ביטחון
קיבל שח-מט מנתניהו: רונן בר לא יודע לראות ולפרש מהלכים ותהליכים
ראש השב״כ, רונן בר, עשה בקרירה הקצרה שלו כראש השב״כ שתי טעויות. אחת קרדינלית, שעה שהארגון שעמד בראשו לא חזה ולא נערך למתקפת החמאס ב7 באוקטובר. על זה אין סליחה ואין מחילה. רונן בר אומנם לקח אחריות והוא מממש אותה והולך בצדק הביתה. הטעות השנייה של רונן בר, שהוא ניהל את המאבק לעצמאות השב״כ מול הדרג המדיני באופן כזה, שבסופו של דבר הוא הובל על ידי ראש הממשלה לקרן זווית ונאלץ בחופזה להכריז על מועד פרישה חלוט.
עוד בטרם הסתיים ההליך המשפטי בבג״ץ בעניין הדחתו על ידי הממשלה, נקבע מחליפו. אבל החמור מכל, בטרם הגיע חקירת קטאר גייט לכדי סיכום. אם נחבר קו מקשר לשתי הטעויות המרכזיות של ראש השב״כ רונן בר בקדנציה שלו, נקבל את העובדה הבאה: רונן בר לא יודע לראות ולפרש מהלכים ותהליכים כמה צעדים קדימה. איש מודעין הוא בדרך כלל שחקן שח מט מעולה כי הוא יודע להביט על שולחן המשחק ולחשב שניים שלושה מהלכים קדימה. קודם כל של היריב ואחר כך שלו עצמו.
זה נכון שלרונן בר, יש הרבה מאוד זכויות כלוחם ומפקד בשב״כ. זה נכון שאחרי השעות הראשונות של ה7 באוקטובר הוא היה הראשון להתעשת ולארגן מיד את כלל השב״כ לסייע לבלימת המתקפה. ולאחר מכן לבנות תמונת מודיעין בכמה זירות: עזה, לבנון, איו״ש. מהלכים שהביאו להישגים משמעותיים בלחימה. אבל רונן בר ספג הרבה מאוד ביקורת מבית ומבחוץ. שלא נתבלבל, בתוך השב״כ נשלפו סכינים נגד רונן בר ולאחרונה יותר ויותר אנשי הארגון החלו לטעון כי ״על רונן בר לשחרר את הכיסא. המלחמה שלו מזיקה לתדמית ומעמד הארגון״.
לא ברור אם זה מה שגרם לרונן בר לנקוב במועד הפרישה, אבל את האמת צריך לומר. רונן בר הודיע הרבה לפני התערערות היחסים בינו לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי הוא לא ימלא את ימיו בתפקיד. הוא גם היה הראשון לקחת את האחריות למחדל 7 באוקטובר. רונן בר נהג בהגינות ציבורית על פי סטנדרטים גבוהים שמחייבים כל עובד ולוחם בשב״כ. רונן בר נפל לתרגיל ההדחה, למלכודת של נתניהו, שיצר לו מסע ״זובור ציבורי״ בחוץ ובתוך הארגון. בר כאיש מודיעין, היה מחויב לכללי משחק השח מט, הוא היה חייב לבנות מהלך המבוסס על בסיס צופה פני עתיד, מהלך שבו הוא מעביר את הפיקוד מבעוד מועד למחליף מתוך הארגון (אחד מסגניו. או אחד הסגנים שפרשו א״א).
אולם עכשיו, בכל קונסטלציה בר סיבך לשב״כ את העתיד. אם האלוף זיני יתמנה למרות ההודעה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, חקירת החשדות בלשכת ראש הממשלה בסכנה גדולה וספק אם החקירה תגיע לחקר האמת. אם האלוף זיני לא ימונה בסופו של ההליך לתפקיד ראש השב״כ, ימצא הארגון את עצמו ללא ראש קבוע, אלא עם ממלא מקום – התוצאה זהה. השליטה הישירה והבלעדית על הארגון היא של ראש הממשלה בנימין נתניהו שנמצא על פי בית המשפט בניגוד עניינים. בר לא התאפק, לא לקח נשימה עמוקה וכנראה נלחץ מהפינה שאליה נקלע. הוא קיבע את 15 לחודש הבא כמועד הפרישה שהפך כעת למשקולת כבדה על השב״כ.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
