דמיינו שאתם מקבלים תשלום על לא לעשות כלום. כן, שמעתם נכון – הכסף ממשיך להיכנס לחשבון הבנק, ואתם לא נדרשים לנקוף אצבע. לרוב האנשים זה עשוי להישמע כמו חלום שמתגשם. אבל עבור לורנס ואן ואסנהוב, זה הפך לסיוט שנמשך שני עשורים וכעת היא תובעת את המעסיק שלה על "חוסר מעש כפוי" והפיכתה ל"בלתי נראית" במקום העבודה.
ואן ואסנהוב, בת 59 ואם לשניים, הצטרפה בשנת 1993 לחברת France Télécom (שהפכה בהמשך ל־Orange), כשהיא כבר מתמודדת עם אפילפסיה והמיפלגיה (שיתוק בצד אחד של הגוף). החברה קיבלה אותה לתפקיד מותאם של עוזרת מזכירה ומשאבי אנוש, שנועד להתחשב במגבלותיה הרפואיות.
אלא שמה שהתחיל כהתאמה סבירה, הידרדר בהדרגה למבוי סתום מקצועי. לדבריה, היא נותרה במשך שנים ללא משימות, ללא אחריות וללא כל התפתחות מקצועית – חרף בקשות חוזרות ונשנות מצידה להכשרה, הצבה מחדש או אפילו קבלת משימות בסיסיות. ב־2002, לאחר שביקשה לעבור לאזור אחר בצרפת, בדיקת כשירות רפואית קבעה שאינה יכולה להמשיך בתפקידה, והיא הושמה ב"סטנדביי" ולאחר מכן הוצאה לחופשת מחלה ארוכת טווח.