קיפניס טייל בחו"ל והבין משהו על השמדת המותג "ישראל"

לא צריך להיות קשיש בכדי לזכור גם ימים אחרים: הן רק לפני כמה שנים היינו ה"סטרט-אפ ניישן": בכל יריד בעולם עמדו בתור בכדי לעשות אתנו עסקים. בכל מקום התפעלו מהיכולות הישראליות, שלא רק איזנו את ההתנהגות הלא הולמת שהפגינו כמה ישראלים ברחבי העולם, אלא אף האפילו עליה.

אני זוכר ימים שבהם נשמעה עברית קולחת בלא מעט מסעדות, בתי קפה וברים מסביב לעולם. עתה כולם מדברים בעיקר עם העיניים.

איך משפיעה ירידה בקרנו של מותג על הדוחות הכספיים שלו, קל יחסית להבין. אבל מה קורה כאשר המותג הוא מדינה? כאשר במקומות מסוימים מסרבים להלין ישראלים, לשרת אותם במסעדות ולהסיע אותם במוניות? חשוב להבדיל, כבר לא מדובר בחשש מפיגוע חלילה, חשש שתמיד ארב לישראלים באשר הם. מדובר בחרם עממי, בהרחקה מקהלם של מי שמחשיבים עצמם לבני תרבות.

אז כן, אפשר להגיד "אנטישמים", למשוך בכתפיים ולהזמין חופשה בגליל, שהוא כידוע "טוסקנה הישראלית" (אם כי בעיקר בינואר) ואפשר להודות שיש לנו כאן בעיה שאת פגיעתה הכלכלית קשה מאוד להעריך כרגע, אבל אפשר שהיא תהיה בכייה לדורות.

ננסה לשים דברים בפרופורציה – לגורמי התיירות השונים יש זיכרון קצר וצורך תמידי בכסף: מהר מאוד, עם סיומה המיוחל של המלחמה ישובו ברחבי העולם לכבד – אם לא את הדרכון הישראלי, אזי לפחות את כרטיסי האשראי שלנו.