, כשהיא נלחמת נגד אויביה. ואז באו מחבלי חמאס ושחטו ילדים ונשים. לכן, לא היה לי ספק לרגע כשגיניתי את המחבלים בתוכנית החדשות שלי, והבעתי תמיכה בקורבנות התמימים שלהם. הנחתי שזו דעה מיינסטרימית ונורמלית, בוודאי הגיונית. לא העליתי בדעתי שהתמיכה שלי בישראלים והגינוי לחמאס יכולים להיות שנויים במחלוקת. שאולי זו דעת מיעוט. וזה התפוצץ, וזה הדהים אותי”.
ארין מולן (צילום: פאולינה פטימר)
עתיד ללא חמאס
מולן המשיכה במשך כמה חודשים להביע את תמיכתה בישראל, עד שפוטרה, ובינתיים החלה לקבל איומים על חייה ועל חיי בתה. זה דרבן אותה, לדבריה, להמשיך לגנות את הטרור ולתמוך בישראל, אף שחשה שהיא נעשית בעצמה קורבן לטרור של הפחדה. “זה היה מלחיץ”, היא מספרת. “בשלב מסוים נאלצתי להעביר את בתי לתקופה לבית אביה, כי האיומים היו רציניים וקונקרטיים. קיבלתי ליווי משטרתי, הנחו אותי לבדוק את הרכב בכל פעם לפני שאני נכנסת אליו".
"למעשה, מאז 7 באוקטובר לא הרגשתי רגועה ממש. אני תמיד קצת דרוכה, קצת חרדה. אבל זו בחירה שבחרתי, ואני ממשיכה לבחור, בראש ובראשונה למען בתי. באיזה עולם היא תחיה אם אנשים כמוני לא יתייצבו נגד הרוע? זה קשה, כמובן, וזה גורם לחיים להיות מורכבים יותר, אבל אני מקווה שבהמשך המאבק הזה יהפוך את העולם למקום בטוח יותר עבורה ועבור כל הילדים האחרים”.
דעתך לא השתנתה בימים אלה, כשישראל מואשמת בהרג עשרות אלפי חפים מפשע בעזה?
“מוות של ילדים הוא טרגדיה, תמיד. והמאבק שלי הוא למען כל תינוק בעזה, בדיוק כשם שהוא למען כל תינוק בישראל. בכל מלחמה קורות טעויות. צריך להבין שלישראלים ולעזתים יש אויב משותף – חמאס. לוחמי חמאס דואגים לעצמם למקומות מסתור בטוחים מתחת לאדמה, הם יורים במפגינים נגדם, הם גונבים מהאזרחים שם מזון. כך שחמאס הוא איום ממשי גם על העזתים וגם על ישראל".
"זו אינה מלחמת נקמה. ישראל לא הצליחה להגן על עצמה ב־7 באוקטובר 2023, והיא לא יכולה להרשות לעצמה לא להגן על עצמה כעת. חשוב להכיר בכאב שקיים בעזה, ולהבין שמה שקורה שם אינו אכזריות. זה שובר את הלב, אבל לוחמי חמאס הם האויבים הגדולים ביותר של בני עמם. יש תקווה, ויש עתיד לעזה, והעתיד הזה צריך להיות ללא חמאס. חמאס הוא האחראי לכל ילד שנהרג בעזה. כל עוד חמאס שם – כל ילד שנולד בעזה נולד עם גזר דין מוות”.
ארין מולן (צילום: פאולינה פטימר)
מהי עמדתך לגבי עסקה שתביא להפסקת המלחמה והחזרת החטופים?
“אני לא יכולה לדמיין את כאבם של ההורים שילדיהם מוחזקים שם בשבי, ואני לא רואה תסריט שבו ישראל דוחה עסקה להחזרת החטופים. צריך לעשות כל דבר שיחזיר את החטופים, אבל לצערי אין אינדיקציות לכך שאם תהיה עסקה, חמאס יעמוד בה ויחזיר את כולם. לא מדובר באויב הגון, הוגן. אם ישראל תניח את הנשק, חמאס יפלוש שוב ויהרוג כל מי שייקרה בדרכו. הייתי רוצה מאוד שהמלחמה תיגמר, אבל חמאס הראה למה הוא מסוגל, ולישראל אסור להיכשל שוב בהגנה על עצמה. אין עתיד לישראל ואין עתיד לעזה כל עוד הארגון הרצחני הזה קיים”.
גילויי האנטישמיות באוסטרליה פחתו, לדבריה, בתקופה האחרונה, אולם היא עדיין חשה בושה לנוכח הפגנות השנאה, ההתקפות על בתי הכנסת וכתובות הגרפיטי, “שילדים יהודים נאלצו להיחשף אליהן מאז שפרצה המלחמה”. היא גם מקווה שהפרלמנט האוסטרלי, “ישכיל לקבוע עונשים מרתיעים למי שעוברים על החוק ופועלים באלימות נגד יהודים”.
ארין מולן (צילום: פאולינה פטימר)
דעותיה, שהפכו אותה לפרסונה נון גרטה ברשתות הטלוויזיה האוסטרליות הגדולות, זיכו אותה במעמד של אורחת רצויה מאוד בארץ. עד שפרצה המלחמה, מולן מודה בנימה מתנצלת, ישראל לא הייתה על הרדאר שלה כמקום ששווה לבקר בו. עכשיו היא מבקרת בארץ בפעם השלישית מאז 7 באוקטובר, והדרייב שלה, היא אומרת, מתחזק עם כל ביקור.
“הדברים שאיבדתי, האיומים שחוויתי – לגמרי שווים את מה שעשיתי ואני ממשיכה לעשות, כעת בפלטפורמות אחרות”, היא מסבירה. “אני רוצה לחיות עם עצמי בידיעה שאני עושה את הדבר הנכון. זה קשה, אבל הכרחי, זה חשוב לי. כל עוד עבדתי בחדשות בטלוויזיה, חשתי לכודה. ניסיתי לאזן כל הזמן בין דעות שונות, וזה מתיש. המתנה הגדולה שקיבלתי מכל מה שקרה היא החופש לומר את דעתי, להגן על ערכיי ולהיאבק למענם".
"שנים הייתי בפחד לאבד הכל, ואז זה קרה, והבנתי שאני בסדר, שיש משמעות לדברים שאני עושה ולערכים שמנחים אותי, ולמדתי להגיע לאנשים בדרכים אחרות, תוך שמירה על הקול שלי. שנים פחדתי מתגובות הקהל לכל שיעול בשידור, חששתי שיכתבו שאני שמנה. מה שקרה בעקבות הגינוי החד־משמעי שהבעתי לטרור הוביל לכך שאיבדתי דברים רבים, אבל גם את הפחד. אני לא רוצה להישמע רוחנית, כי אני לא כזאת, אבל זה הקיום הנפלא ביותר. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מרגישה שזו אני, האותנטית. ויש בי שקט, למרות כל הכאוס מסביב”.
השליח המיוחד של ארצות הברית ללבנון, טום ברק, עורר סערה תקשורתית ופוליטית לאחר מסיבת עיתונאים שקיים בביירות. במהלך המפגש עם התקשורת המקומית, ברק הגיב בעצבנות לשאלות ולסגנון השיח של העיתונאים ואמר: "תתחילו להתנהג כמו בני אדם, תפסיקו להתנהג כמו חיות". בהמשך הוסיף כי "זו הבעיה במזרח התיכון".
דבריו התקבלו בזעם בקרב גורמים רבים בלבנון, שראו בהם התבטאות פוגענית וגזענית. אחת המגיבות, העיתונאית הלבנונית האלה ג'אבר, כתבה ברשתות החברתיות: "טום ברק צועד לביירות כמו נציב קולוניאלי מהמאה ה-19, מכנה עיתונאים לבנונים 'חייתיים', מרצה לנו על 'ציוויליזציה', ומאשים את 'האזור' שלנו בכל. זו לא סתם יהירות, זו גזענות. אתם לא מנהלים את המדינה הזאת, ואתם לא יכולים להעליב את אזרחיה".
⚠️IMPORTANT⚠️ Tom Barrack struts into Beirut like a 19th-century colonial commissioner, calls Lebanese journalists ‘animalistic,’ lectures us on ‘civilisation,’ & blames it all on our ‘region.’ That’s not just arrogance, it’s racism. You don’t run this country, & you don’t get to… pic.twitter.com/h8uS5TBCMC
תגובות נוספות האשימו את ברק בכך שביצע "דה-הומניזציה" של עיתונאים מקומיים. כך, באחד מהדיווחים נכתב כי ברק אמר לעיתונאים "לנהוג בצורה מתורבתת ולא חייתית", והוסיף כי "זו הבעיה עם מה שקורה באזור".
הסערה סביב דבריו של ברק צפויה להוסיף מתיחות נוספת ליחסים המורכבים ממילא בין ארה"ב ללבנון, ולחזק את תחושת הרגישות הציבורית בלבנון כלפי התערבויות חיצוניות והתייחסות פטרונית מצד נציגי המערב.
הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס היום (שלישי) אחר הצהריים לישיבה שארכה כשעתיים, ובמהלכה הוצגו לשרים סקירות ביטחוניות כלליות על כלל הגזרות. בסדר היום הכתוב לא הופיע כלל סעיף על עזה ותוכנית הכיבוש, והישיבה עסקה בסקירה רחבה ולא פרטנית על המתרחש בזירות השונות. בפועל – הישיבה לא כללה אף הצבעה, לא על תוכנית מבצעית ולא על מתווה כזה או אחר להסדר מדיני או עסקה לשחרור החטופים.
במערכת הביטחון ציינו כי התוכניות המבצעיות לכיבוש עזה כבר אושרו לפני כמה שבועות, לאחר שראש הממשלה ושר הביטחון הוסמכו לקבל החלטות בנושא. נקבעה ישיבת קבינט נוספת ליום ראשון הקרוב, שבה צפויים השרים לדון באופן מפורט בתוכניות הפעולה ברצועה.
פעילות כוחות צוות הקרב של החטיבה הדרומית במרכז רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
סוגיית החטופים, שעמדה במרכז ההפגנות הסוערות מחוץ למשרד ראש הממשלה ובצירים מרכזיים ברחבי הארץ, כלל לא נידונה. מאות מפגינים, ובהם בני משפחות החטופים, קראו לממשלה לאמץ את המתווה המוצע: "אל תעזבו את השולחן – יש הצעה על השולחן, צריך לסיים את זה עכשיו". במקביל, במשרד החוץ הקטרי תקפו את ישראל וטענו כי סירובה להגיב להצעות התיווך מוכיח ש"אין לה רצון אמיתי להגיע להסכמות".
במקור נועדה הישיבה לשעה 18:00, אך היא הוקדמה לשעה 16:00 והוגבלה עד 19:00 לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו – כדי שיוכל להשתתף באירוע של מועצת מטה בנימין.
ראש הממשלה נתניהו באירוע בבנימין (צילום: ללא)
ההקדמה עוררה ביקורת חריפה באופוזיציה. ח"כ קארין אלהרר תקפה: "שבוע מחכים לישיבת קבינט – והיא מוגבלת בגלל קוקטייל?". ח"כ גלעד קריב הוסיף: "ההתחנפות להתנחלויות באה על חשבון החטופים והביטחון". בלשכת ראש הממשלה דחו את הטענות והבהירו כי מדובר בצעד שאינו חריג.
מהישיבה נעדרו כמה שרים בכירים: שר החוץ גדעון סער שוהה בארצות הברית, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר נמצא בגאורגיה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא השתתף מסיבותיו.
עיתון ג'רוזלם פוסט מפרסם היום (שלישי) מאמר המתייחס לגירוש שגריר איראן מאוסטרליה, מהלך דיפלומטי שהפתיע רבים מן הקהילה העולמית. תחילה המאמר מסביר מה הרקע להחלטה הדרמטית: "אוסטרליה גירשה את שגריר איראן לאחר שה־ASIO (הארגון האוסטרלי לביטחון פנים) קבע כי טהרן עומדת מאחורי לפחות שני פיגועים אנטישמיים בסוף 2024, בהם שריפת בית הכנסת במלבורן וההצתה בבונדיי".
אנטוני אלבינזי, ראש ממשלת אוסטרליה (צילום: רויטרס)
כמו כן, מוסיף פרטים על צעדים נוספים שממשלת אוסטרליה נקטה נגד המשטר האיראני: "קנברה גם השעתה את פעילות שגרירותה בטהרן והודיעה שתפעל להכרזה על משמרות המהפכה האסלאמיים (IRGC) כארגון טרור. מדובר בצעדים נוקשים, הכרחיים ומאוחרים, שמשדרים לקהילה היהודית כי הממשלה מתכוונת להגן עליה".
בהמשך מציינים בג'רוזלם פוסט כי "המהלך מתרחש על רקע חילופי דברים מתוחים בין אוסטרליה לישראל: ימים ספורים קודם לכן שלח ראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב חריף לאלבאניז, שבו האשים אותו ב"הענקת פרס לחמאס" וקרא לו "להחליף חולשה במעשה" ולהיאבק באנטישמיות באוסטרליה. אפשר לא להסכים לטון, אך העיתוי ממחיש את הלחץ שהצטבר על קנברה לעבור ממילים למעשים".
חרף התמיכה במהלכים שננקטו המאמר לא ממהר לחגוג ודורש עוד צעדים מצד הממשלה באוסטרליה: "גירוש שגריר איראן והליך הכרזה על ה־IRGC כארגון טרור הם כלים משמעותיים – בתנאי שיבוצעו גם צעדים בשטח".
לאחר מכן מציע עוד מהלכים הכרחיים על מנת לשפר את תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. "העמדה לדין של שליחים וגורמים מסייעים, חיזוק האבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ועסקים כשרים, מימון שדרוגי ביטחון היכן שנדרש, ושיתוף פעולה עם פלטפורמות טכנולוגיה ורשויות מקומיות כדי לעצור תהליכי הסתה מקוונת שמזינים אלימות בעולם האמיתי", נכתב במאמר בין היתר.
לסיכום המאמר מציין כי "עבור יהודי אוסטרליה, שחוו בשנה האחרונה איומים, השחתות והפחד היומיומי לשלוח ילד לבית ספר יהודי מזוהה, החלטה זו היא רגע של נשימה. לא שמחה – אלא הקלה. מדיניות לא תשחזר את מה שאבד, אך יכולה להפחית את הסיכוי לפיגוע הבא".